מלאכת שלמה על נגעים ג

<< · מלאכת שלמה · על נגעים · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

באיש אחד. שנולדו לו שני נגעים זה אצל זה או אחד בידו ואחד בגופו וירצה להקיפן זה אצל זה או שני אנשים שבאו ביחד לא יראם כאחד דכתיב וראה הכהן את הנגע ודריש בת"כ שיהו עיניו בו בשעה שרואהו בעור הבשר שנראה עור בשר עמו ומשמע לי' הנגע דוקא נגע אחד שיהו עיניו בו ולא בדבר אחר וגם שיראה עור בשר שסביב הנגע עם הנגע ואם הי' מקיפם זה אצל זה לא הי' רואה עור הבשר עמו:

אלא רואה את הראשון. ר"ל אחד מהם אם באו כאחד או הראשון אם בא תחלה:

וחוזר לשני. מאחר שנולד השני קודם שהסגיר את הראשון או שהחליטו אבל נולד אח"כ אין נזקק לו כדקתני סיפא אין מסגירין את המוסגר ולא מחליטין וכו' דאינו נזקק לו כלל עד שיפטר מנגע ראשון ונ"מ אחר שנטהר מנגע ראשון אין עליו תורת טומאה עד שיזקק לו הכהן ועוד נ"מ אם הי' סימן בשני והלך לו שאין צריך להביא קרבן עליו ובנגע אחד עצמו משכחת לה. הרא"ש ז"ל:

אבל בתחלה ובסוף שבוע מסגיר ומסגיר מחליט ומחליט מסגיר וכו'. כצ"ל. ופי' הרא"ש ז"ל אבל בתחלה כלומר שנולד השני בתחלה קודם שהסגיר או שהחליט הראשון אז בתחלה ובסוף שבוע נזקק לשניהם לכל דיניהם הסגר והחלט ופיטור והיינו רישא אלא שהוסיף לפ' שעושה ג"כ כך בסוף שבוע. ובת"כ פ"ב דפ' נגעים דריש נגע צרעת הוא וראהו הכהן לפי שנאמר וטמאו הכהן לא יסגירנו למדנו שאין מסגירין את המוחלט כו'. וגם גבי נתקים תניא נמי הכי שם פ"ט:

בפי' ר"ע ז"ל וה"ה איפכא מסגיר ומחליט או מחליט ומסגיר וכו'. אמר המלקט הוא לשון הר"ש ז"ל ושייך לומר אפכא גם בהני תרי באבי כיון שהזכיר התנא הסגר והחלט אע"ג דלא הזכירן רק גבי פיטור נהפך גם בשניהם לבדן כנלע"ד:

משנה ב

חתן שנראה בו נגע וכו'. ובבכורות פ' כל פסולי קתני לו ולאיצטליתו. ופי' הרא"ש ז"ל שאר כל אדם שנראה בו נגע ב"ד כופים אותו לבוא אל הכהן דמצות עשה היא דכתיב והובא אל אהרן הכהן אבל חתן ורגל נותנים. ומפיק לה ר' יהודה בברייתא דת"כ פ"ה דפרשת נגעים וסוף פרשה ה' דפרשת מצורע מקרא דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינין לדבר הרשות שאין מטמאין עד שמפנה כל הכלים שבבית כ"ש לדבר מצוה:

משנה ג

שהן שלשה עשר יום. בת"כ פ' שני דפרשת נגעים יליף לה מקרא דכתיב והסגירו הכהן ז' ימים שנית דמלת שנית יתירא כדמפ' התם בספר קרבן אהרן:

משנה ד

השחין והמכוה מטמאין בשבוע אחד וכו'. פי' אם נולדה בהרת במקומן כדמפרשי קראי ודוקא כשנולדה הבהרת על צרבת השחין דהיינו שהתחיל להתרפאת עד שנעשה קרום כקליפת השום אז יש לו דין סימני טומאה דשחין ומכוה ושבוע אחד אבל אם עדיין לא קרם כקליפת השום טהור והיינו דתנן לקמן ספ"ו וגם בפ"ט היו מורדין טהורין וגם שלא נתרפאו לגמרי עד שנעשה הבשר צלקת שאם נתרפאו לגמרי נידון בשלשה סימנין ובשתי שבועות כדין עור הבשר ממש דתנן לעיל בסמוך וכל זה תמצאנו מבואר לקמן בפ"ט כמו שכתבתיו שם:

ובסוף שבוע. בוי"ו ולאחר הפיטור בוי"ו צ"ל בכולהו באבי. תניא בתחלת ת"כ בברייתא דר' ישמעאל כל דבר שהי' בכלל ויצא לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר כיצד ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא או בשר כי יהי' בעורו מכות אש והלא שחין ומכוה בכלל כל הנגעים היו וכשיצאו לטעון טעון אחר שהוא כענין יצא להקל ולא להחמיר להקל עליהם שלא ידונו במחי' ושלא ידונו אלא בשבוע אחד:

משנה ה

הנתקים. שיעורן כגריס. תניא בתחלת ת"כ בברייתא דר' ישמעאל כל דבר שהי' בכלל ויצא לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר כיצד איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן והלא הראש והזקן בכלל עור הבשר היו וכשיצאו לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר להקל עליהם שלא ידונו בשער לבן ולהחמיר עליהם שידונו בשער צהוב פי' שלא כענינו דנתקים מטמאין בכל מראה ועור הבשר אין מטמא אלא בד' מראות והכי תניא בהדיא בת"כ וכו'. הר"ש ז"ל:

משנה ו

במחי' ובפשיון. לקמן ס"פ עשירי מבואר הטעם מ"ש דמטמאי בהני סימנין:

בתחלה ובסוף. בוי"ו צריך להיות גם כן בכולהו באבי:

משנה ז

בסוף פי' רעז"ל כשחזר הנגע לכמות שהי' או מירקרק וכו'. אמר המלקט עיין לקמן בפי"א סי' ד' ה' ו' וברפי"ג:

משנה ח

ולא יותר על שלשה שבועות. וז"ל הרמב"ם ז"ל אמר בנגעי בתים שקערורות ירקרקות כו' ואמנם בא זה הפסוק אשר אמר והנה פשה הנגע בבית אחר שבוע שלישי וזה שהצרעת כאשר תראה בבית כו' וע"ז בא והנה פשה הנגע בבית עכ"ל ז"ל בחבורו שם רפט"ו הלשון כך וביום תשעה עשר רואהו אם חזר בו נגע כשני גריסין ה"ז פשיון אחרי הטוח ונותץ את כל הבית ע"כ: