משנה שביעית ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ב · משנה ג | >>
מסקלין עד ראש השנה.
מקרסמין, מזרדין, מפסלין, עד ראש השנה.
רבי יהושע אומר: כזירודה וכפיסולה של חמישית, כך של ששית.
רבי שמעון אומר: כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן, רשאי אני בפיסולו.
משנה מנוקדת
מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
- מְקַרְסְמִין, מְזָרְדִין, מְפַסְּלִין, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
- כְּזֵרוּדָהּ וּכְפִסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִישִׁית, כָּךְ שֶׁל שִׁשִּׁית.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן, רַשַּׁאי אֲנִי בְּפִסּוּלוֹ.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
נוסח הרמב"ם
מסקלין - עד ראש השנה.
- מקרסמין, מזרדין, ומפסלין - עד ראש השנה.
- רבי יהושע אומר:
- כזירודה, וכפיסולה של חמישית - כך של שישית.
- רבי שמעון אומר:
- כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן - רשאי אני בפיסולו.
פירוש הרמב"ם
מסקלין - מסירין האבנים.
מקרסמין - לכרות השבולת ביד ולהניח התבן, והוא כמו "מכרסמין", וכבר פירשנוהו (פאה פ"ב מ"ז).
מזרדין - לכרות הענפים המתפשטים מן האילן. ו"זרדין" שם הענפים הכרותים בעת הזמיר.
ומפסלין - לכרות מה שיבש מן הענפים שהוא נפסד, גזור מן "פסולת".
ורבי יהושע אומר, שאינו עושה, שלא יזמור אותו עד ראש השנה, אבל הוא עושה עד זמן שדרך בני אדם לעשות בכל השנים, שלא יזמור אחריו.
ורבי שמעון אומר, שהוא אסור, אלא עד עצרת בלבד, שהוא מותר ובעבודת האילן כמו שהיתה משנה ראשונה.
והלכה כתנא קמא:
פירוש רבינו שמשון
מסקלין. מלשון ויסקלהו שמוציאין את האבנים מן הכרם כדכתיב סקלו מאבן (ישעיה סב):
מקרסמין. לשון קרסמוה נמלים והיינו זימור אלא שלשון קירסום באילן וזימור בכרם מלשון זמורות שמחתך ענפים של גפן:
מזרדין. כשיש לאילן ענפים לחים יותר מדאי חותך מקצת ומניח מקצת וזהו זירוד:
מפסלין. שנוטל הפסולת ויש אומרים מלשון פסל לך שנוטל כל הענפים כדי שתתעבה קורת האילן:
רבי יהושע אומר כזירודה. מפרש בירושלמי (פ"ב ה"ב) דתלתא תנאי אינון תנא קמא לא שרי אלא עד ראש השנה ורבי יהושע סבר דכשנת חמשית כן ששית מה חמשית נכנסת לששית כך ששית נכנסת לשביעית ואפילו יותר מכאן רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן רשאי אני בפיסולו עד העצרת:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מסקלין - מסירין את האבנים:
מקרסמין - כמו מכרסמין בכ"ף, לשון יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ), כלומר כורתים וחותכין הענפים היבשים מן האילן:
מזרדין - הענפים הלחים כשהם מרובין רגילים לקצצן ומניחין מקצת מהן וזהו זירוד:
מפסלין - שנוטל את הפסולת. ויש מפרשים מפסלין לשון פסל לך (שמות לד) שחותכים כל הענפים שבאילן כדי שיתעבה:
כזירודה וכפיסולה של חמישית וכו' - תנא קמא לא שרי אלא עד ראש השנה של שביעית. ור' יהושע סבר כשנת חמישית כן ששית מה חמישית נכנסת לששית כך ששית נכנסת לשביעית, וכמו שמזרדין של חמישית בששית כך מזרדין של ששית בשביעית. ור' שמעון אומר מעצרת ואילך שהוא נאסר בעבודת האילן נאסר נמי בזירוד ופיסול. ושלש מחלוקות בדבר, והלכה כתנא קמא:
פירוש תוספות יום טוב
מסקלין. מכאן סייעתא למ"ש לעיל לדעת הרמב"ם דמזבלין אכל השדות קאי ולא כללינהו בסיפא משום דלא דמיין. דהא הכא דודאי בכל שדה אילנות איירינן. ואפילו הכי לא כייל מסקלין בהדי אינך אלא משום דסיקול בשדה ואינך באילן עצמו. ומכל מקום קשה קצת דמסקלין הוה ליה למתני בהדי מזבלין וכן כתבם הרמב"ם כמו שהעתקתי לעיל [ועיין בפרק דלקמן משנה ז]:
[מקרסמין. פירש הר"ב כמו מכרסמין בכ"ף כו'. ועיין מה שכתבתי בסוף פרק ב דפאה]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מסקלין וכו': בירושלמי מוקי לה ר' יונה באבנים המחוברות ותחובות בקרקע דכיון דבנטילתם מזיז עפר איכא משום חורש בשביעית ולהכי לא שרינן אלא עד ר"ה. ומתני' דלקמן פ"ג דקתני המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ דהתם מתיר אפי' בשביעית עצמה דכל ההוא פירקא בשביעית מיירי. התם מיירי באבנים תלושות ואפילו הכי לא שרינן התחתונות הנוגעות בארץ מפני מראית העין וכתב בתי"ט ומ"מ קשה קצת דמסקלין הו"ל למתני בהדי מזבלין ע"כ ואפשר שיתורץ האי ק"ק עם מה שכתבתי בשם הירושלמי משום דזבול הוי בתלוש לעולם ומסקלין דהכא מוקמינן ליה במחובר כדכתיבנא אמטו להכי חלקן זה מזה:
מקרסמין: פי' ה"ר שמשון ז"ל מקרסמין היינו זימור אלא שלשון קרסום באילן וזימור בכרם מלשון זמורות שמכרתין ענפים של גפן ע"כ. וכתב החכם ה"ר משה פיזנטי ז"ל ויש מי שהקשה דהא בשדה איכא לשון קרסום דתנן בפ' שני דפאה שדה שקצרוה נכרים קצרוה לסטים קרסמוה נמלים והאי פירכא ליתא דכי אמרי' לשון קרסום באילן לאו למעוטי שדה אלא למעוטי כרם דבכרם לשון קרסום שלו קרוי זימור ועוד י"ל דכשמזכירין בעבודות שאדם עושה בידו הוא דקאמר דלשון קרסום באילן ולשון זמור בכרם אבל במה שעושה בהמה שייך לשון קרסום בכל דבר כדכתיב יכרסמנה חזיר מיער עכ"ל ז"ל:
מפסלין: ה"ג בכל הספרים אבל רש"י ז"ל במועד קטן גריס מפסגין ופירש אילן שנופו נוטה לכאן ולכאן קושרין אותו כדי שיעלו ענפיו למעלה ע"כ פירשו הרב ז"ל מלשון הירוש' דמתרגמי' ונתח אותו לנתחיו ויפסיג יתי' לפסיגוהי ונתחי האילן היינו ענפיו ומקשר ענפיו כדי שלא יתפזרו וישברו הר"ש שירילי"ו ז"ל:
ר' יהושע אומר כזרודה וכפסולה וכו': לאו דוקא נקט זרוד ופסול דה"ה קרסום וכן ר"ש דקאמר רשאי אני בפסולו לאו דוקא נקט פסול דה"ה קרסום וזרוד:
תפארת ישראל
יכין
מסקלין: מסירין האבנים מעל השדות. ומיירי במחוברות האבנים דמחזי כמתקן השדה. אבל בתלושים אפי' בשביעית שרי. ועי' בזה לקמן פ"ג מ"ז [ירושלמי]:
מקרסמין: כורת הענפים היבשים. והיינו כזימור בגפן. מל' זמורות:
מזרדין: ממעיט ענפים שרבו:
מפסלין: מסיר הפסולת מהאילן:
עד ראש השנה: דכל אלו בשביעית גופא מד"ס הן:
כך של ששית: שנכנס לשביעית. דאפי' בשביעית מותר:
רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן: דהיינו עד עצרת:
רשאי אני בפיסולו: מיהו במסקלין מודה ר"ש. מדלא מוכח דלעבודת קרקע הוא. דלמא לשטוחי פירא. ולהכי פלגיניה למסקלין לבבא בפ"ע ברישא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת