מלאכת שלמה על כתובות ג
<< · מלאכת שלמה · על כתובות · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
אלו נערות: פ' בתולה נשאת (כתובות דף י"א) ובפ' שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף ל"ח) ובירוש' פ"ק דמגלה דף ע"א: ונראה דקאי אפ"ק דאגב שהזכיר שם דגיורת ושבויה ושפחה פחותות מבנות שלש כתיבתם מאתים ויותר על ג' כתובתם מנה קתני השתא דהני פחותות לענין קנס יש להן והני יתירות אין להם קנס אלא שהפסיק בכל האי פירקא דלעיל מהנהו טעמי דכתיבנא לעיל בההוא פירקא והדר לדיניהן דהני לענין קנס ובדין הוא דה"ל למישרי ברישא ולמיתני אלו נערות שיש להן קנס הבא על הגיורת וכו' מן הטעם שכתבנו אלא משו' דאיכא רבותא טפי בממזרת ונתינה וכותית דהא פסולות פתח בהו ברישא וזה אפשר שכיון רש"י ז"ל במה שכתב הבא על הממזרת בגמ' פריך אבל כשרות לא ומשני פסולות איצטריכא ליה לאשמועי' כלומ' אם תקשה דה"ל למיתני בריישא בגיורת מן הטעם שכתבנו אה"נ אלא במאי דפריך בגמ' ומשני מתורץ הדבר וכדכתיבנא כנלע"ד. ואי גרסי' ואלו נערות בויו הוה ניחא טפי מה שכתבנו ועוד י"ל דנקט ברישא ממזרת ונתינה וכותית משום דליכא למיתני בהו בסיפא בואלו שאין להם קנס מידי כדתני בשאר באבי ושיעור מתני' ואלו נערות שהבא עליהן נותן להן קנס ממזרת ונתינה וכותית אלא דנקט מלת הבא בתר הכי כדי לחלקן כמו שנכתב בסמוך בס"ד: נערות גמ' נערה אין קטנה לא וכתב רש"ל ז"ל דדייק ליה מדלא קתני אלו בתולות שיש להן קנס שהרי עיקר הקנס על ענין בתולים ועוד בקרא דמפותה לא הוזכר אלא בתולה והיה לו להזכיר הלשון הנאמר בשניהם אלא דבא להשמיענו חדוש אלו נערות ולא קטנות שלא תאמר דקרא לא קפיד אלא אנערות ולא בוגרות ומש"ה דייק שפיר דליכא למימר דילמא דלא אתי למעוטי אלא בוגרת ע"כ. ותוס' ז"ל תרצו דאסיפא דמתני' דקתני כל מקום שיש מכר אין קנס סמיך ומשני בגמ' דהאי מתני' נמי ר"מ היא דאמר קטנה אין לה קנס: ועיין בתוס' דנדה פ' יוצא דופן (נדה דף מ"ד:)
הבא על הממזרת וכו': תוס' פ' אלמנה לכהן גדול דף ס"א ודפ' הערל (יבמות דף ע"ט:)
ועל הנתינה: מן הגבעונים. ועל שם שנתנם יהושע וכו' ודוד גזר עליהם כן פי' רש"י ז"ל כאן ובריש פ' עשרה יוחסין וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכ' א"ב אבל הר"ן העלה דנתינה דכוליה תלמודא היינו אחת משבעה עממין שנתגיירה שהיא אסורה מן התורה אפי אחר שנתגיירה מלאו דלא תתחתן ע"כ ואף רש"י ז"ל עצמו כתב בפ"ד מיתות כותי בלא תתחתן בם וכן הנתין דהוא מן הגבעונים וכן כתב בפ' ואלו הן הלוקין: וכל ז' עממין בגירותן נמי אסירי כדאמר רבא בפ' הערל מיהו דוקא אותן המתגיירין בעצמן אבל בניהם ובנותיהן מותרין שהרי לא מנה בהן הכתוב דורות ובא דוד וגזר על הנתינים לעולם עכ"ל ברפ"י יוחסין: ואיתא להאי בבא בירוש' רפ"י יוחסין:
ועל הכותית: עיין בתוי"ט מה שכתב על פי' הרעז"ל ומביא בשם התו' והא דלא תנא מצרי ואדומי משו' שיש להם היתר אבל קשה דליתני מחזיר גרושתו משנשאת ונבעלה שלא כדרכה אע"ג דאמרי' בפ"י יוחסין הכל מודים שאם בעל ולא קדש שאינו לוקה מ"מ לר' עקיבא דאמ' אין קדושי' תופסין במחזיר גרושתו ליתני ועוד ה"מ למיתני יבמה לשוק וי"ל דתנא ושייר ואע"ג דבפ"ק דקדושין פריך תנא תני אלו ואת אמרת תנא ושייר הכא דתני בסיפא ואלו שאין הן קנס לא שייך למידק הכי כדאשכחן בפ' המזבח מקדש דקתני ואלו פסולן בקדש ואלו שאין פסולן בקדש ומשייר ברישא ובסיפא:
הבא על הגיורת: תוס' דפרק יוצא דופן ר' מ"ד.
הבא על אחותו: פ' בן סורר (סנהדרין דף ע"ג) ובגמ' מוקי דמתני' דמחייב תשלומין לבא על אחותו וכו' ואע"פ שמתחייב כרת בביאתו דלא כר' נחיניא בן הקנה דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת אתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אם שרף גדושו של חברו אף יום הכפורים מתחייב בנפשו כרת ופטור מן התשלומין הכא נמי גבי בא על אחותו וכו' כיון דמתחייב כרת פטור מן הקנס: וכתבו תוס' ז"ל וה"ה דה"מ לאקומה כשגרשה. והביא ירוש' זה סמ"ג עשין סוף סי' נ"ד. ור"ע ז"ל פי' כלשון רש"י והרמב"ם ז"ל ומשו' אשת אחיו הוא דאיצטריכא להו לפ' הכי דנתגרשה דאי נתאלמנה יבמה היא לו וזקוקה לו ולפי' הירוש' שהביאו תוס' ז"ל דמיירי אף בנתאלמנה:
אע"פ שהן. בְּהִכַּרֵת: כך היא גירסת רבינו יהודה ב"ר נתן כמו שכתבתי בפ"ק דמגלה אבל בהרי"ף והרא"ש ז"ל כתוב אע"פ שהן בכרת: ובגמ' יליף מקראי דפסולות כגון חייבי לאוין וכ"ש חייבי עשה כגון מצרי ואדומי דיש להם קנס וגם דחייבי כרתות יש להם קנס מנער נערה הנערה. וגם בהצטרפות קראי אחריני עם דרשת מלת הנערה כדאיתא התם ע"ש ובתוס'. בסוף פ' ר"ע ז"ל אבל אם היתה שם התראה פטור אמ' המלקט ומתני' דמכות רפ"ג דקתני ואלו הן הלוקין הבא על אחותו וכו' מיירי בשהתרו בו דאיכא ממון ומלקות ואשמועי' שם דלקי ולא משלם ומתני' דהכא מיירי בשלא התרו בו דליכא מלקות והיא אוקמתא דר' יוחנן וגם רבה אסיקנא בגמ' דע"כ כר' יוחנן ס"ל דחייבי מלקיות שוגגין משלמין ממון ומוקי נמי למתני' כשלא התרו בו וריש לקיש תירץ דמתני' דהכא כר"מ דאית ליה אדם לוקה ומשלם ועולא תירץ דמתני' באחותו נערה דאיכא קנס ולא לקי ומתני' דהתם באחותו בוגרת או באחותו נערה ותומה ומפותה דליכא קנס וכרבנן: וביד פ"א דהלכו' נערה בתולה סי' י"א: ובטור א"ה כוליה פירקי' בסי' קע"ז: ואמרי' בגמ' דמתני' דקתני קנס לממזרת ולאחותו וכו' דלא כי האי תנא דתניא ולו תהיה לאשה שמעון התמני אומר אשה שיש לו בה הויה דהיינו שקדושין תופסין לו בה יש לה קנס פרט לאחותו ולכל חייבי כרתות. ר"ש בן מנסיא אומ' אשה הראויה לקיימה דמשמע ליה תהיה לשון קיום ומפ' ר' זירא דאיכא בינייהו ממזרת ונתינה למ"ד יש בה הויה הא נמי יש בה הויה למ"ד ראויה לקיימה הא אינה ראויה לקיימה ולר' עקיבא דס"ל דאין קדושי' תופסין בחייבי לאוין קאזיל. ומפ' בגמ' מאי בינייהו מ"מ למאן דס"ל דקדושין תופסין בחייבי לאוין מתני' בלא כשמעון התמני בחייבי כרתות ודלא כר"ש בן מנסיא בין בחייבי כרתות בין בחייבי לאוין. אמר רב חסדא הכל מודי' בבא על הנדה שמשלם קנס למ"ד יש בה הויה בעי' הא נמי יש בה הויה שהמקדש אשה בימי נדותה מקודשת למ"ד ראויה לקיימה הא נמי ראיה לקיימה:
משנה ב[עריכה]
ואלו שאין להם קנס וכו': ביד שם פ"א סי' ג'.
ר' יהודה אומר שבויה שנפדת. וכו': אבל בגיורת מודה שאין לה דודאי היא בחזקת בעולה שנבעלה בעוד שלא היה דעתה להתגייר ואפי' אם היה דעתה להתגייר משהיתה בת שלש שנים ויום א' מ"מ לא מנטרא נפשה כיון דאינה ראויה להתעבר ובברייתא משמע דפליג ר' יהודה דידיה אדידיה אליבא דר' יוחנן דמפ' טעמיה דר' יהודה הכא משו' שלא יהא חוטא נשכר א"נ ע"כ ל"ק ר' דוסא התם אלא בתרומה בזמן הזה דרבנן היא אבל קנס דמדאורייתא אפשר כרבנן ס"ל דלית לה קנס לא פריך בגמ' דלא קשי מידי: ובירושלמי א"ר יוחנן לא ריבה אותה ר' יהודה אלא לקנס תני ר' חייא אף לכתובת מנה מאתים ר"ש בן לקיש אומ' אף להאכילה תרומה על דעתיה דרשב"ל ר' יהודה ור' דוסא שניהם אומרי' דבר אחד אתא ר' חנינא בשם רשב"ל הלכה כר' דוסא ע"כ:
ר' יהודה אומ' שבויה שנפדית הרי היא בקדושתה אע"פ שגדולה: הלשון דחוק בעיני שהיה צריך לשנות שבויה אע"פ שנפדית כשהיא גדולה הרי היא בקדושתה וצריך לדחוק דה"ק אע"פ שנשבות כשהיתה גדולה כמו שפ"י ר"ע. ז"ל: ונראה דהכא ליכא למפרך דמרישא דקתני דפתוחות מבת ג' שנים ויום א' יש להם קנס שמעי' דיתרות אין להם קנס דהכא איצטריך למיתני משו' לאשמועי' פלוגתא דר' יהודה ארבנן:
הבא על בתו: למאי דמוקי מתני' בפ' בן סורר ומורה במפותה צריך לאוקומה כשבא עליה ובגרה תוס' ז"ל ופירשו שם בדף ע"ג וז"ל אי דאב תיפוק ליה דאפי' בא עליה אחר קנסה לאביה דאי לעצמה תיקשי ליה דמחלה וא"כ כיון שהוא מוכרח שהוא לאביה אמאי איצטריך לומר דפטור משו' דקים ליה בדרבא מיניה ואין לומר דאיצטריך להיכא דלא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה דמה עמידה בדין שייך בדבר שהוא שלו ונראה לפ' דלעולם לעצמה ואפי' במפותה מיחייב אי אמרה בשעה שבא עליה שאינה מוחלת הקנס ע"כ: ובירושלמי אילו אחר בא עליה קנסה לאו לאביה תפתר שבא עליה עד שלא מת אביה ומת אביה כר' יוסי הגלולי ברם כר' עקי' יש לה קנס וקנסה לעצמה ע"כ: וכתבו תוס' ז"ל וה"ה דה"מ לאיקומה אליבא דר' יוסי הגלילי שבא עליה אביה עד שלא בגרה ובגרה דליכא לאקשויי תיפוק ליה דקנסה לאביה ואמאי איצטריך לטעמ' דקלב"מ דהא כיון שבגרה וכ"ע אין קנסה לאביה ע"כ בהרחבת קצת ביאור מאצלי כפי עניות דעתו:
שנאמ' ולא יהיה אסון ענוש יענש: הא אם יהיה אסון לא יענש וכו' וכתי' נמי קרא אחרינא כדי רשעתו במספר משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות וחד קרא אתא למיתה וממון וחד למלקות וממון וצריכי וכו' כדאיתא בגמ': וז"ל הר"ן ז"ל ואע"ג דמתניתין מיתוקמא בשלא התרו בו אפ"ה פטור מקנס דחייבי מיתות אע"פ שהן שוגגין פטורין מלשלם ובגמ' ולפי' לה מדתנא דבי חזקיה וכו': עוד בסוף פירושו של: ר"ע. ז"ל וילקה ואז אינו משלם אמ' המלקט ודלא כר' מאיר דאמ' אדם לוקה ומשלם: ולדידיה חד קרא למותה וממון וחד למיתה ומלקות וצריכי וכו' כדאיתא בגמ' ותו איכא קראי אחריני ובגמ' מפ' לכולהו למאי איצטריכו ובמסקנא מפ' דר' חנינא בן עקביא מפיק דהיכא דמשלם קנס אע"ג דחדוש הוא לא מיקטיל מקרא דכל חרם וכתבו בתוספות אף על גב דבמתני' מייתי קרא דלא יהיה אסון למי שמשלם קנס דלא מיקטיל ור' חנינא מפיק ליה מכל חרם היינו משו' דכייל מתניתין כל חייבי מיתות דקתני וכל המתחייב וכו' אי נמי מתניתין אתיא כתנא קמא דר' חנינא בן עקביא ופלוגתייהו בברייתא בגמ': וביד שם פ"ד סימן ה':
משנה ג[עריכה]
נערה שנתארסה ונתגרשה: עיין בתי"ט מה שהביא רש"י ז"ל על זה. עוד פי' רש"י ז"ל ורישא דקתני אשת אחיו ואשת אחי אביו דנתארסה ונתגרשה עסיקי' דאי בעודה תחתיו חייבי מיתות פטורין וקתני יש להן קנס ר' עקי' היא ע"כ:
ר' עקיבא אומר יש לה קנס: תוס' פ' בן סורר (סנהדרין דף ע"ג.) ודוקא באנוסה הוא דקאמר דיש לה קנס אבל במפותה כגון זו אפי' ר"ע מודה דפטור. ובברייתא בגמ' קתני ר' עקיבא אומר וקנסה לאביה ותרי תנאי אליבא דר"ע ובגמי מפ' טעמייהו. וביד פ"א דהלכות נערה בתולה סי' ט' ובפ' שני סי' י"ו. וכתב הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל כתב דקנס לבד לעצמה אבל בושתה ופגמה לאביה ואפשר דטעמיה מהא דאמרי' לקמן על בושת ופגם ואימא לדידה ומסיק דבושת ופגם לאביה משום דאי בעי מסר לה למנוול ולמוכה שחין והאי טעמא כשנתארסה ונתגרשה וקרא דלא אורסה לא קאי אלא אקנסה דכתי' בקרא אבל בושת ופגם יליף מדכתי' ונתן האיש השוכב עמה הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא בושת ופגם כמו בשאר חבלות אבל בהאי קרא לא כתיבי ומיהו נראה דגם בושתה ופגמה לעצמה מדקאמר ר אלעז' ביתומה שנתארסה ונתגרשה המפתה פטור ואם איתא דבושתה ופגמה לאביה לא ה"ל למיתני דמפתה פטור בסתם כיון דחייב בבושת ופגם והיינו טעמ' וכו' ע"ש:
משנה ד[עריכה]
המפתה וכו': ר"פ נערה:
נותן ג' דברים. והאונס ד': נ"ל דמניינא דמפתה למעוטי שאם כנסה אינם די עם הכתובה שהרי הדין הוא שאם רצו וכנסה אינו משלם קנס אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות ומניינא דאונס למעוטי שאינם חמשה עם הכתובה אם כנסה שהרי האנוסה אליבא דרבנן דהלכתא כותייהו לגבי ר' יוסי ב"ר יהודה אין לה כתובה מן האונס שלא תקנו חכמים כתובה לאשה אלא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אבל זה האונס אינו יכול להוציאה ואפי' אם נתאלמנה א רצתה היא להתגרש ממנו אין לה כלום. עוד נלע"ד דמניינא דאונס לומר לעולם הם ד' אבל מניינא דמפתה אפשר שלא יהיו רק שנים דהיינו בושת ופגם והיינו ששנה סמוך לו מה בין האונס למפתה האונס נותן מיד כל הד' והמפתה לכשלא יכניס יתן השלשה אבל אם כנס אינו נותן אלא בושת ופגם וכמו שאכתוב בסמוך בס"ד ובזה ידוקדק לשון המשנה דקתני גבי מפתה נותן בושת ופגם וקנס דבדין הוא דה"ל למיתני קנס בושת ופגם קנס ברישא דהא קנס כוא העיקר אלא משום דבושת ופגם לעולם הם משתלמין אפי' אם כנסה להכי עשה אותם עיקר ותנינהו ברישא. ופתח תנא במפתה ברישא אע"ג שמנין שלו לאו דוקא כדאמרן משום שג"כ הוא כתוב בתורה תחלה בפ' משפטים ועוד דקתני מלמטה למעלה זה שלשה וזה ד':
שהאונס נותן את הצער: תוס' פ' הכונס (בבא קמא דף נ"ט.) ובגמ' אבוה דשמואל פירש דהיינו צער חבטה ואפי' חִבְטַה ע"ג שיראין דאינו דומה נבעלת ברצון לנבעלת באונס ומתני' דלא כר"ש בן יהודה דאמר אונס אינו משלם את הצער מפני שסופה להצטער תחת בעלה ורב נחמן אמר רבה בר אבוה צער של פיסוק הרגלים וכן היא אומר ותפשקי את רגליך לכל עובר אבל בתולה מפותה אין לה צער כי אם דבר מועט כמיא חמימי על רישיה דקרחא או כי ריבדא דכוסילתא או כלחם הקשה שגורר את החיך. ונלע"ד דבזה מדוקדק לשון המשנה דקתני והמפתה אינו נותן את הצער דמשמע שעכ"פ יש לה ג"כ קצת צער ואעפ"כ הוא פטור ממנו. ואיתה למילתיה דר"ש בן יהודה בפ' הכונס (בבא קמא דף נ"ט) ומסיים אביי מינה דס"ל לר"ש בן יהודה כחש גופנא גבי נזקי ממון כדאיתא התם. וביד פ"א דהלכו' נערה בתולה סי' ג' ור"פ שני וסי' ז': ובטור א"ה סי' קע"ז. וכתוב במהר"י קולין ז"ל סוף שרש קכ"ט וז"ל והמפתה אם רצה להוציא יוציא לא מצינו חילוק בין מפתה למפתה לומר דהיכא שהוא משלם קנס לא יכנוס די לו בכפייה זו והיכא שאינה בת קנס שנכוף איתו לכנוס מאחר שאין עליו עונש אחר ופשיטא דאין סברא כלל לומר כן ועוד דלא לישתמיט בדברי התלמוד והפוסקים דלימא בחד דוכתא דיש לחלק בין מפתה למפתה אם איתא דהכי היא ע"כ:
משנה ה[עריכה]
כיצד הוא שותה בעציצו וכו': ביד שם סי' ג' ה' ובפ"ג סי' ד' ה':
אפי' היא חיגרת אפי' היא סומא אפי' היתה מוכת שחין: נראה דלכך קתני אפי' חיגרת אפי' סומא אפי' מוכת שחין ולא קתני אפי' חיגרת או סימא או מוכת שחין לרמוז לנו שאפי' יש בה כל המומין הללו יחד שהיא חיגרת וגם סומא וגם מוכת שחין אינו יכול לגרשה. ובגמ' בברייתא פלוגתא דאיכא למ"ד דאין לה כתובה דטעמא מאי תקינו רבנן לאשה כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא לא מצי מפיק לה ור' יוסי ב"ר יהודה ס"ל הא נמי מצי מצער לה עד דאמרה היא לא בעינא לך ופסקו הפוסקי' הלכה כת"ק. ואם עבר והוציאה כופין אותו להחזירה דה"ל לאו הניתק לעשה דכתי' ולו תהיה לאשה אע"ג דכתיב קודם לא יוכל שלחה כל ימיו ה"פ לא יוכל לשלחה שלוחין שתהיה בה כל ימיו אלא יחזירנה לפיכך אם עבר וגירשה כופי' אותו להחזירה ואינו לוקה. מתה גרושתו קודם שיחזירנה או שנתקדשה לאחר או שהוא כהן שאסור בגרושה ה"ז לוקה שהרי עבר על לא תעשה ואין יכול לקיים עשה ע"כ:
נמצא בה דבר ערוה: פירוש אחר שכנסה. ומ"מ נמצא בה דבר זמה אי שאינה ראויה לבוא בישראל אפי' מחייבי עשה או שניה ובגמ' פריך וניתי עשה דלו תהיה לאשה ונידחי את לא תעשה דאינה ראויה לבוא בישראל כגון ממזרת ומשני היכא אמרי' אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומיה לעשה אי לא מידחי לא תעשה אבל הכא לא חשיב עשה דאי אמרה לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל וכיון שכן השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה. וכתב הר"ן ז"ל ודכוותה אמרי' בפ' אלו מציאות גבי מציאה שאם היה כהן והיא בבית הקברות לכך נאמר והתעלמת ואיכא מקצת נסחי התם דגרסי פשיטא מי דחינן איסורא מפני ממונא כלומר פשיטא שאינו מיטמא שהרי אם באו בעלים ואמרי לא בעינן ליתיה לעשה כלל ועשה דקיל דאפשר דלידחי אינו בדין שידחה לא תעשה קל אלא כופי' הלה לדחותו ע"כ. וכתבו תוס' ז"ל דאנמצא בה דבר ערוה לא קפריך דהא אית בה לאו ועשה כדאמרי' בפ"ק דיבמות לא יוכל בעלה וגו' לרבות סוטה שנסתרה והיינו לאו ודרשינן ונטמאה ונטמאה חד לבעל וחד לבועל אלא אשאינה ראויה לבוא בקהל פריך ע"כ וכן נראה שפירש רש"י ז"ל גם כן:
משנה ו[עריכה]
יתומה שנתארסה וכו': נלע"ד דבדין הוא דה"ל למיתני הא מהני' לעיל גבי נערה שנתארסה ונתגרשה כיון דשייכא בפלוגתא דר' עקיבא ור' יוסי הגלילי אלא נראה דסמכה לחילוקים שיש בין אונס למפתה לומר לנו האי דעתא דר' אלעזר שיש עוד חומרא אחרת באונס מבמפתה. עוד נלע"ד דמשום דתנן לעיל בסמוך המפתה נותן לכשלא יכנוס הקנס אבל הבושת והפגם נותן מיד כדכתיבנא תנא השתא המפתה פטור מקנס יחייב בבושת ופגם אי אפכא דפטור מבושת וחייב בקנס כמו שאכתוב בס"ד וביד שם פ"א סי' ט'. וכתב הר"ן ז"ל והך נתארסה ונתגרשה בשאביה קיים וקא קרי לה יתומה משום דפקע זכות האב מינה לגבי קנסא וכי תנן המפתה פטור היינו דוקא מקנס שהוא שלה ויכולה למוחלו אבל חייב ליתן בושת ופגם לאביה אבל בירושלמי פליגי אם יכולה היא למחול קנסה או לא דאיכא מאן דסבר התם דקנס אינה יכולה למחול לפי שאינה זוכה בו עד שעת העמדה בדין ואין אדם מוחל דבר שאינו ברשותו וכי קתני המפתה פטור אבושת ופגם דוקא קאי וביתומה ממש וכי אמרינן דנערה שנתארסה ונתגרשה כיתומה היינו לענין דקנסה לעצמה ומיהו חלוקים הם בדיניהם דביתומה האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הבושת ומן הפגם ובנערה שנתארסה ונתגרשה אף המפתה חייב בכל דמשלם בושת ופגם לאביה וקנס לעצמה שאינה יכולה למוחלו ואיכא מ"ד התם דיכולה היא למחול קנסא ומתני' הכי קתני דנערה שנתארסה ונתגרשה הרי היא כיתומה לענין קנסה ולפיכך האונס חייב לתת לה קנס והמפתה פטור מקנס אבל בושת ופגם משלם לאביה ומיהו ביתומה ממש פטור לגמרי. וכתב הרמב"ן ז"ל דמסתברא כמ"ד שיכולה למחול לו קנסא אע"פ שלא זכתה בו עדיין דהא למה זה דומה לכותב לאריסתו דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותיך דקיימ' לן דאם מתה אינו יורשה דנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר כלומר שעכשיו אינה ראיה לו כגון ארוסתו זו אדם מתנה עליה שלא יירשנה ולאפוקי ירושת אביו שהיא ראויה לו והא נמי להא דמיא ועוד דכיון שנתרצית בשעת ביאה היאך יתחייב הרי הוא כאומר קרע שיראין שלי והפטר אע"פ שאינה זוכה בקנס עד שעת העמדה בדין מ"מ בשעת ביאה הוא מתחייב הלכך קיי"ל כר' מונא דאמ' התם יכולה למוחלו עכ"ל ז"ל. וגרסי' תו בירושלמי ר' אבין אמר שמאי בעי מהו האונס חייב והמפתה פטור האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הבושת ומן הפגם וחייב בקנס והא ר' עקיבא אומר האונס פטור מן הבושת וחייב בקנס והמפתה פטור מן הכל ההיא ר' יוסי הגלילי היא ע"כ. ומפ' ר' יוחנן בגמ' וגם בירוש' דר' אלעזר בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה למילתיה והכי קתני מתני' יתומה או נערה שנתארסה ונתגרשה הויא נמי כיתומה דמה יתומה לעצמה אף נערה נמי לעצמה דכיון שנתארסה ונתגרשה הויא יתומה בחיי האב ופסק רב בגמ' הלכה כר' אלעזר וקרי עליה טובינא דחכימי. וקשה לע"ד אמאי איצטריך למפסק הלכתא כר' אלעזר דכיון דר' אלעזר בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה וקיימא לן כר' עקיבא מחברו פשיטא דהלכתא כותיה דר' אלעזר ג"כ ועוד מה חדוש הוסיף השתא דקרי ליה טובינא דחכימי ונלע"ד דר' אלעזר בא לפרש דברי ר' עקיבא רבו דלא אמר דיש לה קנס אלא באנוסה אבל במפתה פטור שר' עקיבא סתם דבריו ועל פי דרכו נתחכם להוסיף לתת טעם לדבר למה נערה שנתארסה ונתגרשה פטור המפתה משום דהויא כיתומה לזה חזר ופסק הלכה כר' אלעזר כלומר הלכה כמותו במה שפי' דברי ר' עקיבא דוקא באונס. עוד נלע"ד דמשום דלא תימא כיון דר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה הויא לה כשיטה דקיי"ל אין הלכה כשיטה קמ"ל דלא חשיבא הכא כשיטה דעלמא והה"נ כל כי ה"ג בכוליה תלמודא:
משנה ז[עריכה]
איזהו בושת וכו': הלשון דחוק דלא הוה ליה למיתני אלא כמה הוא בושת ונלע"ד שבא לרמוז בשנוי הלשון דמשו' דהוה משמע דבושת ופגם הכל דבר אחד כל עוד שלא ידענו מהו פגם לזה שנה לשון איזהו כלומר איזהו בושת ואיזהו פגם ובדין הוא דה"ל למיתני לפי זה ברישא איזהו פגם כיון שהוא עיקר השאלה אלא דנקט אמאי דפתח ביה ואי היה מתחיל בפגם לא הוה לא במאי דפתח ביה ולא במאי דסליק מיניה ופגם היינו נזק הנישום נמי כן בשאר חבלות כדתנן בר"פ החובל בנזק כיצד סומא את עינו שבר את רגלו וכו' רואין אותו כאילו היא עבד נמכר בשוק כמה היה יפה וכמה היא יפה וצער לא פירש במשנה משום דפשוט הוא והיינו דקבעי ליה בגמ' לעיל צער דמאי ומסקי' צער בעילה שהנבעלת ברצון אין לה צער אלא כי נהמא אקושא בחנכי או וכו' כדכתיבנא לעיל אבל האנוסה יש לה צער וכתב הרמב"ם ז"ל שם בהלכ' נערה ר"פ שני ואנוסה יש לה צער וכן הוא אומר באנוסה תחת אשר ענה ע"כ ומשנתנו הביאה שם פ' שני סי' ד' ה' ו'. וז"ל הירושלמי הכל לפי המבייש והמתבייש לא דומה המבייש את הגדול למבייש את הקטן לא דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן בושת הגדול מרובה ונזקו ממועט בושת קטן ממועט ונזקו מרובה ע"כ: עוד בפי' ר"ע ז"ל ובגמ' פריך מנלן דנותן בושת וכו'. אמר המלקט עוד פריך בגמ' ואימא דוקא קנס דכתיב ביה ונתן לאבי הנערה הוי לאב אבל כל הני להוו לדידה ומסיק מסתברא דלאביה הוי שהרי בידו לביישה בבושת בעילה דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין לקדשה בביאה. וצער מפ' הרמב"ם ז"ל וגם בטור שם סי' קע"ז דרואין לפי קוטנו וקטנותה ולפי בריאותה כמה נצטערה וכן יתן מותר על חמשים של קנס:
משנה ח[עריכה]
כל מקום וכו': נלע"ד לומר דכל מקום דקתני לאתויי אפי' היתה חרשת או שוטה או אילונית יש לה קנס או מכר והיינו נמ' דקתני כל מקום ולא קתני כל זמן. ונלע"ד עוד דמשום דקתני כמה דינין במתני' דלעיל דפטור מקנס וחייב בבושת ופגם קתני השתא להאי מתני' דבעי למתני בה דבוגרת לא מכר ולא קנס הא בושת ופגם אית לה אם היא אנוסה כמו שאכתוב בסמוך והדר תני בתר הכי האומר פתיתי בתו של פלוני דחייב נמי בושת ופגם ופטור מקנס: ותוספת יום טוב כתב דלסימנא בעלמא נקטיה ולא מרבי מידי או אשגרת לישנא דבפ"ק דחולין נקט הכא: וביד פ"א דהלכות נערה בתולה סי' ח' ט':
משנה ט[עריכה]
האומר פתיתי בתו של פלוני וכו': ביד שם פ' שני סי' י"ב:
משלם בושת ופגם על פי עצמו: מתני' דלא כר"ש בן יהודה שאמר משום ר"ש אף בושת ופגם אינו משלם על פי עצמו דלא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני להוציא עליה לעז בעיר שהיא מזנה:
בפי' ר"ע ז"ל (לשון ראשון) שכתוב שם אלו אפילו האומר פתיתי פשוט שצריך להיות אלא אפילו האומר פתיתי וכו' עד קמ"ל דניחא לה וכו' כדי להשתכר הממון:
האומר גנבתי: הרא"ש ז"ל בפסקיו הוסיף גנבתי וטבחתי ומכרתי. וכתבו תוס' ז"ל מוציא שם רע ויוצא בשן ועין דלא תנא איכא למימר דאתיא בזה הכלל ע"כ:
המית שורי את פלוני או את שורו של פלוני. וכו': פ"ק דב"ק דף ט"ו ובפ' שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מ"ג.) ומתני' דקתני המית שורי וכו' משלם על פי עצמו מוקי לה בגמ' בשור מועד ובא תנא לאשמועי' חדושא ולאפלוגי במועד גופיה דאיכא ביה מידי דלא משלם ע"פ עצמו ומאי ניהו נגיחת עבד כדקתני המית שורי עבדו של פלוני אין משלם על פי עצמו וממילא משתמע דהמית שורי לשורו של פלוני הוי נמי במועד ומש"ה משלם ע"פ עצמו אבל אה"נ דהיה מצי לשוויי חילוק בין תם למועד בבן חורין גופיה המית שורי את פלוני משלם ע"פ עצמו בד"א במועד אבל בתם אינו משלם על פי עצמו. ונלע"ד דמתני' לא זו אף זו קתני ל"מ פתיתי בתו של פלוני או אנסתיה דמשלם על פי עצמו בושת ופגם שהרי הוא גורם בהודאתו פגם לאנוסה וכ"ש למפותה אבל גנבתי דכל הבושה לו לבדו ה"א דליפטר לגמרי אפי' מן הקרן קמ"ל דלא ול"מ הודאתו על נזק עצמו דמשלם קרן מיהא אלא אפי' הודאתו על נזק ממונו דהיינו שורו משלם הקרן לכל הפחות א"נ דלא זו אף זו קתני הכי ל"מ פתתי או אנסתי דאינו משלם קנס כדי שלא להחזיק הלעז אלא אפי' גנבתי טבחתי ומכרתי אינו משלם קנס ול"מ אלו שפטורין מן הקנס שהרי משלמין את הקרן מיהא אלא אפי' המית את העבד שאינו משלם לא מעט ולא הרבה זולת הקנס שלשים סלעים אעפ"כ פטור דטעמא דמודה בקנס פטור מילתא בלא טעמא רק גזרת המקום אשר ירשיעון אלהי' פרט למרשיע את עצמו כך נלע"ד. ביד פ"ה דהלכו' סנהדרין סי'. י"יד ובטור חשן משפט סי' י"א: