משנה שבת א יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק א · משנה יא | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

משלשלין את הפסח לח בתנור עם חשיכה.

ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד. ובגבולין, כדי שיאחוז האור ברובן.

רבי יהודה אומר: בפחמין כל שהוא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה.

וּמַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד.
וּבַגְּבוּלִין, כְּדֵי שֶׁיֶּאֱחֹז הָאוּר בְּרֻבָּן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בַּפֶּחָמִין כָּל שֶׁהוּא:

נוסח הרמב"ם


פירוש הרמב"ם

משלשלין את הפסח בתנור עם חשכה כו': משלשלין תולין עם חשיכה כשיחול ארבעה עשר בניסן ערב שבת ולא נגזור שמא יחתה בגחלים כדי למהר הבשול כי בני חבורה זריזין הן: ופי' מאחיזין את האור מדליקין או מבעירין והעיקר מאחיזין את האור ומדורה כמו יוקדה או יקוד: ובית המוקד מפורש במסכת תמיד והיא לשכה שהיו קוראין אותה לשכת בית המוקד והיתה שם מדורת אש בוערת תמיד ולפיכך נקראת אותה לשכה בית המוקד והצורך אליה כי ידוע בקבלה שאי אפשר בלי הבערת אש על המזבח בכל יום ואע"פ שהיה שם אש מן השמים והוא אמרם מצוה להביא אש מן ההדיוט והתירו להדליק האש בראשי העצים באותה מדורה עם חשכה ולא נחוש שישלח ידו לדחות את העצים לגבי האש כדי שתגמור הבערתן כיון שנכנסה שבת ולא נגמרה הבערתן לפי שהכהנים זריזים הן אבל בשאר מקומות אין עושין מדורה אלא בכדי שיצת האור ברובו וכן אמרו כדי שיצת האור ברובן קודם הכנסת שבת ויוודע זה כשתהא שלהבת עולה מאליה מבלי סיוע ונפיחה והבאת עצים דקין תחתיה ואין הלכה כרבי יהודה שאמר שיאחז האש בראשי הפחמין עם חשכה ואינו צריך לרובן:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

משלשלין את הפסח - התנורים שלהן פיהן למעלה ומורידין הצלי לתוכו, להכי תני משלשלין:

עם חשיכה - ואע"ג דבעלמא אין צולין כדאמרן, הכא שרי, דבני חבורה זריזין הן ומדכרי אהדדי ולא אתו לחתויי בגחלים:

ומאחיזין את האור - מעט, בעצים של מדורת בית המוקד, ולא חיישינן שמא יבואו הכהנים להבעירה משתחשך דכהנים זריזין הן:

בית המוקד - לשכה גדולה היתה בעזרה שמסיקין בה מדורה תמיד והכהנים מתחממים שם, לפי שהולכים יחפים על הרצפה של שיש:

ובגבולין - צריך האדם להבעיר מדורתו מבעוד יום כדי שתאחוז האור ברובה, וכמה ברובה, כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ואינה צריכה לקסמין דקין תחתיה להבעירה:

אף בפחמין כל שהוא - כי היכי דבמדורת בית המוקד מקילינן בבית המוקד לכהנים, כמו כן במדורת פחמים מקילינן לכל אדם וא"צ להאחיז בהן האור אלא כל שהוא, שאין דרכה, להיות כבה והולכת ולא אתו לחתויי בהו. והלכה כר' יהודה דליכא מאן דפליג עליה:

פירוש תוספות יום טוב

ומאחיזין את האור. כתב הרמב"ם העיקר מאחזין את האור. ע"כ. אולי מפני שלא נמצא בכתוב בהתראות היו"ד כי שנים הם בכתובים מהבנין הכבד הא' באיוב כ"ו מאחז פני כסא והב' בד"ה ב' ט' וכבש בזהב לכסא מאחזים. אבל כפי הדקדוק הנה מאחיזין בהתראות היו"ד הוא מבנין הפעיל בתשלומו:

רבי יהודה אומר בפחמין. [* והר"ב העתיק אף בפחמין וכ"ה בירושל' כיני מתניתין אף בפחמין] והר"ב פסק כמותו דלא כהרמב"ם. וכ"פ הטור בסי' רנ"ה. וכתב בכ"מ ספ"ג מה"ש דמשמע ליה דאינו חולק על ת"ק אלא מוסיף על דבריו וכך הם דברי ר' ירוחם עכ"ל. ואין להקשות מדלא נקט א"ר יהודה שהרבה נמצאים כיוצא בו וכתבתים בסוף מסכת בכורים בס"ד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

משלשלין את הפסח:    כשחל י"ד בניסן ע"ש: ובירושלמי פריך תמן [ס"פ תמיד נשחט] תנינן חשכה יצאו וצלו את פסחיהן שאין צלייתו דוחה את השבת וכא את אמר הכין ומשני א"ר יוסי חבורות זריזות הן, וכדמשני בגמרא דילן, ופרכינן בגמ' דילן הא לאו האי טעמא לא והא אמר מר גדיא בין שריק בין לא שריק שפיר דמי, ומשני התם מינתח ואם פותח פי התנור עייל ביה זיקא וקשי ליה הכא לא מינתח ואי מגלי ליה לא קשי זיקא הלכך אי לאו דזריזין הן אסור:

ומאחיזין:    כתב הרמב"ם ז"ל העיקר מאחזין את האור, אלא שיש להסתפק אם היתה גרסתו מחיזין בלתי אל"ף והוא בא להשמיענו שהעיקר הוא באל"ף. אח"כ מצאתי שה"ר יהוסף ז"ל מחק האל"ף ונקד המ"ם בשו"א:

כדי שתאחוז האור:    נראה דגירסת הרמב"ם ז"ל כדי שיצת האור. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

ר' יהודה אומר אף בפחמים:    ירושלמי כיני מתניתין אף בפחמין כל שהן. ומשמע מפי' רש"י ז"ל דלא הוי גריס מלת אף במילתיה דר' יהודה, שזה לשונו ר' יהודה אומר אם היתה מדורת פחמים אין צריך להאחיז בה האור אלא כל שהוא ע"כ. וכן נראה מרב אלפס והרא"ש והר"ן ז"ל: ודעת הטור שם סימן רנ"ה וגם דעת רבינו ירוחם דר' יהודה אינו חולק על ת"ק אלא מוסיף על דבריו ותנא קמא מודה לו. אכן מתוך פי' הרמב"ם ז"ל שכתוב שם ואין הלכה כר' יהודה משמע שסובר שבא לחלוק, וכן נראה ג"כ מדבריו שם פ"ג שלא חילק בין פחמים לעצים, כן כתוב שם בבית יוסף:

והילך פי' ה"ר יהונתן ז"ל שמצאתי בסכ"י ישן, משלשלין את הפסח לתנור החם בשפוד ותלוי באמצע התנור והגחלים למטה ואע"פ שאינו כמאכל בן דרוסאי קודם שתשקע החמה שרי משום דבני חבורה זריזין הן ולא אתי לחתויי בגחלים וכל א' נמי מדכרי להדדי מה שא"כ ביחיד הצולה בשר ובצל וביצה בכל שבתות השנה, ודרך הפסח שרבים מתחברים יחד כדכתיב ואם ימעט הבית מהיות משה וגו' ועוד דאיכא מ"ד אין שוחטין את הפסח על היחיד כדי שלא יביאוהו לבית הפסול כדכתיב לא תותירו ממנו היו רבים מתחברים יחד על טלה א': ומאחיזין את האור ועוד קולא אחרת עבדי לבני חבורה במדורה, ולפי שלא מצינו למדורה חבורה שיתחברו יחד עליה כמה דאשכחן בטלה בפסח נקט מדורת בית המוקד, לשכה גדולה היתה שהכהנים מתחממים שם במדורת אש הנסקת בה תמיד מפני שהכהנים הולכים יחפים על רצפה של שיש של עזרה, כדתנן במס' זבחים הואיל ורצפה מקדשת כדכתיב קדש המלך את תוך החצר וכלי שרת מקדשין מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה, וקא מקיל במדורת בית המוקד שמאחיזין את האור מעט בעצים של מדורת בית המוקד קודם שתחשך והיא מתבערת והולכת ודולקת משתחשך, ולא חיישינן שמא יהיו הכהנים צריכין להבעירה משתחשך משום דכהנים זריזין הן ומזכירין זה לזה, משא"כ בגבולין שצריך אדם להבעיר מדורתו מבעוד יום כדי שתאחוז האור ברוב כל בקעת ובקעת ברוב עביה וברוב הקיפה כדאמרינן בגמ', שאם אינו כן גזרי' דילמא אתי להדליק משתחשך:

ר' יהודה אומר אף בפחמין וכו':   [1] כלומר אף בגבולין אם היתה מדורת פחמין בכל שהוא סגי. (הג"ה נ"ל ולא צריך שתאחוז האור ברוב כל פחם ופחם): שהיא דולקת והולכת לפי שאין דרכה להיות כבה והולכת ואינו צריך לחתות בה, א"נ אמדורת בית המוקד קאי כלומר כי היכי דבמדורת עצים מקילי לבית המוקד בכהנים כמו כן במדורת פחמין מקילינן לכל אדם, וליכא דפליג עליה והילכתא כוותיה ע"כ.

סליק פירקא:


פירושים נוספים

  1. ^ אמת שבמהד' וילנא יש כאן ד"ה, אבל טעות היא, שכבר יש ד"ה כזה מקודם, וכאן אינו אלא המשך העתקת רבינו יונתן, וכמו שכתב בסוף, עד כאן.