מלאכת שלמה על נדה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלאכת שלמה · על נדה · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

בעזה"י אשר את יעקב פדה. ונתן לנו תורה ארוכה מארץ מדה. נתחיל מסכת נדה.

דיין שעתן:    אין לדקדק הכא מאי דיין שעתן כמו שמדקדק בפ' שני דסוטה גבי מנחה דקתני התם בברייתא מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודין דהכא שייך שפיר למיתני דיין לאפוקי מהלל וחכמים תוס' ז"ל פ' הקומץ רבא דף י"ט. ובגמ' פריך ללישנא קמא דקאמר טעמא דשמאי משום דקסבר העמד אשה על חזקתה ואשה בחזקת טהרה היתה עומדת דמאי שנא ממקוה דתנן בפ' שני דמקואות מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברה"י בין ברה"ר טמאות לשמאי קשיא למפרע דהא מטמאינן טהרות למפרע ולא אמרינן העמד מקוה על חזקתו להלל קשיא ודאי דאילו מעל"ע שבנדה תולין לא אוכלין ולא שורפין והה"נ מפקידה לפקידה להלל ואילו הכא טומאה ודאי מטמאינן להו למפרע ושורפין עליהם את התרומה דמדקתני ברה"ר טמא אלמא כודאי משוי להו ומסיק התם לרבנן איכא תרתי העמד טמא על חזקתו ובחזקת מקוה איכא ריעותא שהרי חסר לפניך אבל באשה בדידה הוא דהויא רעותא שהורע חזקת טהרתה קצת שהרי דם לפניך ומשום הך ריעותא לחודה לא מרעינן לה הואיל ובטהרות לא משכחת ריעותא אחריתי וכי אמרת העמידם על חזקתם בחזקת טהרה הם. ועוד פריך בגמ' לשמאי דלא מטמא למפרע מספק דמ"ש מחבית דתניא היה בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואח"כ נמצאת חומץ כל שלשה ימים הראשונים ודאי מכאן ואילך ספק קשיא לשמאי ומסיק התם נמי איכא תרתי לריעותא העמד טבל על חזקתו ואימור לא נתקן ובחזקת יין דחבית נמי איכא ריעותא שהרי החמיץ לפניך אבל גבי אשה ליכא אלא חדא ריעותא כדאמרן ועיין במ"ש בפ' שני דמקואות סי' ב' ועוד הקשו בגמ' לשמאי דמטהר לגמרי ממתניתין דתנן לקמן בפ' דם הנדה השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ או עד שעת הכבוד ותרצו דהתם נמי כיון דאיכא שרצים דגופיה ושרצים דאתו ליה מעלמא כתרתי לריעותא דמי. ואיבעית אימא היינו טעמא דשמאי דאשה מרגשת בעצמה כשנעקר דם מן המקור והאי מדלא הרגישה עד עכשיו השתא הוא דחזאי ואפי' היא ישנה מרגשת מידי דהוה אהרגשת מי רגלים ומודה שמאי בשוטה ומאי כל הנשים דקתני פקחות והא דלא קתני נשים לאפוקי מדר' אליעזר והלל ס"ל דאפי' אם היא פקחת ונעורה אינה מרגשת שהוא דם דכסבורה שהוא מי רגלים ואב"א היינו טעמא דשמאי דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי והלל ס"ל דכותלי בית הרחם העמידוהו ושמאי ס"ל דכותלי בית הרחם לא מוקמי דם ומודה שמאי דמשמשת במוך שהוא מעמיד ומעכב הדם ותניא כי האי לישנא דטעמא דשמאי משום דאי הוה דם מעיקרא הוה אתי ובמסקנא אמר רבא טעמא דשמאי משום פריה ורביה וכמו שפי' ר"ע ז"ל. ותניא נמי הכי ופרכינן בגמ' ומאן דתני כי האי לישנא הא תניא כי היאך לישנא דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי ומשני דהתם הלל הוא דקטעי דסבר טעמא דשמאי משום הכי הוא ואמר ליה שמאי לא טעמא דידי משום ביטול פריה ורביה הוא. ואמרינן בגמ' פ' כל היד (נדה דף ט"ו) דרבי יהודה בנו של ר' יוחנן בן זכאי ס"ל כשמאי דאמר כל הנשים דיין שעתן וכתבו שם תוס' ז"ל דמ"מ מודה שמאי בחד אחר דטמא ז' כיון דחייב אשם תלוי ע"כ. ועיין על זה במ"ש בפ' דלקמן סימן ג':

ממעט על יד:    וכתוב בסדר משנה אשר עם פי' כף נחת בהג"ה על יד כמו כלאחר יד שהדבר שאינו נעשה ברצונו הוא נעשה באחורי היד לא בתוך היד ור"ל אם מעל"ע ממעט זמנו יותר מן הזמן שיש בין פקידה לפקידה ישאר מפקיד' לפקידה על יד כלומר אחר היד שלא נחשבהו ונחשוב מעל"ע וכן ההפך ע"כ:

כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה:    ובגמ' מסיק דמתניתין ר' דוסא היא ובשראתה בשעת וסתה אבל שלא בשעת וסתה דברי הכל מטמא למפרע אפי' לר' דוסא:

ה"ז כפקידה וממעט על יד מעל"ע וכו':    בגמ' פריך השתא מעל"ע ממעטת מפקידה לפקידה מיבעיא ופירש"י ז"ל השתא מעל"ע דאתמול דזמן ארוך ממעטת פקידה זו דעדים מפקידה לפקידה דשחרית היום בזמן מועט מיבעיא ע"כ ותוס' ז"ל פירשו השתא מעל"ע ממעטת פי' מעל"ע דפשעה ולא בדקה שחרית כי בדקה ערבית ומצאה טמאה בדיקה של צהרים דלאחר תשמיש מיעטה דלא מטמאה מעל"ע כ"ש כשבדקה שחרית ולא פשעה כלום דממעטת דלא מטמא' משחרית ומשני מהו דתימ' מעל"ע חשו בה רבנן לפסידא דטהרות אבל מפקידה לפקידה אימא לא קמ"ל וכתבו תוס' ז"ל והקשה הר' יעקב מאורלינאש דהכא תנן דכל אשה שיש לה וסת וד' נשים ואשה שעברו עליה ג' עונות דיין שעתן ואעפ"כ צריכות לבדוק כדתנן בסוף פירקי' אעפ"י שאמרו דיין שעתן צריכות להיות בודקות חוץ מן הנדה וכו' ובפ' בנות כותים תניא זבה ושומרת יום מטמאה מעל"ע ואפ"ה מפ' רב יהודה התם בההוא פירקא דכל י"א יום אינה צריכה בדיקה וי"ל דיש לה וסת איכא למימר כיון דאורח בזמנו בא צריכה בדיקה בשעת וסתה ואהנך נמי איכא למימר דצריכה בדיקה שלא תשתכח תורת בדיקה מהן בתולת דמים כשתראה ומעוברת ומניקה לכשיעברו ימי עבורה ומניקותה לפי שהורגלו זמן מרובה בלא בדיקה וזקנה אע"ג דלא אתיא תו לידי בדיקה וליכא למיגזר בה מידי מ"מ גזר לה אטו אחרינא אבל תוך י"א יום אינה צריכה בדיקה דזמן מועט הוא ולא תשתכח תורת בדיקה דאחר י"א יום תבדוק וגם זמן מועט יש משבדקה עכ"ל תוס' ז"ל:

משנה ב[עריכה]

היתה יושבת במטה וכו':    מה שפי' ר"ע ז"ל הוא לשון התלמוד שבתלמוד שבדפוס עם פי' רש"י ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל דומה שהיתה לו נוסחא אחרת בלשון התלמוד שפי' וז"ל שָֹם מְשָׁלוֹ יושבת במטה ולא אמר היתה עסוקה בטהרות להודיעך שאפי' למי שאמר דיה שעתה אמנם יאמר זה לטהרות בלבד אבל לענין משכב ומושב הנה היא מטמאה מעל"ע האות על זה אמרו וכולן טהורות ולא אמר והמטה טהורה ע"כ וכבר אפשר להתיישב בדוחק לשון התלמוד גם לפי' הרמב"ם ז"ל ומתוך שני הפירושים משמע דעיקר הגירסא וכולן טהורות וכן הוא בדפוס משניות אשר עם פי' כף נחת ופי' בקיצור וכולן הטהרות אבל המטה מטמאה מעל"ע ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל הא אם אין לה וסת דמטמאה מעל"ע מטה נמי טמאה וכו'. ולא הויא מטה דבר שאין בו דעת לשאול דקיי"ל דבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור דטומאה זו ע"י אדם באה הכי א"ר יוחנן בגמ':

משנה ג[עריכה]

ר' אליעזר אומר ד' נשים דיין שעתן וכו':    גמ' תניא א"ל ר' אליעזר לר' יהושע אתה לא שמעת אני שמעתי אתה לא שמעת אלא אחת אני שמעתי ד' אין אומרין למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד אלא למי שראהו כל ימיו של ר' אליעזר היו עושין כר' יהושע לאחר פטירתו של ר' אליעזר החזיר ר' יהושע את הדבר ליושנו כר' אליעזר. ובעינן בחייו מ"ט לא ומשני משום דר' אליעזר שמותי הוא וסבר אי עבדינן כותיה בחדא עבדי כותיה באחרנייתא ומשום כבודו דר' אליעזר לא מצינן מחינן בהו לאחר פטירתו של ר' אליעזר דמצינן מחינן בהו אי עבדי כותיה באחרניתא החזיר את הדבר ליושנו:

אבל הלכה כר' אליעזר:    מ"מ אבל הלכה כדברי ר' אליעזר וכן הגיה ג"כ הר' יהוסף ז"ל. גמ' אמר שמואל וכן א"ר אלעזר בד' מקומות בסדר טהרות הילכתא כותיה דר' אליעזר חדא הא ואידך דבפ' בתרא דמכילתין דתנן הזב והזבה שבדקו עצמן ביום הראשון וכו' ואידך אחורי כלים שנטמאו במשקין דבפ"ח דמסכת טהרות ואידך דתניא המקשה. כמה תשפה ותהא זבה מעל"ע דברי ר' אליעזר והלכה כדבריו והכי אמר נמי לקמן במתניתין בפ' בנות כותים ואף על גב דבהדיא תנן בהו במשנה או בברייתא אבל הלכה כר' אליעזר הא קמ"ל שמואל שאין למדין הלכה מפי תלמוד מדאיצטריך ליה למיפסק בהו הלכה כר' אליעזר ופי' רש"י ז"ל שאין למדין הלכה מפי תלמוד דהיינו מה שנשנה במשנה או בברייתא מפני שהתנאים לא דקדקו איש בדברי חברו וכו':

משנה ד[עריכה]

אע"פ שנשואה:    דבעינן בתולת דמים פי' מדמי נדות ולא בתולת בתולים שאפי' ראת דם אחר נשואין מחמת בעילה או ראת מחמת לידה עדיין אני קורא לה בתולה והא דאמר רב כהנא תנא שלש בתולות הן בתולת אדם בתולת קרקע בתולת שקמה ולא קתני נמי בתולת דמים. רב נחמן בר יצחק שני כי קתני מידי דלית ליה שם לווי אבל מידי דאית ליה שם לווי לא קתני רב שישא בריה דרב אידי אמר כי קתני מידי דתלי במעשה מידי דלא תלי במעשה לא קתני רב חיננא בריה דרך איקא אמר כי קתני מידי דלא הדר לברייתו אבל מידי דהדר לברייתו דכשתזקין מסתלקין דמיה לא קתני רבינא אמר כי קתני מידי דקפיץ עליה זבינא דבתולת בתולין וקרקע ושקמה נוחה ללקוחות יותר משאינם בתולות אבל בבתולת דמים לא ניתא להו בהו דאדרבה אי לא הויא בתולה ניחא להו טפי דכשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפים לאשה:

משיודע עוברה:    לסוף שלשה ירחים ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר דכתי' ויהי כמשלש חדשים ומ"מ אינה ראי' גמורה משום דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לשבעה ושמא ניכר עוברה לשליש ימיה דהיינו שני חדשים ושליש:

וחכמים אומרים דייה שעתה:    עד כ"ד חדש זמן הנקת התינוק וחכמים הם ר' יוסי ור' יהודה ור' שמעון דפליגי עליה בברייתא דסברי דשוב אין הדם חוזר מכיון שילדה עד כ"ד חדש ודלא כר"מ דס"ל שחוזר אם אינה מניקה ונעשה חלב אם היא מניקה. וה"ג בגמ' ת"ר מניקה שמת בנה תוך כ"ד חדש הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעל"ע ומפקידה לפקידה לפי שאין הדבר תלוי אלא בהנקת התינוק לפי שהדם נעכר ונעשה חלב וכיון שמת חוזר הדם לקדמותו לפיכך כיון דביניקה תליא מילתא אם היתה מניקתו והולכת אפי' ד' או ה' שנים דיה שעתה דברי ר"מ ר' יוסי ור' יהודה ור' שמעון אומרים דיה שעתה אע"פ שמת שאין הדבר תלוי ביניקת הולד אלא מתוך צער לידה אבריה מתפרקין ודמה מסתלק ואינו חוזר עד כ"ד חדש הלכך ל"ש מת ול"ש חי לפיכך כיון דלאו בתינוק תליא מילתא אם היתה מניקה ד' או ה' שנים מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה שהרי לסוף כ"ד חדש חוזרת נפשה דהיינו דמה אליה:

משנה ה[עריכה]

שלש עונות:    עיין בהר"ן ז"ל שעל הלכות נדה לרב אלפס ז"ל דפ' שני דשבועות דף ש"ו. ולקמן בפ' שני סי' ד' כתבתי קיצורו:

ר' אלעזר אומר כל אשה וכו':    נלע"ד דר' אלעזר גרסי' בלי יו"ד דאי ר' אליעזר ביו"ד הא קאמר בהדיא זקנה לעיל בסמוך אלא ר' אלעזר גרסי' שהוא ר' אלעזר בן שמוע ולפי זה צריך להגיה בפי' רש"י ז"ל בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ו) ר' אלעזר גרסי' ע"כ. כלומר בלי יו"ד והתם מייתי למתניתין. ובגמ' תניא אמר להם ר' אלעזר לחכמים מעשה בריבה אחת בהיתלו שהפסיקה שלש עונות ובא מעשה לפני חכמים ואמרו דייה שעתה א"ל אין שעת הדחק ראיה דשנת בצורת היתה וחשו רבנן להפסד דטהרות. עוד גרסי' בגמ' ת"ר מעשה ועשה רבי כר' אלעזר לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר אמר כדאי הוא ר' אלעזר לסמוך עליו בשעת הדחק ומסקינן בגמ' מכח ברייתא אחריתי דבוסתות סבר לה ר' אלעזר דבתרי הוי חזקה כרבי דאמר דבתרי זימני הויא חזקה בכל דבר אבל סתם מתניתין לקמן ספ"ט כרשב"ג דבתלתא הוא דהויא חזקה:

שעברו עליהן שלש עונות דיין שעתן:    גמ' תני תנא קמיה דר' אלעזר דייה שעתה אמר ליה פתחת בתרי וסיימת בחדא דילמא מעוברת והיא מניקה קאמרת ומילתא אגב אורחא קמ"ל דימי עבורה עולין לה לימי מניקותה וימי מניקותה עולין לה לימי עבורה פירש"י ז"ל מעוברת והיא מניקה שנולד עוברה ומניקתו א"נ מניקה ונתעברה והה"נ למעוברת גרידתא והא דנקט מעוברת והיא מניקה לומר לך שמצרפין ימי מניקותה לימי עבורה לשלשה עונות כגון שהפסיקה שתים בימי עבורה ואחת בימי מניקותה או חילוף דהכי משמע מעוברת והיא מניקה בתוך הפסקת העונות הללו ע"כ. והקשו תוס' ז"ל והא במתניתין דבסמוך נמי קתני ובמה אמרו דייה שעתה וקאי אד' נשים ותרצו דהתם ליכא למטעי אבל הכא איכא למיטעי ולומר מעוברת והיא מניקה ע"כ:

משנה ו[עריכה]

אבל בשניה מטמא' מעל"ע:    פי' תוס' ז"ל בדף ט' מכח הברייתא דהתם דקתני זקנה שעברו עליה ג' עונות סמוך לזקנתה וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה דייה שעתה ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעל"ע ומפקידה לפקידה וכו' כתבו דהא דקתני הכא אבל בשניה מטמאה מעל"ע היינו כי ראתה הזקנה בסוף שלשים יום בשניה. ואיכא תנאי ואמוראי דפליגי בגמ' אי דייה שעתה קאי אכולהו ד' נשים ואיכא מאן דס"ל דלא קאי רק אבתולה וזקנה דבתולה כיון דראתה פעם ראשונה ושניה הוחזקה רואה זקנה נמי כיון דחזיא תרי זימני אחר שלש אשתכח דלאו סלוק דמים אלא דלוג וסתיי אבל מעוברת ומניקה דיין שעתן כל ימי עבורן דיין שעתן כל ימי מניקותם דדמיהן מסולקים ואפי' לא נסתלקו מתחלה מסתלקין והולכין הן תדיר:

אף השניה דייה שעתה:    נ"א אף בשניה וכו':

משנה ז[עריכה]

חוץ מן הנדה:    בגמ' פריך לר' יוחנן דאמר דכמו דאשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה ה"נ קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה א"כ תבדוק בימי נדתה לדעת אם תשנה וסת שלשה פעמים ליום אחר שאינה למודה עד עכשיו תקבע לה וסת ומשני אמר לך ר' יוחנן כי אמינא אנא היכא דחזיתיה ממעין סתום אבל היכא דחזיתיה ממעין פתוח לא אמרינן פירש"י ז"ל בלשון שני מעין סתום שראתה היום ופסקה וחזרה וראתה בד' או בחמישי לנדתה אבל ממעין פתוח כגון שלא פסקה וראתה אבג"ד לחדש וראתה פעם שניה בד' בחדש וכן שלישי' לא מהניא ראיה דרביעי' בחדש דנדות קמא למקבע ומתניתין במעין פתוח ע"כ:

והיושבת על דם טוהר:    גמ' קכ"ד מבקשת לישב כשכלין ימי לידה ז' לזכר וי"ד לנקבה לא בעיא בדיקה הניחא לרב דאמר מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו שפיר אלא ללוי דאמר שני מעינות הם ולסוף ז' לזכר וי"ד לנקבה נסתם הטמא ונפתח הטהור וס"ל ללוי דאפי' בשמיני לזכר לעולם היא טמאה עד שתפסוק דהא לא נסתם הטמא תבדוק בשביעי דילמא אכתי לא פסק ההוא מעין טמא ומסיק מי קתני מבקשת לישב יושבת קתני שכבר נכנסו ימי טוהר ופרכינן אי יושבת מאי למימרא ומשני מ"ד תבידוק דילמא קבעא לה וסת תוך שמונים דנקבה שלשה ראיות מעשרים לעשרים שכשיכלו ימי טוהר הנה לה וסת לעשרים קמ"ל דמעין טהור למעין טמא לא קבעה והדר פריך איפכא הניחא ללוי דאמר שני מעינות הם אלא לרב דאמר מעין אחד הוא התורה טמאתו בתוך ז' לזכר וי"ד לנקבה והתורה טהרתו אח"כ תבדוק דילמא קבעה לה וסת ומשני אפ"ה מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה. וכתבו תוס' ז"ל חוץ מן הנדה ויושבת על דם טוהר לא מפ' במתני' אלא הנהו דאינם צריכין בדיקה מחמת דאין קפידא בראייתם דנדה בלאו הכי טמאה ויושבת על דם טוהר אפי' אם תראה לעולם טהור אבל איכא נמי הא דקתני בברייתא תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שהיא בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אות' וההיא דסוף פ' בנות כותים דכל י"א יום בחזקת טהרה ואינה צריכה בדיקה ולא מפיק להו הכא משום דמסולקים בדמים לא קתני וא"ת מ"ש דלא הגיע זמנה לראות דלא בעיא בדיקה ומעוברת ומניקה בעיא בדיקה כדקתני צריכה להיות בודקת אכולהו וי"ל דכל זמן שלא הוחזקה היא מסולקת בדמים יותר מכולן עכ"ל תוס' ז"ל בפירקי' דף י'. ועוד כתבו בסוף פרק בנות כותים אמתני' דתנן התם כל י"א יום בחזקת טהרה דמפר' רב יהודה התם בחזקת טהרה לומר שאינה צריכה בדיקה אע"ג דתניא התם דגם זבה או שומרת יום כנגד יום מטמאה מעל"ע ובפ"ק אמרינן דאשה שיש לה וסת וד' נשים ואשה שעברו עליה ג' עונות דיין שעתן ותנן התם אע"פ שאמרו דיין שעתן צריכות להיות בודקת וי"ל דיש לה וסת איכא למימר כיון דארח בזמנו בא צריכה בדיקה בשעת וסתה ואהנך נמי איכא למימר דצריכה בדיקה שלא תשתכח תורת בדיקה מהן בתולת דמים כשתראה ומעוברת ומניקה לכשיעברו ימי עבורה ומניקותה לפי שהורגלו זמן מרובה בלא בדיקה וזקנה אע"ג דלא אתיא תו לידי בדיקה וליכא למיגזר בה מידי מ"מ גזר לה אטו אחריני אבל תוך י"א יום אינה צריכה בדיקה דזמן מועט הוא ולא תשתכח תורת בדיקה דאחר י"א יום תבדוק וגם זמן מועט יש משבדקה עכ"ל ז"ל וכבר נכתב זה לעיל בראש הפרק:

ומשמשת בעדים:    אארבע נשים ואאשה שיש לה וסת קאי. תוס' ז"ל:

חוץ מיושבת על דם טוהר:    כך צ"ל:

ובתולה שדמיה טהורים:    עי' במ"ש לקמן ר"פ בתרא:

וּפַעֲמָיִם:    גרסי' פי' שני פעמים והכי מוכח בירושלמי דגרסי' התם א"ר יוסי בר' בון פעמים כנגד שני פעמים שהיום משתנה על הבריות ע"כ. ובבבלי במימרת שמואל חכמים תקנו להם לבנות ישראל שיהו בודקות עצמן שחרית וערבית בפירקין ופירש"י ז"ל מתניתין היא ופעמים צריכה להיות בודקת ויכו' ע"כ. והביאה הרמב"ם ז"ל בפ"ד דהלכות מטמאי משכב ומושב סימן זיי"ן. וכן משמע ג"כ מפי' רש"י דמתניתין דריש פירקין ובכמה דוכתי וכן הוא בטור י"ד סי' קצ"ו בשם סמג וכן הוא בסמ"ק וספר התרומה והמרדכי בשם הרוקח. וכן בש"ע ובספר הלבוש שם סי' קצ"ו סעיף ד' אמנם מתוך פי' הרמב"ם ז"ל משמע קצת דגרסינן ופעמים שכתב שלש עתים וכו':

בשחרית ובין השמשות:    גמ' אמר ר"י אמר שמואל לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה מותרת פשיטא שחרית תנן דטהרות הוא דהא אין משמשין מטה ביום אלא אי איתמר אסיפא איתמר ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה דדוקא לטהרות אבל לבעלה מותרת לשמש בלי בדיקה אלא אגב דבעיא בדיקה לאחר תשמיש לטהרות שהיא עסוקה בהן שמא ראתה לאחר תשמיש מחמת תשמיש בודקת גם לבעלה לפני תשמיש. וכבר פירשו ר"ע ז"ל ברישא גבי ומשמשת בעדים:

יתירות עליהן כהנות:    כך מצאתי מוגה:

ר' יהודה אומר אף וכו':    בפירקי' דף ו'. וקשה לי דהתם קאמר והוינן בה מאי דהוה הוה ואמר רב חסדא לא נצרכה אלא לתקן שיריים שבפניה ע"כ. והכא בדוכתה ליכא שום תלמוד עלה ואין זו שיטת התלמוד: