תפארת ישראל על נדה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תפארת ישראל · על נדה · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

שמאי אומר כל הנשים:    אפי' אינה מד' נשים דלקמן במ"ג:

דיין שעתן:    דבראתה דם. א"א דנתעכב ברחם. והרי מטמא בבית החיצון. ותטמא לתרומה שנגעה למפרע. דא"כ יחוש גם הבעל לפרוש מאשתו שמא תראה אח"כ:

הלל אומר מפקידה לפקידה:    כל תרומות שנגעה למפרע משעת בדיקה האחרונה שמצאה א"ע טהורה עד שעת ראיי' דם כולן טמאים. אבל לבעלה אמ"ט למפרע:

ואפילו לימים הרבה:    בין בדיקה לראיי':

אלא מעת לעת ממעט על יד:    ר"ל אחר:

מפקידה לפקידה:    אם בין בדיקה לראיי' טפי ממעל"ע. טמאה מעל"ע למפרע מדאינו אלא קנסא. על שעברה אתקנת חכמים לבדוק בבוקר ובערב:

ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת:    דאם מעל"ע טפי. טמאה רק עד הבדיקה למפרע:

כל אשה שיש לה וסת:    זמן קבוע לראיית דם ג"פ:

דיה שעתה:    דחזקה לאורח בזמנו בא ולא חיישי' כלל למפרע:

והמשמשת בעדים:    ה"ק ומשמשת בעדים. ור"ל אע"ג דביש לה וסת דיה שעתה. מצוה לה לבדוק במטלית קודם תשמיש ואחר תשמיש בעסוק' בטהרות:

הרי זו כפקידה:    ר"ל בדיקה שאחר תשמיש הר"ז כפקידה. ולא תחוש ממנו ולמפרע. ולא אמרי' ראתה טפת דם כחרדל וחפהו ש"ז שלאחר תשמיש. אבל בדיקה שקודם תשמיש לא. מדמהירה לתשמיש לא תבדק יפה:

וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה:    אותה בדיקה שאחר תשמיש ממעטת זמן טומאה למפרע:

משנה ב[עריכה]

כיצד דיה שעתה:    אותה שיש לה וסת:

היתה יושבת במטה:    קמ"ל מטה לדיוקא דבאין לה וסת. אף מטה הו"ל למפרע אה"ט כמשכב נדה ומטמא או"כ.

אע"פ שאמרו מטמאה מעת לעת:    באין לה וסת:

אינה מונה:    ז"י נדה וכו' דסד"א תהוי מקולקלת למפרע כרואה כתם פ"ו מי"ג קמ"ל:

משנה ג[עריכה]

רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן:    מדאין רגילות לראות דם:

אבל הלכה כרבי אליעזר:    סתם מתני' קא' הכי. רב"א:

משנה ד[עריכה]

משיודע עוברה:    בסוף ג' חדשים שא' מהן חסר:

מניקה עד שתגמול את בנה:    לסוף עשרים וארבעה חדש מלידה. ובלא גמלה אח"כ. אפילו הכי מטמאה:

נתנה בנה למניקה:    תוך זמן זה:

רבי מאיר אומר מטמאה מעת לעת:    סבירא ליה דמשום הכי מסולקת דם דדם נעכר ונעשה חלב. משא"כ באינה מניקה:

וחכמים אומרים דיה שעתה:    סבירא ליה דמשום הכי מסולקת דם דאיבריה מתפרקין בלידה. וא"כ אפי' אינה מניקה:

משנה ה[עריכה]

כל שעברו עליה שלש עונות:    ר"ל צ' יום בלי ראיית דם:

סמוך לזקנתה:    כל שראויי' לקרותה אימא ע"י זקנתה ושותקת:

רבי אליעזר אומר כל אשה:    אפי' דלאו זקינה:

שעברו עליהן שלש עונות:    ולא כת"ק דס"ל מעוברת אחר פ"ט יום ומיניקה מיד אחר לידה:

משנה ו[עריכה]

ובמה אמרו דיה שעתה:    בד' נשים:

ואם ראתה הראשונה מאונס:    ע"י פעולה או אכילה המגיר דם:

אף השניה דיה שעתה:    ונ"ל דאיפכא לא. מדהורעה בראיי' ראשונה לא תלינן ראייה בדבר אחר:

משנה ז[עריכה]

אע"פ שאמרו דיה שעתה:    בד' נשים:

צריכה להיות בודקת:    ערב ובוקר בעוסקת בטהרות:

חוץ מן הנדה:    דגם בלא תראה טמאה ז"י מדראתה יום א'. וגם אינה קובעת לוסת ע"י ראיי' שבהן:

והיושבת על דם טוהר:    דג"כ אינה קובעת וסת בהן:

ומשמשת בעדים:    אפי' יש לה וסת. ודוקא בעוסקת בטהרות. דאל"כ אפי' אין לה וסת א"צ לבדק לבעלה:

ובתולה:    בבעילות ראשונות:

שדמיה טהורים:    דתולים בבתולים לב"ש עד ד' לילות. ולב"ה עד שתחי' המכה. ואפי' משונה מראיתו מדם בעילה. תלינן השנוי בתשמיש. ובלא שמשה בזמן הנ"ל. צריכה בדיקה בקר וערב פן ישתנה הראיי':

ופעמים צריכה להיות בודקת:    כל המחוייבת לבדוק:

ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה:    ל"מ נ"ל דר"ל דבשעת תשמיש נמי צריכה לבדוק פעמים. קודם ולאחר תשמיש. ולהכי לא קא' ד' פעמים. דתשמיש לא פסיקא לי'. ולרמב"ם הכא רק אבדיקה דלפני תשמיש. דאינו חיוב רק בעסוקה בטהרות. משא"כ בדיקה שאחר תשמיש שהוא מדינא לכל הנשים. לא נקט לה מתני' דהכא. ולדידיה נראה לי דבדיקה שחרית וערבית. בחדא חשיב להו:

רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה:    לטהר מה ששיירה כשתראה דם אח"כ:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]