משנה נידה א ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק א · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אף על פי שאמרו דיה שעתה, צריכה להיות בודקת, חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהריג.

ומשמשת בעדים, חוץ מיושבת על דם טוהר, ובתולה שדמיה טהורים.

ופעמים צריכה להיות בודקת, בשחרית ובין השמשות, ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה.

יתירה עליהן כהנות, בשעה שהן אוכלות בתרומה.

רבי יהודה אומר, אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה.

נוסח הרמב"ם

אף על פי שאמרו דיין שעתן צריכה להיות בודקת חוץ מן הנידה והיושבת על דם טוהר והמשמשת בעידים חוץ מיושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורים פעמים שהיא צריכה להיות בודקת בשחרית ובין השמשות ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה יתרות עליהן הכוהנות בשעה שהן אוכלות בתרומה רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכל בתרומה.

פירוש הרמב"ם

אף על פי שאמרו דיה שעתה כו': הנדה היושבת על דם טוהר לא תצטרך בדיקה תמיד לפי שהדם יורד ממנה ולא תועיל בבדיקה ואחר אמר שהאשה אם שמשה מטתה אשר תצטרך עדים כמו שקדם אם היתה יושבת על דם טוהר או היתה בתולה שדמיה טהורה כי היא לא תצטרך עדים לפי שדם טוהר יגר ממנה ובתולה שדמיה טהורים היא בתולה קטנה שנשאת ועוד יבא הבדל זה במה שאחר זה ויהיה לשון המשנה כן וכל משמשת משמשת בעדים חוץ מן היושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורים. ואחר התחיל בהבדל אחר ואמר שכל אשה שתהא עסוקה בטהרות תצטרך שתבדוק עצמה באלה השלשה עתים והם בשחרית ובין השמשות וקודם התשמיש אמנם אם לא תהיה עסוקה בטהרות לא יחוייב אליה שתבדק עצמה קודם שתשמש ביתה לפי שהעיקר אצלינו כל לבעלה לא בעיא בדיקה ואפילו תהיה אשה שלא קבעה לה וסת לא תצטרך בדיקה לפני תשמיש ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אע"פ שאמרו - אשה שיש לה וסת דיה שעתה:

צריכה להיות בודקת - בכל יום שחרית וערבית כשאר נשים:

חוץ מן הנדה - משראתה יום אחד, טמאה שבעה, ואינה צריכה בדיקה כל שבעה, שהרי בלא ראיה היא טמאה כל שבעה:

והיושבת על דם טוהר - דלמה לה בדיקה, אפילו תראה, דם טוהר הוא:

ומשמשת בעדים - אע"פ שיש לה וסת, צריכה לבדוק לפני תשמיש ולאחר תשמיש. ודוקא כשהיא עסוקה בטהרות, דמגו דבעיא בדיקה לטהרות, בעיא נמי בדיקה לבעלה. אבל אשה שאינה עסוקה בטהרות, לבעלה לא בעיא בדיקה יד ובתולה שדמיה טהורים. ארבע לילות לבית שמאי, ולבית הלל עד שתחיה המכה של בעילה, והיא אינה צריכה לשמש בעדים, שהרי דמה טהור, ואפילו נשתנו מראית דמיה, הואיל ושמשה, דמשום תשמיש נשתנה. אבל שחרית וערבית, צריכה בדיקה היכא דלא שמשה אחר בעילה ראשונה טו, שמא נשתנו מראה דמים שלה ממראה דם בעילה ראשונה. ואם נשתנו מראה דמים שלה, טמאה, שרגלים לדבר שאין זה דם בתולים:

שחרית ובין השמשות - שחרית להכשיר טהרות של לילה. שאם תמצא טהורה תדע שלא ראתה בלילה, ולכשתמצא ערבית טמאה יצאו אלו מספק. וכן בין השמשות להכשיר טהרות שנתעסקה בהן ביום:

ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה - שמכינה עצמה לשמש עם בעלה:

רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה - אף לאחר שאכלו בתרומה, צריכות לבדוק עצמן, לתקן שיירי תרומות שבפניה. שאם תמצא עכשיו טהורה, כשתבדוק ערבית כמשפטה ותמצא טמאה, לא יהיה שיירי התרומה בכלל טומאה למפרע, שהרי בדקה לאחר העברתה. ואין הלכה
כר"י:

פירוש תוספות יום טוב

חוץ מן הנדה. והא קמ"ל דאין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה. גמ':

והיושבת על דם טוהר. מהו דתימא תבדוק דדלמא קבעה לה וסת. קמ"ל. דמימי טהרה לימי טומאה לא קבעה. גמ':

ומשמשת בעדים. פי' הר"ב אע"פ שיש לה וסת וכו'. אבל אשה שאינה עסוקה כו' ואפילו אין לה וסת לפירש"י. ועיין בר"פ דלקמן:

ובתולה שדמיה טהורים. כתב הר"ב ד' לילות לב"ש וכו'. כדתנן בר"פ בתרא. ומ"ש הר"ב אבל שחרית וערבית צריכה בדיקה היכא דלא שמשה כו' מסיים רש"י ולפני תשמיש היינו טעמא דלא בעי בדיקה דכיון דלאחר תשמיש לא בעיא בדיקה. לפני תשמיש נמי לא אצרכוה רבנן. דכל לבעלה לא בעיא בדיקה אלא מגו דלטהרות. והכא ליכא מגו:

ופעמים צריכה להיות בודקת. פירושא דצריכה להיות בודקת דברישא:

ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה. עיין בריש פרקין דלקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על המשנה) חוץ כו'. וקמ"ל דאין אשה קובעת וסת בימי נדה וימי טוהר. גמרא:

(יד) (על הברטנורא) ואפילו אין לה וסת לפירש"י:

(טו) (על הברטנורא) ולפני תשמיש לא בעינן בדיקה, כיון דלאחר תשמיש לא בעי בדיקה, לפני תשמיש נמי לא בעי, דלבעלה לא בעי בדיקה אלא מגו דלטהרות, והכא ליכא מגו. רש"י:


פירושים נוספים