רבינו שמשון על נגעים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על נגעים · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

הכל מיטמאין בנגעים. בריש מסכת ערכין (דף ג.) אמרי' לאתויי קטן סד"א איש צרוע כתיב איש אין קטן לא קמ"ל ואימא ה"נ ופריק אדם כי יהיה בעור בשרו כתיב מ"מ:

דכל כשרין לראות את הנגעי'. לאתויי שאינו בקי בהן ובשמותיהן והוא דמסברו ליה וסבר כדמפרש בריש ערכין (שם) והא דאמר' בפ"ק דשבועות (דף ו.) כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים היינו בפני עצמו אבל חכם עמו רואה ומרבי ליה בתורת כהנים מדכתיב (ויקרא יג) והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים דהוה מצי למיכתב או אל בניו הכהנים מאי או אל אחד לרבות כל ישראל ואם סופנו לרבות כל ישראל מה ת"ל הכהנים ללמדך שאין הטומאה והטהרה אלא מפי כהן הא כיצד חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן ואע"פ שהוא שוטה אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור ודוקא בשטיהר את הטהור אבל אם אמר על טמא טהור לא כדתניא בת"כ וטהרו הכהן טהור הוא (שם) אי וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור תלמוד לומר טהור הוא וטהרו הכהן על דבר זה עלה הלל מבבל:

תניא בתוספתא [ספ"א] כהן שטימא את הטהור וטיהר את הטמא ונזקק לו בסוף שבוע אע"פ שטימא את הטמא וטיהר את הטהור לא עשה ולא כלום לענין טומאה הוא אומר טמא הוא וטמאו הכהן לענין טהרה הוא אומר טהור הוא וטהרו הכהן וזה אחד מן הדברים שעליהן עלה הלל מבבל. פי' שהוצרכו לו בני בתירא כדאשכחן בפסחים (דף סו.):

אלא שהטומאה והטהרה ביד כהן. היינו בסוף שבוע שני פלוגתא דתנאי פ"ק דמועד קטן (דף ז.) דפליגי ר"מ ור' יוסי ברואין את הנגעים במועד דאמר רבה בהסגר ראשון כ"ע לא פליגי דחזי ליה כי פליגי בהסגר שני דר"מ דאמר רואין סבר בכהן תלא רחמנא כלומר אף בהסגר שני אי טהור א"ל טהור אי טמא שתיק ור' יוסי דאמר אין רואין לטהרו או לטמאו כתיב (ויקרא יג) דאתא לרבויי בסוף שבוע שני דאי טמא טמא אפי' שתיק כהן:

בין באיש אחד בין בשני אנשים. שנולדו שני נגעים באיש אחד או בשני אנשים אין רואה הכהן אותם בבת אחת שאין יכול לראות יפה שני נגעים כאחד לפי שצריך שיראה הנגע עם הבשר שסביביו כדתניא בת"כ וראה הכהן את הנגע בעור הבשר (שם) שיהא עיניו בו בשעה שרואהו בעור הבשר הבינוני בעור הבשר שיהא רואה עור הבשר עמו כאחד:

ומסגירו. אם בר הסגר כגון ד' מראות:

ומחליטו. אם ראוי להחליט כגון ע"י שער לבן או מחיה:

ופוטרו. אם הוא למטה מד' מראות:

וחוזר לשני. מאחר שנולד השני קודם שהסגיר את הראשון או שהחליטו אבל נולד אחר כן אין נזקקין לו כדקתני סיפא אין מסגירים את המוסגר וכמו כן אין מחליטין את המוסגר כדקתני אם הסגירו בנגע אחד ואחר כך נולד בו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו אין נזקק לו:

ואין מחליטין את המוחלט. וכמו כן אין מסגירין את המוחלט כדתניא דאם החליטו בנגע אחד ואחר כך נולד בו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו אין נזקק לו ונפקא מינה לקרבן ולמילי טובא דכי מיתסי מן הראשון אין על השני לא תורת מוסגר ולא תורת מוחלט עד שיזקק לו אח"כ ובאותו נגע נמי משכחת לה דאין מחליטין את המוסגר דאם הסגירו בבהרת כגריס ובאמצע השבוע נולד בו שער לבן או מחיה אין מחליטו וכי אזלה לה מחיה או שער לבן בסוף השבוע לא מחייב קרבן אלא חוזר ומסגירו הסגר שני:

אבל בתחלה בסוף השבוע מסגיר. ומסגיר אם בתחלת השבוע נולד השני קודם שהסגיר את הראשון מסגיר על הראשון ומסגיר על השני וכן בסוף שבוע ראשון אם עמד הראשון בעיניו מסגירו וחוזר על השני להסגירו:

מחליט ומחליט. מחליט על הראשון וחוזר ומחליט על השני:

מסגיר ופוטר. מסגיר על הראשון ופוטר על השני:

מחליט ופוטר. מחליט על הראשון ופוטר על השני והוא הדין איפכא מסגיר ומחליט או מחליט ומסגיר פוטר ומסגיר פוטר ומחליט:

תניא בתוספתא [פ"א] לעולם אין הכהן רשאי לטמאו עד שיהו עיניו בו ובעור הבשר שחוצה לו עודהו מסגירו או פוטרו נולד בו נגע אחר הרי זה נזקק ואם משהסגירו נולד בו נגע אחר אינו נזקק לו לטומאה ולטהרה אלא עד סוף שבוע:

תניא בתורת כהנים נגע צרעת הוא וראהו הכהן (שם) מה ת"ל לפי שנאמר (שם) וטמאו הכהן לא יסגירנו הא למדנו שאין מסגירין את המוחלט מנין שאין מחליטין את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט ת"ל (שם.) לא יסגירנו כי טמא הוא כל שקרא עליו טמא אין זקוק לו יכול לא יאמר לו הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה מוחלט בזה ומוסגר בזה מוסגר בזה [ובזה] ומוחלט בזה ובזה ת"ל נגע וראהו צרעת וראהו:

משנה ב[עריכה]

תניא בפ"ק דמו"ק (דף ז:) וביום הראות בו יש יום שאתה רואה ויש יום שאין אתה רואה מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה לו ולאיצטליתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל ימי הרגל דברי רבי ר' יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינין לו לדבר הרשות כ"ש לדבר מצוה ואמרינן התם מאי משמע אמר אביי לכתוב רחמנא ביום מאי וביום רבא אמר כוליה וביום קרא יתירא לכתוב רחמנא ובהראות בו מאי וביום שמע מינה יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה:

משנה ג[עריכה]

עור הבשר. שנראה בו אחת מארבע מראות:

בתחלה. היינו בלא הסגר כשהובא אל הכהן בתחלה מטמא בשער לבן או במחיה אבל לא בפסיון עד סוף שבוע ראשון או סוף שבוע שני כדפרישית בריש מכילתין:

לאחר הפטור. דבסוף שבוע שני כשעמד בעיניו ופטרו אם אחרי כן פשה חוזר וחולטו כדדרשינן בתורת כהנים:

שלשה עשר יום. דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן כדפרישית בפ"ק:

תניא בתורת כהנים וכבס בגדיו וטהר (ויקרא יג) יכול הרי הוא מסולק ת"ל (שם) אם פשה טמא אין לי אלא במראה מנין שלא במראה ת"ל (שם) אם פשה תפשה. פי' במראה שהנגע שלג והפסיון שלג. שלא במראה שהנגע שלג והפסיון סיד או קרום:

משנה ד[עריכה]

השחין והמכוה. לקמן בר"פ תשיעי מפרש איזהו שחין ואי זו היא מכוה:

מיטמאין בשבוע אחד. מה שחלוקין משאר נגעים בשבוע אחד היינו לענין טהרה דשאר נגעים יש להם ב' הסגרות ואלו בסוף שבוע ראשון אם לא פשה ולא נולד שער לבן פוטרו ולשון מיטמאין דנקט הכי קאמר כשבאו אלו שני סימנין בסוף שבוע אחד טמא הא לא באו טהור:

תניא בתחלת תורת כהנים בברייתא דרבי ישמעאל כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעם אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר כיצד (ויקרא יג) ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא או בשר כי יהיה בעורו מכות אש והלא שחין ומכוה בכלל כל הנגעים היו וכשיצאו לטעום טעם אחר שהוא כענינו יצאו להקל ולא להחמיר להקל עליהם שלא ידונו במחיה ושלא ידונו אלא בשבוע אחד:


משנה ה[עריכה]

הנתקים. שניתק שער ראשו או זקנו כגריס אם בתחלה נולד בו שער צהוב מחליטו ואם לאו מסגירו ואם בסוף שבוע ראשון פשה או נולד בו שער צהוב מחליטו ואם לאו חוזר ומסגירו שניה ואם בסוף שבוע שני פשה או נולד בו שער צהוב מחליטו ואם לאו פוטרו ואם לאחר הפטור נמי יש בו אחד משני סימנים הללו מחליטו:

תניא בתחלת תורת כהנים בברייתא דרבי ישמעאל כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעום טעם אחר שלא כעניע יצא להקל ולהחמיר כיצד איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן (שם) והלא הראש והזקן בכלל עור הבשר היו וכשיצא לטעום טעם אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר להקל עליהם שלא ידונו בשער לבן ולהחמיר עליהן שידונו בשער צהוב. פירוש שלא כענינו דנתקין מטמאין בכל מראה ועור הבשר אין מטמא אלא בארבע מראות והכי תניא בהדיא בתורת כהנים יכול תטמא הבהרת בראש ובזקן ת"ל (שם) נתק הוא צרעת הראש והזקן הוא אין לראש ולזקן טומאה אלא מטומאת נתקין בלבד והא דכתיב (שם) גבי נתקין והנה מראהו עמוק מן העור הא דרשינן התם דלא גמירי לנתקים שאם ניתקו בידי אדם טהור דמה מראה עמוק בידי שמים אף נתק שניתק בידי שמים ואע"פ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו משכחת לה בבהרת שנולדה לאחר הקריחה דלא טיהר הכתוב אלא מקום שיש בו שער וקרחת וגבחת דקרא לאו למעוטי שאר קרחות שסופן לגדל דלא בא הכתוב אלא להקל עליו לומר שאין קרחת וגבחת מיטמאין בנתקין אלא בארבע מראות ומיהו גבי ובו שער צהוב לא מיתוקם כפשטיה דקרא דמשמע דקאי אתרוייהו אמראהו עמוק ובהרת עמוק דבהרת עמוק אין דינה בשער צהוב אלא בשער לבן:

שלא ידוע בשער לבן דשער לבן טהור בנתקין וטמא בעור הבשר:

שידונו בשער צהוב וזו היא חומרא דטמא בנתקין וטהור בעור הבשר:

משנה ו[עריכה]

הקרחת והגבחת. לקמן בספ"י מפרש אי זו היא קרחת ואי זו היא גבחת:

במחיה ובפסיון. אבל בשער לבן ובשער צהוב אין מטמאין:

משנה ז[עריכה]

הא דמקרו ירקרק ואדמדם סימן טומאה בבגדים ובבתים טפי מבאדם אע"ג דאידי ואידי בארבע מראות שבעור הבשר וכאן וכאן בתחלה מסגיר מ"מ באדם לא הוי סימן טומאה דאפילו עומדין הן כמה שנים אין ראוי להחליט אבל בבגדים כשעמד שני שבועות אע"פ שלא פשה כתיב (שם) באש תשרפנו להכי קרי להו בבגדים סימן טומאה וכן בבתים בשלשה שבועות כשחזר הנגע לכמות שהיה או מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק כתיב (שם יד) ונתץ את הבית כאילו פשה להכי קרי להו סימן טומאה:

בתחלה. אין זה כמו בתחלה דכל הנגעים דכולהו להחליט והכא להסגיר מ"מ תני לה משום פסיון דבתחלה אינו מסגיר:

לאחר הפטור. כגון שכהה אם חזר אחרי כן שורף:

משנה ח[עריכה]

משבוע אחד. כגון שחין ומכוה:

שלשה שבועות. כגון נגעי בתים: