משנה כתובות ג ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ג · משנה ט | >>
האומר: פיתיתי את בתו של פלוני, משלם בושת ופגם על פי עצמו, ואינו משלם קנס.
האומר גנבתי (וטבחתי ומכרתי), משלם את הקרן על פי עצמו, ואינו משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה.
המית שורי את פלוני או שורו של פלוני, הרי זה משלם על פי עצמו.
המית שורי עבדו של פלוני, אינו משלם על פי עצמו.
זה הכללכח: כל המשלם יתר כט על מה שהזיק, אינו משלם על פי עצמו.
הָאוֹמֵר: פִּתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי,
- מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ,
- וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס.
- הָאוֹמֵר: גָּנַבְתִּי, וְטָבַחְתִּי וּמָכַרְתִּי,
- מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ;
- וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
- הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי אוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי,
- הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.
- הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי,
- אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.
האומר - פיתיתי את בתו של פלוני,
- משלם בושת, ופגם - על פי עצמו,
- ואינו משלם קנס.
- האומר - גנבתי,
- משלם את הקרן - על פי עצמו,
- ואינו משלם - לא תשלומי כפל, ולא תשלומי ארבעה וחמישה.
- המית שורי - את פלוני, או שורו של פלוני,
- הרי זה משלם - על פי עצמו.
- המית שורי - את עבדו של פלוני,
- אינו משלם - על פי עצמו.
- זה הכלל -
- כל המשלם - יתר ממה שהזיק,
- אינו משלם - על פי עצמו.
- כל המשלם - יתר ממה שהזיק,
ומעיקרינו שאין אדם משלם קנס על פי עצמו:
האומר פתיתי את בתו של פלוני - לא מבעיא האומר אנסתי שאינו פוגם אותה כל כך שאין לעז של אנוסה גדול כל כך דפשיטא דמשלם בושת ופגם על פי עצמו, אלא אפילו האומר פתיתי, דפגים לה טפי שלעז של מפותה גדול וסד"א דלא מהימנינן ליה להחזיק הלעז, קמ"ל דניחא לה לדידה להחזיק הלעז כדי להשתכר הממון כו:
ואינו משלם קנס - דמודה בקנס פטור, דאמר קרא (שמות כב) אשר ירשיעון אלהים, פרט למרשיע את עצמו:
המית שורי את פלוני - והריני חייב בכופר. משלם על פי עצמו. דקסבר כופרא ממונא כז:
עבדו של פלוני - והריני חייב שלשים סלע, פטור, דקנס נינהו, שאפילו אינו שוה סלע נותן שלשים:
האומר פתיתי וכו'. כתב הר"ב לא מיבעיא האומר אנסתי וכו' אלא אפילו האומר פתיתי כו' קמ"ל דניחא לה כו' כדי להשתכר הממון. ותמיהני הא תינח במקום שהבושת ופגם לעצמה אבל משנה סתמה תנן וכי הוה לאביה מאי נייחא איכא לה והרי אינה משתכרת שום ממון ועוד דמתניתין דייקא דמיירי היכא דלאביה הוא [*מדתנן בתו של פלוני ולא פתיתיך או פתיתי סתם] כדתנן גנבתי סתם. אלא למימרא דבא להתחייב עצמו כנגד אביה. ובגמרא ליתא אלא קמ"ל. ולא מסיים ולא מידי. ונ"ל דהכי קאמר קמ"ל דלא איכפת לן בהחזקת הלעז אלא כל שהוא מודה בממון מחייבין ליה לשלם.
משלם בושת ופגם. ודין צער באנוסה תמצא בס"ד במ"ד פ"ה דשבועות:
המית שורי את פלוני. כתב הר"ב והריני חייב בכופר. עיין בפירושו למ"ג פ"ג דערכין וקמ"ל דכופרא ממונא. ובאומר גנבתי קמ"ל דאע"ג דבכלל תשלומי כפל יש בו קרן וה"א דאגב דחייב בקרן ישלם גם כן הקנס קמ"ל דלא. ורישא אשמעינן דלא חיישינן להחזקת לעז דה"א דאפילו מקרן ליפטר. נ"ל:
זה הכלל. מוציא שם רע ויוצא בשן ועין דלא תני איכא למימר דאתיא בזה הכלל. תוספות:
כל המשלם יתר על מה שהזיק. מסיק בגמרא דפחות נמי משכחת לה דקי"ל פלגא נזקא קנסא והא דלא תני כל שאינו משלם כמה שהזיק כו' דמשמע פחות ומשמע יתר משום דלא פסיקא ליה כיון דאיכא חצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא:
(כו) (על הברטנורא) ותמיהני, התינח במקום שהבושת ופגם לעצמה. אבל משנה סתמא תנן וכי הוו לאביה מאי נייחא איכא לה כו'. ובגמרא ליתא אלא קא משמע לן. ונראה לי דהכי קאמר, קא משמע לן דלא, איכפת לן בהחזקת הלעז, אלא כל שהוא מודה בממון מחייבין ליה לשלם:
(כז) (על הברטנורא) ובאומר גנבתי קמשמע לן דאע"ג דבכלל הכפל יש בו קרן והוה אמינא דאגב דחייב בקרן ישלם גם כן הקנס, קא משמע לן דלא. ורישא אשמעינן דלא חיישינן להחזקת לעז דהוה אמינא אפילו מקרן ליפטר:
(כח) (על המשנה) זה הכלל. מוציא שם רע, ויוצא בשן ועין, דלא תני, איכא למימר דאתיא בזה הכלל. תוס':
(כט) (על המשנה) יתר כו'. פחות נמי משכחת ליה. דקיימא לן פלגא נזקא קנסא. ועיין בגמרא:
האומר פתיתי בתו של פלוני וכו': ביד שם פ' שני סי' י"ב:
משלם בושת ופגם על פי עצמו: מתני' דלא כר"ש בן יהודה שאמר משום ר"ש אף בושת ופגם אינו משלם על פי עצמו דלא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני להוציא עליה לעז בעיר שהיא מזנה:
בפי' ר"ע ז"ל (לשון ראשון) שכתוב שם אלו אפילו האומר פתיתי פשוט שצריך להיות אלא אפילו האומר פתיתי וכו' עד קמ"ל דניחא לה וכו' כדי להשתכר הממון:
האומר גנבתי: הרא"ש ז"ל בפסקיו הוסיף גנבתי וטבחתי ומכרתי. וכתבו תוס' ז"ל מוציא שם רע ויוצא בשן ועין דלא תנא איכא למימר דאתיא בזה הכלל ע"כ:
המית שורי את פלוני או את שורו של פלוני. וכו': פ"ק דב"ק דף ט"ו ובפ' שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מ"ג.) ומתני' דקתני המית שורי וכו' משלם על פי עצמו מוקי לה בגמ' בשור מועד ובא תנא לאשמועי' חדושא ולאפלוגי במועד גופיה דאיכא ביה מידי דלא משלם ע"פ עצמו ומאי ניהו נגיחת עבד כדקתני המית שורי עבדו של פלוני אין משלם על פי עצמו וממילא משתמע דהמית שורי לשורו של פלוני הוי נמי במועד ומש"ה משלם ע"פ עצמו אבל אה"נ דהיה מצי לשוויי חילוק בין תם למועד בבן חורין גופיה המית שורי את פלוני משלם ע"פ עצמו בד"א במועד אבל בתם אינו משלם על פי עצמו. ונלע"ד דמתני' לא זו אף זו קתני ל"מ פתיתי בתו של פלוני או אנסתיה דמשלם על פי עצמו בושת ופגם שהרי הוא גורם בהודאתו פגם לאנוסה וכ"ש למפותה אבל גנבתי דכל הבושה לו לבדו ה"א דליפטר לגמרי אפי' מן הקרן קמ"ל דלא ול"מ הודאתו על נזק עצמו דמשלם קרן מיהא אלא אפי' הודאתו על נזק ממונו דהיינו שורו משלם הקרן לכל הפחות א"נ דלא זו אף זו קתני הכי ל"מ פתתי או אנסתי דאינו משלם קנס כדי שלא להחזיק הלעז אלא אפי' גנבתי טבחתי ומכרתי אינו משלם קנס ול"מ אלו שפטורין מן הקנס שהרי משלמין את הקרן מיהא אלא אפי' המית את העבד שאינו משלם לא מעט ולא הרבה זולת הקנס שלשים סלעים אעפ"כ פטור דטעמא דמודה בקנס פטור מילתא בלא טעמא רק גזרת המקום אשר ירשיעון אלהי' פרט למרשיע את עצמו כך נלע"ד. ביד פ"ה דהלכו' סנהדרין סי'. י"יד ובטור חשן משפט סי' י"א:
יכין
משלם בושת ופגם על פי עצמו: קא משמע לן דבשתקה לא חיישינן לכבוד משפחתה כשנחזיק הלעז עליה שנתפתית, וכ"ש באומר אנסתי דמהמנין ליה, דלא פגם לה כל כך כמו בפתיתי:
ואינו משלם קנס: דמודה בקנס פטור:
ותשלומי ארבעה וחמשה: קמ"ל אף דגם הקרן כלול בד' וה', אפ"ה פטור מהקנס:
המית שורי את פלוני: ואני חייב כופר, וקמ"ל כופרא ממונא:
או שורו של פלוני: ושורי היה מועד:
המית שורי עבדו של פלוני: ואני חייב ל' סלע, וקמ"ל דג"כ קנס הוה:
אינו משלם על פי עצמו: וה"ה במשלם פחות ממה שהזיק, כתם שנגח, דמשלם חצי נזק קנס. ולא תני כל המשלם כמה שהזיק. דאתי למעוטי חצי נזק צרורות דהו"ל ממון. וזה הכלל, לאתויי מוציא ש"ר, והיוצא בשן ועין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת