משנה תמורה ד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ד · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המפריש חטאתו ואבדה והקריב אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה, תמות.

המפריש מעות לחטאת ואבדו והקריב חטאת תחתיהן ואחר כך נמצאו המעות, ילכו לים המלח.

נוסח הרמב"ם

המפריש חטאתו ואבדה והקריב אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה תמות המפריש מעות לחטאתו ואבדו והקריב חטאת תחתיהן ואחר כך נמצאו המעות ילכו לים המלח.

פירוש הרמב"ם

המפריש חטאתו ואבדה (והפריש) [והקריב] אחרת כו': זה הולך אחר העיקר והוא חטאת שנתכפרו בעליה תמות וכן אותם מעות אין נהנין בהם ולפיכך צוה להוליכן עד ים המלח כדי שלא יוכל ליגע בהם לעולם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואח"כ נמצאת הראשונה תמות - דהוי חטאת שנתכפרו בעליה באחרת:

ילכו לים המלח - כל היכא דאי הויא חטאת הויא מתה, מעות נמי אזלי לים המלח:

פירוש תוספות יום טוב

יוליכם לים המלח. עמ"ש ברפ"ב דפסחים.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

והקריב והפריש:    צריך למחוק מלת והפריש. ואיתה להאי בבא בתוספת פ' שני שעירי (יומא דף ס"ה:)

ואח"כ נמצאת הראשונה:    תמות. דכי בעינן תרתי לריעותא היכא דנמצאת ואח"כ כפרו הבעלים:


פירושים נוספים