משנה פאה ו ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ו · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הקמה מצלת את העומר ואת הקמה.

העומר יג אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה.

איזו היא קמה שהיא מצלת את העומריד?

כל שאינה שכחה, אפילו קלח אחד.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַקָּמָה מַצֶּלֶת אֶת הָעֹמֶר וְאֶת הַקָּמָה.

הָעֹמֶר אֵינוֹ מַצִּיל, לֹא אֶת הָעֹמֶר וְלֹא אֶת הַקָּמָה.

אֵיזוֹ הִיא קָמָה שֶׁהִיא מַצֶּלֶת אֶת הָעֹמֶר?

כָּל שֶׁאֵינָהּ שִׁכְחָה, אֲפִלּוּ קֶלַח אֶחָד.

נוסח הרמב"ם

קמה מצלת את העומר ואת הקמה והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה איזו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינו שכחה אפילו קלח אחד.

פירוש הרמב"ם

אמר הכתוב (שם): "כי תקצור... ושכחת עומר", ואמר: עומר שסביבותיו קציר – שכחה, ולא עומר שסביבותיו קמה, וכשישכח עומר סמוך לקמה אינו שכחה. וכן כשישכח קמה, והיו ראשי השבלים ממנה מחוברים בקמה שנית, והיתה הקמה ההיא השניה סאתים ויותר, תהיה מצלת הקמה המחוברת אליה ולא תהיה שכחה, ותשאר לבעל הבית. וזה עניין מה שאמר: מצלת את העומר ואת הקמה. אבל אם שכח העומר, והיה סמוך לעומר שאינו שכוח, יהיה השכוח שכחה. וכן אם שכח קמה פחות מסאתים, והיתה לצד העומר שאינו שכוח, תהיה הקמה שכחה. וזה הוא מה שאמר: והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה. ועוד נבאר שיעור הסאה אחר כן, וסאתים משנה הסאה:

פירוש רבינו שמשון

קמה שלא שכחה מצלת את העומר שבצדה ששכחו ואת הקמה שבצדה שלא יהו שכחה וכי האי גוונא דתנן לעיל בפרק ה' (משנה ב) שבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה כמו שפירשתי שם אבל עומר שלא שכחו אינו מציל מן השכחה עומר שבצדו ששכחו וקמה שבצדו ששכחה:

אפי' קלח אחד. שלא שכחו מצלת את העומר הסמוך לו ובתוספתא קא תני דאימתי אמרו קמה מצלת את העומר בזמן שלא ניטלה בינתיים כלומר בין שכחה לזכירה הא אם ניטלה קודם שזכרה הרי זו אינה מצלת:

תניא בתוספתא רשב"ג אומר כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה ודין הוא ומה אם הקמה שיפה בה כח העני הרי זו מצלת את העומר שבצדה עומר שהורע כח העני בו אינו דין שיציל את הקמה א"ל רבי מה לקמה מצלת את העומר שהורע כח העני בו יציל עומר את הקמה שיפה כח העני בה בכל הספרים כתובה היא בשיבוש וע"פ הירו' כתבתיה כן דיפה כח העני בקמה יותר מן העומר שהקמה יש בה לקט ופאה מה שאין כן בעומר הלכך ראוי לדון ק"ו דקמה שיפה בה כח העני מצלת עומר מיד עני כל שכן עומר שהורע בה כח העני שיש לו להציל קמה מיד עני ודחו דהאי דקמה מצלת עומר מיד עני משום דהורע כח עני אצל עומר אבל אין עומר מציל קמה מיד עני שהרי ייפה כח העני אצל קמה ומיהו יכול ללמד ק"ו מקמה דעומר יציל את העומר והיינו דקאמר בירושלמי מדברי שניהן מצילין עומר מעומר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הקמה מצלת את העומר - קמה שלא שכחה שהיתה בצד עומר ששכחו, מצלת על העומר, דלא הוי שכחה דכתיב (שם) כי תקצור ושכחת עומר, עומר שסביבותיו קציר הוי שכחה, ולא עומר שסביבותיו קמה:

ואת הקמה - אם שכח קמה והיו ראשי שבלים שלה מחוברים לקמה אחרת שלא שכחה, זאת הקמה שלא שכחה מצלת על הקמה השכוחה המחוברת אליה, ולא הויא שכחה:

העומר אינו מציל - אם היה עומר שכוח או קמה שכוחה בצד עומר שאינו שכוח, אין העומר שאינו שכוח מציל לא על העומר ולא על הקמה השכוחים:

פירוש תוספות יום טוב

ואת הקמה. לשון הר"ב והיו ראשי שבלים שלה מחוברים וכו' כדתנן במשנה ב' פרק ה':

[*העומר אינו מציל וכו'. בברייתא דתוספתא רצה ר' שמעון בן גמליאל ללמוד בקל וחומר שהעומר יציל הקמה דמה קמה שיפה כח העני בה (דהיינו בפאה) הרי היא מצלת את העומר עומר שרע כח העני בה אינו דין שיציל את הקמה אמר ליה רבי מה לקמה מצלת את העומר שרע כח העני בה יציל עומר את הקמה שיפה כח העני בה]:

איזו היא קמה שהיא מצלת את העומר. בחבור הרמב"ם פרק ה' כתב וכן אם שכח קמה בצד קמה שאינה שכוחה אפילו קלח אחד הרי זו מצלת וכו'. וצ"ל דתנא עומר דפתח ברישא נקט והוא הדין לקמה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על המשנה) העומר. בתוספתא רצה רשב"ג ללמוד בק"ו שהעומר יציל הקמה דמה קמה שיפה כח העני בהן (דהיינו בפאה) הרי היא מצלת את העומר עומר שרע כח העני בה אינו דין שיציל את הקמה א"ל מה לקמה מצלת את העומר שרע כח העני בה יציל עומר את הקמה שיפה כח העני בה:

(יד) (על המשנה) העומר. הר"מ פ"ה כתב וכן אם שכח קמה בצד קמה שאינה שכוחה אפילו קלח אחד הרי זו מצלת כו' ונ"ל דתנא עומר דפתח ברישא נקט וה"ה לקמה. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הקמה מצלת כו':    ז"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל קמה מצלת את העומר ואת הקמה. אע"ג דאתקוש שכחת מחובר לשכחת תלוש יש חלוק ביניהם כי היכי דאיכא חלוק גבי סאתים דגבי קמה אפי' אינה ראויה לסאתים חשיבא כסאתים משא"כ בתלוש. ה"נ גבי הצלת אחרים דאם שכח עומר אצל קמה זכורה ואפי' היה קלח א' שלא שכח מציל את העומר שבצדו והיינו בזמן שנקצרת עמו. וכן אם שכח קמה אצל אותו העומר שכוח והעומר אצל הקלח שלא שכח וכ"ש אצל קמה שלא שכחה מציל את שניהם והוו לבעה"ב וחייב במעשרות וטעמא מפ' בירושלמי. אבל עומר שאינו שכוח כיון דהוא תלוש אינו מציל לאחר שבצדו ולא אפי' לקמה שכוחה שבצדו ואפי' הוא גדול שיש בו סאתים. ובתוספתא קתני דאימתי אמרו קמה מצלת את העומר כשלא ניטלה מבינתים פי' שלא נטל הקמה בין שכחת העומר לזכירתו דאם נטלה קודם שזכר העומר ה"ז אינה מצלת עכ"ל ז"ל:

העומר אינו מציל:    כ' הרמב"ם ז"ל בחבורו ואפי' יש בו סאתים ע"כ. ועוד כתב דאין קמת חבירו מצלת על עומר שלו ואין קמת שעורים מצלת על עומר חטים עד שתהיה הקמה ממין העומר ע"כ:

איזו היא קמה שהיא מצלת את העומר:    כתב הח' הר"ר יהוסף ז"ל וז"ל קשה שלא הי"ל לומר אלא איזו היא קמה שהיא מצלת כל שאינה שכחה שהרי אמר ברישא שהקמה מצלת גם את הקמה א"כ למה אמר הכא שהיא מצלת את העומר. ונ"ל לפרש דה"ק איזו היא קמה שהיא מצלת את העומר כי יש שני מיני קמה. יש קמה שיש בה סאתים ושכחה דלא הויא שכחה כיון שהיא סאתים ויש קמה אחרת כגון אפי' קלח א' שלא שכחו והנה אלה שניהם מצילין על הקמה בודאי כי הקמה שיש בה סאתים ששכחה בודאי מצלת על קמה אחרת הסמוכה לה אבל הקמה שהיא מצלת את העומר איזו היא אותה שלא שכחה כלל אבל הקמה ששכחה אע"פ שיש בה סאתים אינה מצלת על העומר וכדתנן לק' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכו' אינם מצטרפין וה' ית' יאיר עינינו עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

הקמה:    שלא שכחו שסמוכה לעומר או לקמה השכוח:

מצלת את העומר ואת הקמה:    דלא דמי קמה לגפה וגדיש [מ"ב]. מיהו קמה של מין אחר או ששייך לאדם אחר. שהיה בעל השכחה הפועל ללקוט הקמה ההיא. בין כך או כך אינה מצלת על קמה או עומר ששכח:

איזו היא קמה שהיא מצלת את העומר:    וה"ה קמה:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים