משנה תרומות ג א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ג · משנה א | >>

[עריכה]

התורם קישות ונמצאת מרה, אבטיח ונמצא סרוח, תרומה, ויחזור ויתרום.

התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ, אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה, אינה תרומה.

אם משתרמה החמיצה, הרי זו תרומה.

אם ספק, תרומה, ויחזור ויתרום.

הראשונה, אינה מדמעת ^ג בפני עצמה, ואין חייבין עליה חומש.

וכן השניה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַתּוֹרֵם קִשּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה, אֲבַטִּיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ,

תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם.

הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת שֶׁל חֹמֶץ,

אִם יָדוּעַ שֶׁהָיְתָה שֶׁל חֹמֶץ עַד שֶׁלֹּא תְּרָמָהּ, אֵינָהּ תְּרוּמָה.

אִם מִשֶּׁתְּרָמָהּ הֶחֱמִיצָה, הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה.

אִם סָפֵק, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם;

הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ,

וְכֵן הַשְּׁנִיָּה.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

התורם קישות, ונמצאת מרה,

אבטיח, ונמצא סרוח -

תרומה - ויחזור ויתרום.

התורם חבית של יין, ונמצאת של חומץ -

אם ידוע, שהיתה של חומץ עד שלא תרמה -

אינה תרומה.

ואם משתרמה, החמיצה -

הרי זו תרומה.

ואם ספק -

תרומה - ויחזור ויתרום.

הראשונה - אינה מדמעת בפני עצמה,

ואין חייבין עליה חומש.

וכן השניה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

סרוח - הוא דבר נפסד ומעופש, והוא שימצא הפנימי שלו שאינו ראוי לאכילה.

ודין אלו השתי תרומות, שיתנם לכהן, ויתן לו הכהן דמי הגדולה שבהם, כי העיקר אצלנו "המוציא מחברו עליו הראיה", ואוכלן הכהן שתיהם.

ועניין אינה מדמעת בפני עצמה - שאם נפלה האחת בחולין, לא יהיה הכל מדומע, אלא שיוציאנו מאותן חולין שיעור מה שנפל בהן מן התרומה בלבד.

ואין חייבין עליה חומש - מי שאכלה בשוגג, כמו שיתבאר.

וכן השניה - לפי שכל אחת מהן יש בו ספק, אם היא תרומה אם לאו:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

קישות ונמצאת מרה. בשוגג איירי כדמוכח בריש האשה רבה (דף פט.) והא דמחמיר הכא טפי ממן הטמא על הטהור משום דהכא שוגג קרוב למזיד דאיבעי ליה למטעמיה ובירושל' (הל' א) פריך ניחא אבטיח ונמצאת סרוח אלא קישות ונמצאת מרה ולא מעיקרא מרה היא שדרך הקישות כך והוה לן למימר אינה תרומה כלל כגון גבי יין ונמצא חומץ דגבי אבטיח ונמצא סרוח דלמא לא הוה סרוח מתחלה ניחא דמספק תרומה ויחזור ויתרום ומשני א"ר יוחנן עשו אותה כספק אוכל ולפי שיטה דיבמות משמע דלא עשו אותה כספק אוכל אלא בתורם בטעות ולא בתורם במזיד דאי במזיד הוה כתורם מטמא על הטהור דבמזיד אין תרומתו תרומה אבל בירושלמי לא משמע כן דמסיק רבי יונה בעי ולכל דבר כספק אוכל היא מטמאה טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה וחייבין עליה חומש ולוקין עליה אם אכלו חוץ לחומה אם הוא מעשר שני עירב בה נעשה חמר גמל:

ונמצאת של חומץ. משמע דמחומץ על יין אין תרומתו תרומה וכן משמע בריש נדה (דף ב:) בבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואח"כ נמצאת חומץ והשתא ניחא לר' דאמר יין וחומץ ב' מינין הן בהמוכר את הספינה (דף פד:) אבל לרבנן דאמרי מין אחד קשה ומיהו מתני' דהכא משמע בירושלמי (שם) דאתיא כר' דאסיק רבי חייא בשם רבי יוחנן דרבי היא ובהדיא קתני בתוספתא (פ"ד) במתני' דברי רבי אבל ההיא דהיה בודק משמע בתוספתא דאתא אפילו כרבנן דבתר דברי רבי קתני שר' אומר יין וחומץ שני מינים וחכ"א מין א' היה בלבו לתרום יין על יין ומה שבידו חומץ אין תרומתו תרומה מה שבידו יין היין תרום ויחזור ויתרום על החומץ היה בלבו לתרום חומץ על חומץ ומה שבידו חומץ החומץ תרום ויחזור ויתרום ומסיק לה כו' כדאיתא בריש נדה משמע בהדיא דמודו רבנן דמתכוין לתרום מיין על יין ומה שבידו חומץ שאני אלא דברישא פליגי משום דבלבו שיהא תרומה בכל ענין בין ימצא יין בין ימצא חומץ והא דתני ברייתא היין תרום ויחזור ויתרום את החומץ אין פירושה כמו תרומתו תרומה ויחזור ויתרום דבכל דוכתא דא"כ ליתני תרומה ויחזור ויתרום אלא התם מיירי כגון שיש שם נ' חביות של יין והיה בלבו על היין והפריש אחת מהן על כולן דאם מה שבידו חומץ והשאר יין אין תרומתו תרומה כלל כיון דבלבו מיין על יין אבל מה שבידו יין והשאר יש מהן חומץ ויש מהן יין היין תרום חביות שהן יין מתוקנות שתרומתן בחבית שבידו אבל הנמצאות חומץ אינו מתוקן ובכי האי גוונא אם בידו חומץ החומץ מתוקן והיין אינו מתוקן ולעיל בסוף פרק ב' (הל' ה) אמרו בירושלמי אמר רבי יהושע בן לוי מסתברא יודה רבי לדבר תורה מאי טעמא דרבי שאם אתה אומר כן שמותר לתרום מיין על חומץ אף הוא סבר מימר שמותר לתרום מחומץ על יין והוא משמע לכאורה דלא אסר רבי אלא לכתחלה אבל אי אפשר לומר כן דבהדיא תני בתוספתא במילתיה דרבי אם עד שלא תרם החמיצה אינה תרומה ויש לתמוה מאי שנא תורם מחומץ על יין לרבנן מתורם מטמא על הטהור ומאבטיח ונמצא סרוח דמשמע בהאשה רבה בשוגג תרומתו תרומה במזיד אין תרומתו תרומה והכא לרבנן איפכא דמחומץ על יין במזיד תרומתו תרומה בשוגג אין תרומתו תרומה יש לומר דלא דמי דטמא ואבטיח תקין רבנן דלא תהא תרומה במזיד משום דלא חזו לאכילה ויש כח בידם לעקור דבר מן התורה כדאמר בהאשה רבה או כמאן דאמר לא אמר כלום לתקן השירים אבל חומץ חזי לאכילה ואיכא דניחא ליה בחלא כדאמרינן בהמוכר את הספינה (דף פד:) והוי כמן הרע על היפה דלא שנא שוגג ולא שנא מזיד תרומתו תרומה חוץ מהיה בלבו דהוי כמפרש שלא יהיה תרומה:

ואם ספק תרומה ויחזור ויתרום. כדאמרינן לגבי חבית בריש נדה הוה מצי לאתויי מהך:

הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה. כדאמר באידך בבא שאחר זו:

ואין חייבין עליה זר האוכלה חומש. ירושלמי (שם) כיצד עושה נותן שתיהן לכהן והכהן נותן לו דמי אחת מהן דמי גדולה או קטנה מדמתנינן מדמעות כקטנה שבשתיהן הדא אמר דמי גדולה נותן לו פי' הראשונה גדולה מן השניה שהשניה מתמעטת כפי מה שעולה תרומת הראשונה ודייקינן דיד כהן על התחתונה מדקתני באידך בבא דאין מדמעת אלא כשיעור קטנה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

התורם וכו' - בשוגג איירי, ואפ"ה יחזור ויתרום דהוי קרוב למזיד משום דהוה ליה [למטעמיה] ^א: ונמצאת של חומץ כו', שהתורם מן החומץ על היין אין תרומתו תרומה, דיין וחומץ שני מינים הן:

אם ספק - עד שלא תרמה החמיצה או לאחר שתרמה החמיצה:

תרומה ויחזור ויתרום - ונותן שתיהן לכהן וכהן נותן לו דמי הראשונה שהיא גדולה מן השניה שהשניה מתמעטת כפי מה שעולה תרומת הראשונה, ולפי שהכהן הוא המוציא מחבירו ואנן קיימא לן בכל דוכתא המוציא מחבירו עליו הראיה לפיכך אינו לוקח בלא דמים אלא הקטנה וצריך שיתן לו דמי הגדולה שהיא הראשונה ^ב:

הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה - אם נפלה לפחות ממאה של חולין אין נעשית מדומע, דשמא אינה תרומה אלא השניה היא תרומה, וכן השניה אינה מדמעת בפני עצמה שמא הראשונה תרומה ולא השניה:

ואין חייבים עליה חומש - זר שאכל הראשונה לבדה או השניה לבדה אינו משלם חומש כדין שאר אוכלי תרומה בשגגה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

[*ונמצא סרוח. פירש הר"ב דאיבעי ליה למטעמי'. הכי איתא בר"פ האשה רבה ופי' התוס' כלומר יפריש על מה שהוא [טועם] מיניה וביה כדי שיטעום ותו לא עכ"ל דבלאו הכי א"א דטבל אסור לכהן]:

תרומה ויחזור ויתרום. פי' הר"ב וכהן נותן לו דמי הגדולה שהשניה מתמעטת וכו'. ירושלמי. וקצת קשה כיון דמשלם הכהן הראשונה. נמצא שמן הראשונה עצמה לא נתן תרומה וי"ל דכיון דאינו מקבל מהכהן אלא דמי תרומה לבד נמצא שאין כאן גזל השבט אצלו. [*ועוד דודאי דמספק חייב הכהן עצמו להפריש ממנה תרומה]:

אינה מדמעת. אלא יוציאנה מאותן חולין שיעור מה שנפל בהן בלבד. הרמב"ם. ועיין בפי' [*הר"ב] דלקמן וע"ש שהתרומה נקראת דמע כדלקמן מ"ו קראו למעורב ממנו מדומע. רמב"ם מ"ד פ"ג דחגיגה [*וכן לעיל פ"ק דדמאי מ"ג]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על הברטנורא) גמרא ר"פ האשה רבה. ופירשו התוספ' כלומר יפריש על מה שהוא טועם מיניה וביה כדי שיטעום ותו לא ע"כ דבלאו הכי א"א דטבל אסור לכהן:

(ב) (על הברטנורא) ירושלמי. וק"ק כיון דמשלם הכהן הראשונה א"כ לא נתן תרומה ממנה. ועיין בתוי"ט:

(ג) (על המשנה) אינה מדמעת. אלא יוציאנה מאותן חולין שיעור מה שנפל בהן בלבד. ועל שם שהתרומה נקראת דמע כדלקמן מ"ו קראו למעורב ממנו מדומע:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

התורם קישות וכו':    ראיתי כתוב שם בקידושין בשם המאירי ז"ל שמא תאמר מה בין קישות מרה שאתה מחייבו בתרומה לשקדים המרים שהן פטורין יראה הטעם ששקדים המרים מין בפני עצמו שתולדתו בכך אבל קישות שתולדתה מתוקה אלא שלאיזה סיבה נתחדש בה מרירות והראיה מה חבר עמו אבטיח ונמצא סרוח ולפיכך חייבין ואינו מן הפיטור על החיוב אלא שהוא מן הרע על היפה ותרומתו תרומה אלא שחוזר ותורם ואע"פ שדרך כלל אמרו במס' תרומות התורם מן הרע על היפה תרומתו תרומה ולא אמרו שיחזור ויתרום פירשו בו שכל שהוא מתכוון לכך תרומתו תרומה ואין צריך לחזור ולתרום אבל כל שדעתו לתרום מן היפה ונמצאת רעה הואיל ובטעות הופרש צריך לחזור ולתרום וזהו לשון ונמצאת מרה אלא שמ"מ תרומתו תרומה שהרי כשידע בכך ג"כ תרומתו תרומה ויש שואלין א"כ היאך אמרו במס' תרומות בתורם חבית של יין ונמצאת חומץ שאם ידע שהיתה חומץ עד שלא נתרמה אינה תרומה והלא יין וחומץ אחד הוא וא"ת שיין וחומץ שני מינין הן כמו שבארנו לענין תערובת יין נסך ומה תאמר לדעת גדולי המחברים שעשאוהו לענין יין נסך שני מינין ולענין תורם מזה על זה כתבו הם בפירוש שהן מין אחד ואעפ"כ פסקו שאם היתה חומץ בשעת הפרשה אינה תרומה ואין זה אלא מן הרע על היפה ונראין הדברים שהיין כבר בדקו ומצאו יין והיה סבור שבשעת הפרשה היה יין ומאחר שבדק וגילה דעתו שאינו רוצה אלא ביפה וטעה ונזדמן לו רע אינה תרומה אבל קישות אע"פ שמ"מ הוא היה סבור בה שאינה מרה מ"מ לא גלה דעתו בכך. עכ"ל המאירי ז"ל:

קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח:    בירושל' פריך ניחא אבטיח ונמצא סרוח אלא קישות ונמצאת מרה ולאו מעיקרא מרה היא שדרך הקישות כך. והוה ליה למימר אינה תרומה כלל כמו גבי יין ונמצא חומץ. ומסיק ר' יונה לכל דבר עשו אותה כספק אוכל דמטמאה טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה וחייבין עליה חומש ולוקין עליה מרדות אם אכלה חוץ לחומה אם הוא מעשר שני עירב בה נעשה חמר גמל ע"כ. אבל לפי שיטה דיבמות משמע דלא עשו אותה אוכל אלא בתורם בטעות ולא בתורם במזיד דאי במזיד הוי כתורם מן הטמא על הטהור דבמזיד אין תרומתו תרומה. ה"ר שמשון ז"ל. ובכסף משנה שם כתב ואפשר לומר עוד דנעשית מרה מחמת עיפוש שאירע בה ואינה סרוחה או שהסריחה ואינה מרה ע"כ:

תרומה ויחזור ויתרום:    כתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל דתרומה הראשונה הויא תרומה מן התורה דלא דמי לזונין על החטים שאינם אוכל כלל אבל הא אוכל הוא ע"י הדחק אבל חומץ אינו כן דמין אחר הוא אך בירושלמי אינו אומר כן ולפי זה צריך לתרץ דהא דתנן הראשונה אינה מדמעת קאי אשנייה עכ"ל ז"ל:

אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה:    רבי הוא דסבר יין וחומץ שני מינין אבל לר' ישמעאל בר' יוסי אפי' עבר במזיד ותרם מן החומץ על היין הויא תרומה ופסק הירושלמי בהא הלכה כרבי אע"ג דר' יוסי דנמוקו עמו פליג עליה וכן נמי רבנן סבירא ליה בתוספתא פ"ג דיין וחומץ מין אחד אלא ששם נפלה טעות ששם כתוב דברי ר' יוסי שר' יוסי אומר יין וחומץ שני מינים וצריך להגיה דברי רבי שרבי אומר וכו'. ועיין בה"ר שמשון ז"ל שהקשה מ"ש תורם חומץ על יין לרבנן מתורם מטמא על הטהור ומאבטיח ונמצא סרוח דמשמע בהאשה רבה דבשוגג תרומתו תרומה ובמזיד אין תרומתו תרומה והכא לרבנן איפכא דמחומץ על יין במזיד תרומתו תרומה בשוגג אין תרומתו תרומה כדמפ' איהו ז"ל לההיא ברייתא דקתני תרומה ויחזור ויתרום וכו' ומשני להו ז"ל שפיר וז"ל וי"ל דלא דמי דטמא ואבטיח תקון רבנן דלא תהא תרומה במזיד משום דלא חזו לאכילה ויש כח בידם לעקור דבר מן התורה כדאמרי' בהאשה רבה או כמאן דאמר לא אמר כלום לתקן השיריים אבל חומץ חזי לאכילה ואיכא דניחא ליה בחלא כדאמרי' בהמוכר את הספינה והוי כמן הרע על היפה דל"ש שוגג ול"ש מזיד תרומתו תרומה חוץ מהיה בלבו דהוי כמפרש שלא יהא תרומה ע"כ:

אם ספק תרומה:    דספיקא דאורייתא לחומרא וכ"ש דאיסורא:

ויחזור ויתרום:    קישות אחרת מתוקה כמשקלה. ובירוש' תני בשם ר' יוסי אין לך מר בקשות אלא תוכו כיצד הוא עושה מוסיף על החיצון שלה ותורם. ותנא דמתני' ס"ל דגם בחיצון יש בו טעם מרירות:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

התורם קישות:    גורקע:

אבטיח:    מעלאנע:

תרומה ויחזור ויתרום:    אפילו בתרם בשוגג ול"ד לתורם מטמא אטהור [פ"ב מ"ב] דהכא פשע דהו"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די"ד א' וריב"ש רפ"ח] נ"ל כיון דתרומת ירק לכ"ע מדרבנן [כרמב"ם פ"ב דתרומות ה"ו] א"כ אוכל והולך ואח"כ מפריש כתרומת ח"ל [כבכורות דכ"ז א'] ואת"ל דזהו דוקא בתרומת ח"ל ולא בתרומת דרבנן בא"י [כחולין ד"ג א'] עכ"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט"ז י"ד צ"ח סק"ב] והרי הכא מדהו"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה"ג [כש"ך י"ד סמ"ב ושאר אחרונים] עכ"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ"צ סמ"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ"ט א':

התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ:    והו"ל ב' מינים:

אם ידוע:    השתא:

שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה:    והא דלא קאמר ברישא נמי בכה"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו"ל כתורם מרע איפה [פ"ב מ"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם:

תרומה ויחזור ויתרום:    ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו"ל ספק המע"ה. ונ"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו"ל ס' טבל:

הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה:    אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ"ז א']. כ"כ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל:

ואין חייבין עליה חומש:    באכלה זר:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת