משנה נידה א ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק א · משנה ב | >>

[עריכה]

כיצד דיה שעתה, היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות, ופרשה וראתה, היא טמאה וכולן טהורות.

אף על פי שאמרו, מטמאה מעת לעת, אינה מונה אלא משעה שראתה.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כיצד דייה שעתה?

היתה יושבת במיטה, ועסוקה בטהרות,

פרשה וראת -

היא - טמאה,

וכולן - טהורות.

אף על פי שאמרו מטמא מעת לעת -

אינה מונה - אלא משעה שראת.

שם משלו יושבת במיטה, ולא אמר היתה עסוקה בטהרות, להודיעך שאפילו למי שאמר "דיה שעתה" אמנם יאמר זה לטהרות לבד, אבל לעניין משכב ומושב הנה היא מטמאה מעת לעת. האות על זה אמרו היא טמאה וכולן טהורות, ולא אמר "והמטה טהורה", וכן העיקר אצלינו כמו שביארנו בפתיחה.

ולשון התוספתא "הרואה דם מטמאה מעת לעת אוכלין ומשקין, ומשכבות ומושבות, וכלי חרס המוקף צמיד פתיל, ואינה מקולקלת ואינה מטמאה את בועלה, ואינה מונה אלא משעה שראתה". וירצה באמרו "אינה מקולקלת", שלא נתקלקלה בוסתה.

וכן הוא המשפט גם כן מפקידה לפקידה, אם תהיינה שתי פקידות בעשרים וארבע שעות, כמו שביארנו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות - הא דלא תני היתה עסוקה בטהרות ופרשה וראתה, וקתני היתה יושבת במטה, לאשמועינן דמשום דיש לה וסת ודיה שעתה, המטה נמי טהורה, כדקתני וכולן טהורות, הא אם אין לה וסת, דמטמינן מעת לעת, המטה נמי טמאה ^ז, כמשכב נדה עצמה שמטמאה טומאה חמורה לטמא אדם לטמא בגדים שעליו:

אע"פ שאמרו - אשה שאין לה וסת מטמאה מעת לעת:

אינה מונה - ימי נדה אלא משעה שראתה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

היתה יושבת במטה. כתב הר"ב לאשמועינן דמשום דיש לה וסת כו' הא אין לה וסת כו' מטה נמי טמאה. דספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה. אפילו בכלי מונח ע"ג קרקע. גמרא. וכבר כתבתי כן במ"ב פ"ד דטהרות. ועיין עוד מ"ש שם במ"ד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ז) (על הברטנורא) דספק טומאה הבאה בידי אדם, נשאלין עליה אפילו בכלי מונח על גבי קרקע. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

היתה יושבת במטה וכו': מה שפי' ר"ע ז"ל הוא לשון התלמוד שבתלמוד שבדפוס עם פי' רש"י ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל דומה שהיתה לו נוסחא אחרת בלשון התלמוד שפי' וז"ל שָֹם מְשָׁלוֹ יושבת במטה ולא אמר היתה עסוקה בטהרות להודיעך שאפי' למי שאמר דיה שעתה אמנם יאמר זה לטהרות בלבד אבל לענין משכב ומושב הנה היא מטמאה מעל"ע האות על זה אמרו וכולן טהורות ולא אמר והמטה טהורה ע"כ וכבר אפשר להתיישב בדוחק לשון התלמוד גם לפי' הרמב"ם ז"ל ומתוך שני הפירושים משמע דעיקר הגירסא וכולן טהורות וכן הוא בדפוס משניות אשר עם פי' כף נחת ופי' בקיצור וכולן הטהרות אבל המטה מטמאה מעל"ע ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל הא אם אין לה וסת דמטמאה מעל"ע מטה נמי טמאה וכו'. ולא הויא מטה דבר שאין בו דעת לשאול דקיי"ל דבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור דטומאה זו ע"י אדם באה הכי א"ר יוחנן בגמ':