משנה כתובות ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) ואלו נערות - שיש להן קנס,

הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית.

הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה,

שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו -

פחותות - מבנות שלש שנים ויום אחד.

הבא על אחותו,

ועל אחות אביו, ועל אחות אימו, ועל אחות אשתו,

ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו,

ועל הנידה - יש להם קנס.

שאף על פי - שהן בהכרת,

אין בהן - מיתת בית דין.

(ב) ואלו - שאין להן קנס,

הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה,

שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו -

יתרות - על בנות שלש שנים ויום אחד.

רבי יהודה אומר:

שבויה שנפדת - הרי היא בקדושתה,

אף על פי - שהיא גדולה.

הבא על בתו,

ועל בת בתו, ועל בת בנו,

ועל בת אשתו, ועל בת בתה,

ועל בת בנה - אין להן קנס.

מפני שהוא מתחייב בנפשו - שמיתתו בידי בית דין,

וכל המתחייב בנפשו - אינו משלם ממון,

שנאמר: "ולא יהיה אסון, ענוש ייענש" (שמות כא כב).

(ג) נערה שנתארסה - ונתגרשה,

רבי יוסי הגלילי אומר:

אין לה קנס.

רבי עקיבה אומר:

יש לה קנס - וקנסה של עצמה.

(ד) [ג] *הערה 1: המפתה - נותן שלשה דברים,

והאונס - ארבעה.

המפתה נותן - בושת, ופגם, וקנס,

מוסיף עליו האונס - שהוא נותן את הצער.

ומה בין האונס למפתה?

שהאונס - נותן את הצער,

והמפתה - אינו נותן את הצער.

האונס - נותן מיד,

והמפתה - לכשיוציא.

האונס - שותה בעציצו,

והמפתה - אם רצה להוציא, יוציא.

(ה) [ד] כיצד הוא שותה בעציצו?

אפילו - היא חיגרת,

אפילו - היא סומה,

אפילו - היא מוכת שחין.

נמצא בה - דבר זימה,

או שאינה ראויה - לבוא בישראל,

אינו רשאי לקיימה,

שנאמר: "ולו תהיה לאשה" (דברים כב כט),

אשה - שהיא ראויה לו.

(ו) [ה] יתומה שנתארסה - ונתגרשה,

רבי אלעזר אומר:

האונס - חייב,

והמפתה - פטור.

(ז) [ו] ואיזו היא בושת?

הכל - לפי המבייש, והמתבייש.

פגם - רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת,

כמה היתה יפה - וכמה היא יפה.

קנס - שוה לכל אדם.

וכל, שיש לו קצבה מן התורה - שוה לכל אדם.

(ח) [ז] כל מקום שיש מכר - אין קנס.

וכל מקום שיש קנס - אין מכר.

קטנה -

יש לה מכר - ואין לה קנס.

נערה -

יש לה קנס - ואין לה מכר.

בוגרת -

לא מכר - ולא קנס.

(ט) [ח] האומר - פיתיתי את בתו של פלוני,

משלם בושת, ופגם - על פי עצמו,

ואינו משלם קנס.

האומר - גנבתי,

משלם את הקרן - על פי עצמו,

ואינו משלם - לא תשלומי כפל, ולא תשלומי ארבעה וחמישה.

המית שורי - את פלוני, או שורו של פלוני,

הרי זה משלם - על פי עצמו.

המית שורי - את עבדו של פלוני,

אינו משלם - על פי עצמו.

זה הכלל -

כל המשלם - יתר ממה שהזיק,

אינו משלם - על פי עצמו.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה כתובות ג

משנה כתובות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב