משנה שבת כ ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כ · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נותנין מים על גבי השמרים בשביל שיצלו, ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית, ונותנין ביצה במסננת של חרדל, ועושין אנומלין בשבת.

רבי יהודה אומר, בשבת, בכוס, ביום טוב, בלגין, ובמועד, בחבית.

רבי צדוק אומר, הכל לפי האורחין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי הַשְּׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצָלוּ,
וּמְסַנְנִין אֶת הַיַּיִן בְּסוּדָּרִין וּבִכְפִיפָה מִצְרִית,
וְנוֹתְנִין בֵּיצָה בִּמְסַנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל, וְעוֹשִׂין אַנוֹמַלִין ανώμαλος מזון מיוחד במינו בְּשַׁבָּת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בַּשַׁבָּת? - בַּכּוֹס, בְּיוֹם טוֹב? - בְּלַגֵין λᾴκαινα לאקֵיינה, כלי שתיה מעוטר דמוי ספל בעל שתי ידיות, ובסיס קצר של גביע, וּבַמּוֹעֵד. - בַּחַבִית.
רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי הָאֹרְחִין.

נוסח הרמב"ם

נותנין מים על גבי שמרים בשביל שייצלו ומסננין את היין בסודרין ובקפיפה מצרית נותנין ביצה במסננת של חרדל ועושין יינמילין בשבת רבי יהודה אומר בשבת בכוס ביום טוב בלגין במועד בחבית רבי צדוק אומר הכל לפי רוב האורחין.

פירוש הרמב"ם

נותנין מים על גבי השמרים בשביל שיצולו כו': יצלו כמו יסננו כי הדבר הזך קוראין אותו צלול והוא הפך עכור ומסננין כמו צוללין היין בסודר ובתנאי שלא יטה בידו הבגד בפי הכלי כדי שיהיה שופך במקום משופע כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. והתנאי בכפיפה מצרית שלא תהיה גבוהה מתחתית הכלי טפח אלא פחות מזה כדי שלא יעשה אהל עראי בשבת לפי שהוא אסור כמו שבארנו. וטבע הביצים שטורפין ונותנין אותם בדברים העכורים ויזככו אותם ויבדילו העב מן הדק. ואנומלין הוא יין ודבש ופלפלין. ולגין כד: ומה שאמר רבי צדוק הכל לפי האורחין אפשר לפרשו בשני פרושים האחד מהם כי הוא חלק על ר' יהודה במאמרו ובמועד בחבית ואמר במועד הכל לפי האורחין ואפשר שיהיה מאמרו הכל לפי האורחים בין בשבת בין בי"ט בין במועד והלכה כת"ק והוא שיעשה מן האנומלין כל מה שירצה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נותנים מים - בשבת על גבי שמרים הנתונים במשמרת מבעוד יום. כדי שיצלו, שיהיו השמרים צלולים ויזוב כל יינם. פירוש אחר על גבי שמרים שנשארו בחבית, וקולטין המים טעם היין א ומוציאין אותן בשבת ושותים אותן ואין בזה משום בורר:

את היין - מפני הקמחים לבנים שמתהוים בו:

בסודרין - המיוחדין לכך. וליכא למיגזר דלמא סחיט להו, הואיל ועשויין למלאכה זו. והוא שלא יעשה בידו בסודר כמין גומא בפי הכלי כדי שירד היין במדרון, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:

ובכפיפה מצרית - סל העשוי מצורי הדקל. והוא שלא תהיה הכפיפה גבוהה מקרקעית הכלי התחתון טפח, שלא יעשה אהל עראי ב:

ונותנים ביצה במסננת - שנתנו בה חרדל להסתנן, שרגילין ליתן ביצה טרופה בדברים העכורין והם מתלבנים ומזדככים על ידה:

ינומולין - יין ודבש ופלפלין:

לגין - גדול מכוס וקטן מחבית:

הכל לפי האורחים - אם יש לו אורחין מרובין עושה הרבה, בין בשבת בין ביום טוב בין במועד. והלכה כת"ק שעושין ינומולין בשבת כפי מה שהן רוצים:

פירוש תוספות יום טוב

נותני מים על גבי שמרים בשביל שיצלו. לפירוש אחר שכתב הר"ב וקולטים המים טעם היין. נ"ל דלשון שיצלו מלשון צללו כעופרת (שמות ט"ו) ובדבריהם [ב"ק צ"א א'] צללת במים אדירים וכו' כלומר שהיין יהיה ננער ויפול וימשוך לתוך המים:

בסודרין ובכפיפה. בגמ' והוא שלא תהיה הכפיפה גבוהה וכו' ופי' הר"ב שלא יהיה אהל עראי וכ"כ רש"י והרמב"ם ספכ"ב וכתב הר"ן דא"כ אפילו במסנן בסודרין נמי נימא הכי אלא ודאי משום שינוי הוא והתם כיון דאיכא שינויא אחרינא דלא עביד גומא שפיר דמי ע"כ. ולי נראה דאה"נ דס"ל לרש"י ורמב"ם שהיו הסודרין מתוחים ונתונים ע"ג הכלי מבעוד יום. ותדע דבכפיפה על כרחך בהכי מיירי שהכפיפה נתונה בתוך הכלי מבעו"י אלא שכשנותן לתוכה השמרים מגביה אותה מקרקעית הכלי כדי שיוכל לזוב דאלת"ה אלא שבשבת נותן הכפיפה לתוך הכלי. הרי מיד שנותנו בתוך הכלי נעשה האהל קודם שיגיע עד למטה בתוך טפח הסמוך לקרקעית הכלי. אם לא שנאמר דכל עוד שעוסק בהורדת הכפיפה ואינו מניח לאו עשיית אהל עראי כלל [הוא]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) לפ"ז לשון שיצולו מלשון צללו כעופרת. ובדבריהם, צללת במים אדירים (ב"ק צ"א.), כלומר שהיין יהיה ננער ויפול וימשוך לתוך המים:

(ב) (על הברטנורא) רש"י והר"מ. וכתב הר"נ דא"כ אפילו במסנן בסודרין נמי נימא הכי אלא ודאי משום שינוי הוא והתם כיון דאיכא שינוי אחרינא דלא עביד גומא שפיר דמי. ול"נ דאה"נ דס"ל לרש"י והר"מ שהיו הסודרים מתוחים ונתונים ע"ג הכלי מבע"י ותדע דבכפיפה על כרחך בהכי מיירי כו'. תוי"ט וע"ע:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נותנין מים על גבי שמרים וכו':    פי' הר"ן ז"ל על גבי שמרים הניתנין במשמרת מבעו"י כדי שיהיו צוללין את היין מפני הקמחין שקורין קאנאש ע"כ:

בשביל שיצלו:    הצד"י קמוצה וכן נקד ה"ר יהוסף ז"ל:

ומסננין את היין בסודרין:    תוס' שבת ס"פ ח' שרצים ובפ' בתולה נשאת דף ו':

ובכפיפה מצרית:    (ה"ר יהוסף ז"ל נקד הפ"א הראשון בצירה). דכל כה"ג הוי שנוי כיון שאינו מסננן במשמרת ומיירי ביין עכור ומיהו משתתי הכי דאי ביין צלול אפי' במשמרת שרי כדאיתא בגמ' ואי ביין עכור דלא משתתי הכי אפי בסודרין ובכפיפה מצרית אסור דמ"מ בורר הוא אלא כדאמרן. וכתב הר"ן ז"ל בביצה ר"פ המביא בשם הרז"ה ז"ל דמשום דביין ליכא למיחש לסחיטה משום דסחיטה מתורת כבוס מיתסרא וביין כי סחיט אכתי נשאר לכלוך אדמימות מש"ה שרי לסנן הכא את היין בסודרין ע"כ. ועוד נראה שתירץ הוא ז"ל שם תירץ אחר דהכא בסודרין שעומדין לכך דבהנהו לא אתי ודאי למיסחט ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל והוא שלא תהיה הכפיפה גבוהה וכו' עד שלא יעשה אהל עראי. אמר המלקט וי"מ משום שנוי והיכר בלבד וכדפי' ר"ע ז"ל ג"כ ברישא גבי סודרין שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול והתם ברישא כיון דאיכא שנוייא אחרינא דלא עביד גומא שפיר דמי:

ונותנין ביצה במסננת של חרדל:    שהחרדל נתון לתוכה להסתנן וקולטת הפסולת והחלמון שלה נוטף ומסנן עמה והוי לחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה ושרי כדיהבינן טטמא בגמ' לפי שאין עושין אותה אלא לגוון למראה שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון הלכך אידי ואידי אוכל הוא ואין כאן ברירת פסולת מתוך האוכל. הר"ן ז"ל: וכתב רש"י ז"ל ורבינו הלוי פירש סינונה של ביצה לתוך תבשיל היא ולא לתוך חרדל ובמסננת של חרדל הוא דשרי משום שנוי ויורד לתוך הקערה שהוא כלי שני ומתלבן התבשיל ט"כ ומייתי לה בפרק ר"א דמילה (שבת דף קל"ד.) ובירושלמי כיני מתני' מפררין ביצה במסננת של חרדל:

יינומילין:    גרסי' ונקרא נמי קונדיטון כמו שכתבתי ריש פרק בתרא דתרומות:


פירושים נוספים