משנה נגעים ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ג · משנה ג | >>
עור הבשר מיטמא בשני שבועות, ובשלשה סימנין: בשער לבן ובמחיה ובפשיון.
בשער לבן ובמחיה -- בתחלה, ובסוף שבוע ראשון, ובסוף שבוע שני, לאחר הפטור.
ובפשיון -- בסוף שבוע ראשון, ובסוף שבוע שני, לאחר הפטור.
ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום.
עור הבשר - מיטמא בשני שבועות,
- ובשלשה סימנין - בשיער לבן, ובמחיה, ובפסיון.
- בשיער לבן, ובמחיה -
- בתחילה, בסוף שבוע ראשון,
- ובסוף שבוע שני, לאחר הפטור.
- בפסיון -
- בסוף שבוע ראשון,
- בסוף שבוע שני, לאחר הפטור.
- ומיטמא בשני שבועות - שהן שלשה עשר יום.
אמרו בשני שבועות - רצה בו שהוא כאשר יעמידהו שבוע אחר שבוע בקצת נגעי עור בשר, אשר יתחייב בהן זה לשון התורה "והסגירו הכהן שבעת ימים שנית"(ויקרא יג, ה). אולם אלו סימנים כולן בפסוק, אמר "ושער בנגע הפך לבן, וטמא אותו"(ויקרא יג, ג), אמר "והנה פשתה המספחת בעור, וטמאו הכהן"(ויקרא יג, ח), אמר "ומחית בשר חי בשאת, צרעת נושנת היא"(ויקרא יג, י). ואם אינו מבואר בפסוק בבהרת מחית בשר חי, אבל כל מה שהוא מבואר בבהרת הוא מחויב בשאת, וכל מה שהוא בשאת הוא מחויב בבהרת, כמו שביארנו בראש המסכתא, וכן בשאר מראות נגעים. ויתבארו זה מזה שכל אחד מהארבע מראות הוא לבן או שיתערב בו מעט אדמימות כמו שקדם בראש המסכתא, כאשר יהיה באיזה מראה מהן יתחדשו בגוף אחד מאלו השלושה דברים, והוא שער לבן או מחיה או פסיון בעור, הנה הוא טמא בין שיראה זה הסימן בתחילה או בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור, וכבר ביארנו שהפסיון לא יצוייר היותו בתחילה.
וביארנו גם כן שהשני שבועות שלושה עשר יום, וזה שיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן כמו שביארנו בפרק הראשון:
עור הבשר. שנראה בו אחת מארבע מראות:
בתחלה. היינו בלא הסגר כשהובא אל הכהן בתחלה מטמא בשער לבן או במחיה אבל לא בפסיון עד סוף שבוע ראשון או סוף שבוע שני כדפרישית בריש מכילתין:
לאחר הפטור. דבסוף שבוע שני כשעמד בעיניו ופטרו אם אחרי כן פשה חוזר וחולטו כדדרשינן בתורת כהנים:
שלשה עשר יום. דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן כדפרישית בפ"ק:
תניא בתורת כהנים וכבס בגדיו וטהר (ויקרא יג) יכול הרי הוא מסולק ת"ל (שם) אם פשה טמא אין לי אלא במראה מנין שלא במראה ת"ל (שם) אם פשה תפשה. פי' במראה שהנגע שלג והפסיון שלג. שלא במראה שהנגע שלג והפסיון סיד או קרום:
עור הבשר - שנראה בו אחד מארבעה מראות:
בתחילה - כשהובא אל הכהן בלא הסגר, מיטמא בשער לבן ובמחיה. אבל בפשיון אינו מיטמא עד סוף שבוע ראשון, או סוף שבוע שני, ולאחר הפטור דסוף שבוע שני כשעמד בעיניו ופטרו, אם אחרי כן פשה חוזר וחולטו:
שלשה עשר יום - דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן:
בשני שבועות. דקדוקו כתבתי במשנה ג פ"ק:
ובשלשה סימנין בשער לבן במחיה ובפסיון. אלו הסימנין כולן בפסוק אמר ושער בנגע הפך לבן וטמא אותו. אמר והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן אמר ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא. ואם אינו מבואר בפסוק בבהרת מחית בשר חי. אבל כל מה שהוא [מבואר] בבהרת הוא מחוייב בשאת וכל מה שהוא בשאת הוא מחוייב בבהרת. כמו שבארנו בראש המסכתא. [במשנה ב כמ"ש גם שם הר"ב] וכן בשאר מראות נגעים. הרמב"ם [ומדלא קתני נמישאם היה כסיד ונשתנה לשלג וליהוי ד'. ש"מ דכל הד' מראות עומד בעיניו מיקרו. כמ"ש בפ"א מ"ג [ד"ה לפטור] וכדתנן בפרק דלקמן משנה ז]:
ובפסיון בסוף [שבוע]. דבתחלה לא כמ"ש בפ"ק מ"ג:
[שהן י"ג יום. כ' הר"ב דיום ז' כו' ועיין עוד בפירושו למשנה ד פ"ק]:
.אין פירוש למשנה זו
שהן שלשה עשר יום. בת"כ פ' שני דפרשת נגעים יליף לה מקרא דכתיב והסגירו הכהן ז' ימים שנית דמלת שנית יתירא כדמפ' התם בספר קרבן אהרן:
יכין
עור הבשר: שנולד בו נגע:
מיטמא בשני שבועות: ר"ל בעמד הנגע בעיניו בלי סימן טומ' אפ"ה צריך עכ"פ ב' הסגרות. ויהי' עכ"פ טמא ב' שבועות:
ובשלשה סימנין: דאם נולד בהנגע א' מג' סימני טומאה. הר"ז מוחלט. ואלו הן הג' סימני טומאה בשער וכו':
בשער לבן ובמחיה ובפסיון: או או קתני. והשתא מפרש תנא מתי כל א' מטמא. בשער וכו':
בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור: או או קתני. הא בתחילה אין פשיון מטמא [כפ"א מ"ג]:
ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום: דיום ז' עולה לכאן ולכאן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת