משנה שבת טז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק טז · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מצילין סל מלא ככרות, ואף על פי שיש בו מאה סעדות, ועגול של דבלה, וחבית של יין.

ואומר לאחרים, בואו והצילו לכם.

ואם היו פקחין, עושין עמו חשבון אחר השבת.

להיכן מצילין אותן.

לחצר המערבת.

בן בתירא אומר, אף לשאינה מערבת.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מַצִּילִין סַל מָלֵא כִּכָּרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעֻדּוֹת;

וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה,
וְחָבִית שֶׁל יַיִן.
וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם;
וְאִם הָיוּ פִּקְחִין, עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת.
לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן? לֶחָצֵר הַמְּעֹרֶבֶת.
בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת:

נוסח הרמב"ם

מצילין סל מלא כיכרות אף על פי שיש בו מאה סעודה ועיגול של דבלה וחבית של יין ואומר לאחרים בואו והצילו לכם אם היו פיקחין עושין עימו חשבון לאחר השבת להיכן מצילין אותן לחצר המעורבת בן בתירה אומר אף לשאינה מעורבת.

פירוש הרמב"ם

מצילין סל מלא ככרות ואע"פ שיש בו ק' סעודות כו': לפי שהסל כלי אחד התירו לו להוציאו כולו אע"פ שיש לו יותר ממזון שלש סעודות. ופירוש אם היו פקחין כאשר אגיד לך והוא כי כל מה שהצילו המצילים מן הדליקה הכל הוא להם? מן הדין כי מהפקרא קא זכו אבל דבר באנשים *חסידים שאינם רוצים לקחת לעצמן דבר שאינו שלהם ואינם רוצים גם כן ליגע עצמם בחנם ע"כ אמר כי אם היו המצילים פקחין רוצה לומר מחודדין ידעו כי השכר שיקחו ממנו אחר השבת אינו שכר שבת ויהיה אסור אלא שכר עמלם ויהיה מותר. ואין הלכה כבן בתירא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מצילין סל מלא ככרות - הואיל ובבת אחת הוא מציל מה לי פורתא מה לי טובא:

ועגול של דבילה - אע"פ שהוא גדול ויש בו סעודות הרבה:

ואם היו פקחים - ויודעים שאם ישאלו שכר כפועלים לאו שכר שבת שקלי, כיון דמעיקרא לאו אדעתא דשכר פעולה באו ד, עושין עמו חשבון לאחר שבת. ובירא שמים עסקינן, דאע"ג דמהפקירא קא זכי ומה שהציל דידיה הוי מ"מ לא ניחא ליה דליתהני מאחרים דידע דעל כרחיה אפקריה, ובחנם נמי לא ניחא ליה דלטרח, הילכך שקיל אגריה:

פירוש תוספות יום טוב

ואם היו פקחים. פי' הר"ב ויודעים דלאו שכר שבת שקלי כיון דמעיקרא לאו אדעתא דשכר פעולה באו. אבל לוקחים שכרם מתוך שהם זוכין בכל מהפקירא. אלא שאינם רוצים לזכות בכל כמ"ש הר"ב דבירא שמים עסקינן והכי איתא בגמ'. ומ"ש בפי' הרמב"ם באנשים חסידים איירי הוא טעות מן המעתיקים דבהדיא אמרינן בגמ' דחסיד אפילו אגרא דשרי בשבתא כי האי גוונא לא שקיל דלא מיקרי חסיד אא"כ מוותר משלו בכל דבר שיש בו נדנוד עבירה ואף ע"ג דלאו שכר שבת גמור הוא שהרי לא התנה ומהפקירא קא זכו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) אבל לוקחים שכרם מתוך שהם זוכים בכל מהפקירא אלא שאינם רוצים לזכות בכל כמ"ש הר"ב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואם היו פיקחים:    לשאול שכרם מטרחם כפועלים וכתב הרב ר' ישעי' מטראני ז"ל דהנך אחרים רשאין להציל אפי' כמה ואפי' בכלים הרבה דדוקא לבע"ה הוא דחיישי' דילמא אתי לכבויי אבל באחרים ליכא למיחש שהרי הדליקה גרמה להם שיכולין לזכות מן ההפקר דאלו כבתה הוי הכל לבעה"ב ע"כ:

עושין עמו חשבון אחר השבת:    בגמ' פריך חשבון מאי עבידתיה מהפקרא קזכו פי' רש"י ז"ל דהכי ה"ל למיתני דאם היו פקחים יעכבו הכל לעצמן דהא אמר להם בואו והצילו לכם כלומר לעצמכם ואין צורך לכך דאפי' לא אמר להו הכי כיון שהוא אינו רשאי להציל הרי הוא מופקר לכל. מידי דהוה אמציל מזוטו של ים ומשלילותו של נהר והא דנקט ואומר לאחרים רבותא נקט שאע"פ שאומר להם כן על דעת שיצילו ולא יעכבו לעצמם שרי ומשני רבא הכי בירא שמים עסקינן וכו'. הר"ן ז"ל:

להיכן מצילין אותן לחצר המעורבת:    ואפי' הכי טובא לא ליציל כדאמרינן מתוך שבהול אי שרי לאיעסוקי בהצלה כולי האי אתי לכבויי ולשון הרמב"ם ז"ל שם פכ"ג סי' כ' ואם לא ערבו אף מזוניו וכליו אינו מציל ע"כ. פי' שאם לא ערבו בני חצר זו שהדליקה בתוכה עם בני החצר האחרת שמצילין לתוכה אינו יכול להציל כלל ואפי' אם ערבו אינו יכול להציל אלא מזון שהוא צריך לו לאותו שבת וכלים שצריך להשתמש בהן בשבת גזרה שאם תתיר לו יותר שמא יכבה הדליקה להציל כל ממונו מפני שאדם בהול על ממונו. ואי קשיא לך לרבנן דאמרי לעיל גבי כתבי הקדש דמצילין אותן למבוי שאינו מפולש הכא באוכלין ומשקין ה"ל למימר למבוי המפולש ולפלוג וליתני בדידה מתורץ עם מה שנתבאר לעיל סוף סי' א' כי מעיינת שפיר בגמ' במתני' דלעיל: וכתוב בפוסקים י"א שכל הצלה שאמרנו היא לחצר ומבוי הסמוכים לרה"ר וגם אינם מקורים דדמי לרה"ר ומש"ה אין מתירין להציל אלא מזון ג' סעודות וכלים הצריכין אבל לבית אחר שעירב עמו יכול להוציא כל מה שירצה ואף לחצר לא אמרו אלא לחצר חבירו אבל לחצר שלו שאינה צריכה עירוב יכול להוציא כל מה שירצה וי"א דכיון דטעמא הוא משום שמא יהא טרוד ויכבה א"כ מה לי בחצר ומה לי בבית ומה לי לחצר חבירו ומה לי לחצר שלו בכולן יש לחוש שמא יטרד ויכבה ע"כ:


פירושים נוספים