משנה נידה א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק א · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כיצד דיה שעתה, היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות, ופרשה וראתה, היא טמאה וכולן טהורות.

אף על פי שאמרו, מטמאה מעת לעת, אינה מונה אלא משעה שראתה.

נוסח הרמב"ם

כיצד דייה שעתה הייתה יושבת במיטה ועסוקה בטהרות פרשה וראת היא טמאה וכלן טהורות אף על פי שאמרו מטמא מעת לעת אינה מונה אלא משעה שראת.

פירוש הרמב"ם

כיצד דיה שעתה היתה יושבת כו': שם משלו יושבת במטה ולא אמר היתה עסוקה בטהרות להודיעך שאפי' למי שאמר דיה שעתה אמנם יאמר זה לטהרות לבד אבל לענין משכב ומושב הנה היא מטמאה מעת לעת האות על זה אמרו היא טמאה וכולן טהורות ולא אמרו והמטה טהורה וכן העיקר אצלינו כמו שביארנו בפתיחה ולשון התוספתא הרואה דם מטמאה מעת לעת אוכלין ומשקין ומשכבות ומושבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל ואינה מקולקלת ואינה מטמאה את בועלה ואינה מונה אלא משעה שראתה וירצה באמרו אינה מקולקלת שלא נתקלקלה בוסתה וכן הוא המשפט גם כן מפקידה לפקידה אם תהיינה שתי פקידות בעשרים וארבע שעות כמו שביארנו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות - הא דלא תני היתה עסוקה בטהרות ופרשה וראתה, וקתני היתה יושבת במטה, לאשמועינן דמשום דיש לה וסת ודיה שעתה, המטה נמי טהורה, כדקתני וכולן טהורות, הא אם אין לה וסת, דמטמינן מעת לעת, המטה נמי טמאה ז, כמשכב נדה עצמה שמטמאה טומאה חמורה לטמא אדם לטמא בגדים שעליו:

אע"פ שאמרו - אשה שאין לה וסת מטמאה מעת לעת:

אינה מונה - ימי נדה אלא משעה שראתה:

פירוש תוספות יום טוב

היתה יושבת במטה. כתב הר"ב לאשמועינן דמשום דיש לה וסת כו' הא אין לה וסת כו' מטה נמי טמאה. דספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה. אפילו בכלי מונח ע"ג קרקע. גמרא. וכבר כתבתי כן במ"ב פ"ד דטהרות. ועיין עוד מ"ש שם במ"ד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) דספק טומאה הבאה בידי אדם, נשאלין עליה אפילו בכלי מונח על גבי קרקע. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היתה יושבת במטה וכו':    מה שפי' ר"ע ז"ל הוא לשון התלמוד שבתלמוד שבדפוס עם פי' רש"י ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל דומה שהיתה לו נוסחא אחרת בלשון התלמוד שפי' וז"ל שָֹם מְשָׁלוֹ יושבת במטה ולא אמר היתה עסוקה בטהרות להודיעך שאפי' למי שאמר דיה שעתה אמנם יאמר זה לטהרות בלבד אבל לענין משכב ומושב הנה היא מטמאה מעל"ע האות על זה אמרו וכולן טהורות ולא אמר והמטה טהורה ע"כ וכבר אפשר להתיישב בדוחק לשון התלמוד גם לפי' הרמב"ם ז"ל ומתוך שני הפירושים משמע דעיקר הגירסא וכולן טהורות וכן הוא בדפוס משניות אשר עם פי' כף נחת ופי' בקיצור וכולן הטהרות אבל המטה מטמאה מעל"ע ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל הא אם אין לה וסת דמטמאה מעל"ע מטה נמי טמאה וכו'. ולא הויא מטה דבר שאין בו דעת לשאול דקיי"ל דבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור דטומאה זו ע"י אדם באה הכי א"ר יוחנן בגמ':

תפארת ישראל

יכין

כיצד דיה שעתה:    אותה שיש לה וסת:

היתה יושבת במטה:    קמ"ל מטה לדיוקא דבאין לה וסת. אף מטה הו"ל למפרע אה"ט כמשכב נדה ומטמא או"כ.

אע"פ שאמרו מטמאה מעת לעת:    באין לה וסת:

אינה מונה:    ז"י נדה וכו' דסד"א תהוי מקולקלת למפרע כרואה כתם פ"ו מי"ג קמ"ל:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים