משנה תמורה ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ד · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המפריש מעות לחטאתו ואבדו והפריש מעות אחרים תחתיהן, לא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאו המעות הראשונות, יביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.

המפריש מעות לחטאתו ואבדו והפריש חטאת תחתיהן, לא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות והרי חטאת בעלת מום, תמכר ויביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.

המפריש חטאתו ואבדה והפריש מעות תחתיה, לא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאת חטאתו והרי היא בעלת מום, תמכר ויביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.

המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן בעלות מום, ימכרו ויביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.

המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן תמימות, אחת מהן תקרב חטאת, והשניה תמות, דברי רבי.

וחכמים אומרים, אין חטאת מתה אלא שנמצאת מאחר שכפרו הבעלים, ואין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכפרו הבעלים.

נוסח הרמב"ם

המפריש מעות לחטאתו ואבדו והפריש מעות אחרות תחתיהן לא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאו המעות הראשונות יביא מאלו ומאלו חטאת והשאר ייפלו לנדבה המפריש מעות לחטאתו ואבדו והפריש חטאתו תחתיהן לא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות והרי חטאת בעלת מום תימכר ויביא מאלו ומאלו חטאת והשאר ייפלו לנדבה המפריש חטאתו ואבדה והפריש מעות תחתיה לא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאת חטאתו והרי היא בעלת מום תימכר ויביא מאלו ומאלו חטאת והשאר ייפלו לנדבה המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן בעלת מום יימכרו ויביא מאלו ומאלו חטאת והשאר ייפלו לנדבה.

המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן תמימות אחת תקרב חטאת והשניה תמות דברי רבי וחכמים אומרין אין חטאת מתה אלא שנמצאת מאחר שכיפרו הבעלים ואין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכיפרו הבעלים.


פירוש הרמב"ם

המפריש מעות לחטאתו ואבדו והפריש מעות כו': כל הדינים האלה לפי שלא נתכפרו הבעלים אפשר בנותרים שיפלו לנדבה רוצה לומר שמקריבין בהם עולת נדבה ומפני מה היה ראוי תנאי בכלם שיביא חטאתו מאלו ומאלו לפי שאם הביא חטאת מדמי אחד מהן היה חייב להוליך המעות השניות לים המלח לפי שהבעלים כבר נתכפרו ונשארו אלו אחרי הכפרה ויש בזה חלוק ויתבאר בהלכה שאחרי זו ולפיכך יביא מאלו ומאלו ואז יפול השאר לנדבה: אין מחלוקת בין חכמים ורבי שאם הקריב שניה שלא אבדה שאבודה מתה אבל חולקין חכמים אם הקריב האבודה רבי אומר שהשניה תמות לפי שהמפריש על האבודה כאבוד דמי כאילו אבדה ונמצאת אחר שנתכפרו הבעלים וחכמים אינם אומרים כן לפי שהמפריש על האבוד לאו כאבוד דמי והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יביא מאלו ומאלו - יערבם יחד. דכיון דמתרווייהו מייתי, לא הוי חטאת שנתכפרו בעליה באחרת אבל אי הוה מייתי מחד מנייהו, מדחו אחריני, דהוו להו דמי חטאת שכיפרו בעליה באחרת:

והשאר יפלו לנדבה - דהוו כשאר מותרות של חטאת דאזלי לנדבה:

והרי חטאת בעלת מום - אבל אם חטאת תמימה, תיקרב היא והמעות ילכו לים המלח, הואיל וכיפרו הבעלים באחרת. וכל הנך אליבא דרבי דאמר אבודה בשעת הפרשה כגון הנך מעות דנמצאו קודם כפרה, אזלי לים המלח ה:

והשניה תמות דברי רבי וחכמים אומרים כו' - הכל מודים במתכפר בשאינה אבודה, שאבודה מתה ו. לא נחלקו אלא במתכפר באבודה, דרבי סבר המפריש לאבוד כאבוד דמי, כלומר המפריש תחת קרבן אבוד, דינו כאבוד. וכי היכי דאם נתכפר בשאינו אבוד, האבוד הנשאר כשימצא דינו שימות. הכי נמי כי נתכפר באחד מהן ואפילו באבודים, ילכו שאינן אבודים לים המלח. ורבנן סברי, לא אמרינן המפריש לאבוד כאבוד דמי ז. ודוקא המתכפר בשאינה אבודה והאבודה נשארה, האבודה מתה ואע"פ שנמצאת קודם כפרה. אבל אם נתכפר באבודה ונשארה שאינה אבודה, אינה מתה, אלא תרעה עד שתסתאב. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

והרי חטאת בעלת מום. כתב הר"ב אבל תמימה כו'. וכל הנך אליבא דרבי כו'. דהא בכולהו איכא למידק יביא מאלו ומאלו הא הביא מאחת מהן השני יוליכם לים המלח כדאיתא בגמ'. ומיהו איכא סוגיא אחרת דכ"ג ע"ב דמשני דלא תידוק הא הביא מאחד מהן השני יוליכם לים המלח דזימנין אזלי לים המלח וזימנין לנדבה. לרב הונא כדאית ליה ולר"א כדאית ליה והאי דתנא מאלו ומאלו. ולא תנא יביא מאחד מהן. משום דמלתא דפסיקא ליה קתני דהאי ודאי תקנה גמורה היא. בלא שום חלוק. אבל אי תנא יביא מאחד מהן בעי לחלוקי בין משך ללא משך לרב הונא. ולר"א בין אבודין לשאינן אבודין. וה"נ איכא לתרוצי בחטאת בעלת מום:

וחכמים אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצאת מאחר שנתכפרו הבעלים. וכתב הר"ב דמתכפר בשאינה אבודה מודים שאבודה מתה. ולישנא דמתניתין דקאמר אין חטאת מתה אלא כו'. ה"ק אין חטאת מתה ודאי. בין אבודה בין אינה אבודה אלא כו'. וכן לרב הונא ה"ק. אין חטאת מתה. דלא נוכל למצוא לה תקנה. אלא שנמצאת אחר שכפרו. דאז אין לה תקנה. תוס'. ומ"ש הר"ב דטעמייהו דרבנן דסברי המפריש לאבוד לאו כאבוד דמיא רמינן עלה בגמ' מהא דתנן ברפ"ו דיומא בשני שעירי יוה"כ שמת א' מהן משהגריל יביא זוג אחר. ופי' שם הר"ב דשני שבזוג ראשון יקריב. דב"ח אינן נידחין ותנן התם שהשני ירעה כו'. שאין חטאת צבור מתה. הא דיחיד מתה ואמאי. דהא האי בתרא שהפרישו כמאן דמפריש לאבוד דמפני הראשון שמת הפריש שנים אחרים. וש"מ דכאבוד דמי. דהא נתכפר בראשון חברו של אבוד. וזה שלא נאבד [לא הוא] ולא חברו. אזלי למיתה אי הוה דיחיד. ומשנינן ר' היא. וכתבו התוס' סוף ד"ה וטעמא. דלרב הונא לא פריך. דאיכא למימר דהוי כי משך אחת מהן בלא המלכת ב"ד. דשניה למיתה אזלא ביחיד. ואפי' לרבנן ע"כ. ויראה לי שמטעם זה הוא דפסק הרמב"ם כרב הונא. הואיל ולר' אבא סתם מתני' דיומא דלא כרבנן. והך טעמא עדיפא ממ"ש הכ"מ דמשום דלר"א הנך בבות דהכא כרבי ולא כרבנן. וכמ"ש הר"ב בדבור והרי חטאת כו' ולכך פסק כרב הונא. שהרי כתבתי גם שם דאיכא סוגיא אחרת בגמ'. דאתאן אף לרבנן.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) דהא בכולהו איכא למידק, יביא מאלו ומאלו, הא הביא מאחד מהן, השני יוליכם לים המלח. ועתוי"ט:

(ו) (על הברטנורא) ולישנא דמתניתין כו' הכי קאמרה אין חטאת מתה ודאי בין אבודה בין אינה אבודה אלא כו'. וכן לרב הונא ה"ק אין חטאת מתה דלא נוכל למצוא לה תקנה אלא שנמצאת אחר שכיפרו. דאז אין לה תקנה. תוספ':

(ז) (על הברטנורא) ומתניתין דריש פרק ו' דיומא דתני אין חטאת צבור מתה, משמע אבל דיחיד מתה אע"ג דהוי כמפריש לאבוד שמפרישו מפני הראשון שמת, כרבי אתיא. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפירוש רעז"ל וכל הנך אליבא דרבי דאמר וכו'. אמר המלקט ובגמרא פריך מאי קמ"ל דפליגי רבי ורבנן בהדיא קתני לה בסיפא ומשני ה"ק דבר זה מחלוקת רבי ורבנן פירוש הך סיפא דקתני לפלוגתא בהדיא הא קמ"ל דהנך באבי דלעיל דפליגי אהדדי חדא רבי וחדא רבנן דרישא דקתני והקריב אחרת דשמעת מינה הא לא הקריב אחרת תחתיה רועה רבנן היא דאמרי אבודה בשעת הפרשה רועה:

והרי שתיהן בעלת מום:    לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד דהלכות פסולי המוקדשין היו שתיהן בעלי מומין ימכרו שתיהן ויביא מדמיהם חטאת והשאר יפלו לנדבה ע"כ אכן בתלמוד במשנה זו הבבא חסרה והוגהה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל ושם כתוב בעלת מום וצריך לפרש והרי כל א' משתיהם בעלת מום:

המפריש חטאתו ואבדה:    והפריש וכו' והרי שתיהן תמימות פרק התודה דף פ'. אחת מהן יקריב חטאת כצ"ל. ועיין בת"כ פ' ויקרא רפי"א דדבורא דחטאות:

וחכמים אומרים אין חטאת מתה וכו':    עיין בירושלמי דפסחים פ' מי שהיה טמא דתני התם רבי אומר אין חטאת מתה וכו' וכן הוא ג"כ בירושלמו כתיבת יד:


פירושים נוספים