משנה כתובות ג דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה כתובות ג דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

אלו נערות שיש להן קנס:

הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית,

הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד,

הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנידה,

יש להן קנס.

אף על פי שהן בהכרת, אין בהן מיתת בית דין.

משנה ב[עריכה]

ואלו שאין להן קנס, הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד.

רבי יהודה אומר, שבויה שנפדית, הרי היא בקדושתה, אף על פי שגדולה.

הבא על בתו, על בת בתו, על בת בנו, על בת אשתו, על בת בנה, על בת בתה, אין להן קנס, מפני שמתחייב בנפשו, שמיתתו בידי בית דין.

וכל המתחייב בנפשו, אין משלם ממון, שנאמר (שמות כא): ולא יהיה אסון ענוש יענש.

משנה ג[עריכה]

נערה שנתארסה ונתגרשה, רבי יוסי הגלילי אומר, אין לה קנס.

רבי עקיבא אומר, יש לה קנס, וקנסה לעצמה.

משנה ד[עריכה]

המפתה נותן שלשה דברים, והאונס ארבעה.

המפתה נותן בושת ופגם וקנס.

מוסיף עליו אונס, שנותן את הצער.

מה בין אונס למפתה? האונס נותן את הצער, והמפתה אינו נותן את הצער.

האונס נותן מיד, והמפתה לכשיוציא.

האונס שותה בעציצו, והמפתה אם רצה להוציא, מוציא.

משנה ה[עריכה]

כיצד שותה בעציצו? אפילו היא חיגרת, אפילו היא סומא, ואפילו היתה מוכת שחין.

נמצא בה דבר ערוה, או שאינה ראויה לבוא בישראל, אינו רשאי לקיימה, שנאמר (דברים כב): "ולו תהיה לאשה", אשה הראויה לו.

משנה ו[עריכה]

יתומה שנתארסה ונתגרשה, רבי אלעזר אומר, המפתה פטור, והאונס חייב.

משנה ז[עריכה]

איזוהי בושת? הכל לפי המבייש והמתבייש.

פגם, רואין אותה כאלו היא שפחה נמכרת, כמה היתה יפה וכמה היא יפה.

קנס, שוה בכל אדם.

וכל שיש לו קצבה מן התורה, שוה בכל אדם.

משנה ח[עריכה]

כל מקום שיש מכר, אין קנס.

וכל מקום שיש קנס, אין מכר.

קטנה יש לה מכר ואין לה קנס.

נערה יש לה קנס ואין לה מכר.

הבוגרת אין לה לא מכר ולא קנס.

משנה ט[עריכה]

האומר: פיתיתי את בתו של פלוני, משלם בושת ופגם על פי עצמו, ואינו משלם קנס.

האומר גנבתי (וטבחתי ומכרתי), משלם את הקרן על פי עצמו, ואינו משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה.

המית שורי את פלוני או שורו של פלוני, הרי זה משלם על פי עצמו.

המית שורי עבדו של פלוני, אינו משלם על פי עצמו.

זה הכלל: כל המשלם יתר על מה שהזיק, אינו משלם על פי עצמו.

<< | משנה כתובות ג דפוסים | >>