משנה כלאים ב י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ב · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כל שהוא בתוך בית רובע, עולה במדת בית רובע.

אכילת הגפן והקבר והסלע, עולין במדת בית רובע.

תבואה בתבואה, בית רובע.

ירק בירק, ששה טפחים.

תבואה בירק, ירק בתבואה, בית רובע.

רבי אליעזר אומר, ירק בתבואה, ששה טפחים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כָּל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ בֵּית רֹבַע, עוֹלֶה בְמִדַּת בֵּית רֹבַע.

אֲכִילַת הַגֶּפֶן וְהַקֶּבֶר וְהַסֶּלַע, עוֹלִין בְּמִדַּת בֵּית רֹבַע.
תְּבוּאָה בִתְבוּאָה, בֵּית רֹבַע.
יָרָק בְּיָרָק, שִׁשָּׁה טְפָחִים.
תְּבוּאָה בְּיָרָק, יָרָק בִּתְבוּאָה, בֵּית רֹבַע.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
יָרָק בִּתְבוּאָה, שִׁשָּׁה טְפָחִים.

נוסח הרמב"ם

כל שהוא בתוך בית רובע עולה במידת בית רובע אוכלת הגפן והקבר והסלע עולין במידת בית רובע תבואה בתבואה בית רובע וירק בירק שישה טפחים תבואה בירק וירק בתבואה בית רובע רבי אליעזר אומר ירק בתבואה שישה טפחים.

פירוש הרמב"ם

ואכילת הגפן רצה לומר מה שיתפשטו ענפיו על הארץ ומלת אכילת מליצה רצה לומר מה שאכלה מן הארץ כשנתפשטו ענפיה:

תבואה בתבואה בית רובע. ר"ל לשום בין שני מיני תבואה בית רובע ואז יזרע. ובין שני מיני ירקות שהם כלאים זה בזה ששה טפחים ואין הלכה כרבי אליעזר:

פירוש רבינו שמשון

כל שהוא בתוך בית רובע. כגון נקעים מלאים מים:

עולין למדת בית רובע. ליחשב הרחקה אע"ג דלא חזו לזריעה דהנהו נגאני דארעא מיקרי כדאמרי' בפ' בית כור (דף קג.) וכן גדר שאין גבוה י' נמי עולה למדת רובע כדקתני בתוספתא (פ"ב):

אכילת הגפן. מה שהגפן תופס כגון סביב הגפן כדי עבודתה ויש מפרשים גפן שיבש ולא נשאר כ"א השרש בארץ עולה למדת בית רובע להשלים י' אמות וב' טפחי' ומחצה על י' אמות דהוא שיעור בית רובע כדפרשינן לעיל:

וכן הקבר נמי עולה וכן הסלע שאינו גבוה י' דאילו גבוה י' מפסיק בפני עצמו:

ירושלמי (הל' ח) ר' בון בר' חייא בשם ר' זעירא לא שנו אלא אכילת הגפן הא הגפן עצמה לא למה מפני שאסורה בהנאה והרי הקבר אסור בהנאה קבר אין איסורו ניכר ועבודת הגפן (אין אסורו ניכר ועבודת הגפן) אין אסורה בהנאה אלא כר' ישמעאל דאמר אין עבודה לגפן יחידי:

תבואה בתבואה בית רובע. שאם שדהו זרועה חטים ורוצה לזרוע בה שעורים צריך להרחיק בית רובע ומפרש בירושלמי (שם) ובלבד שלא תהא חבושה מארבע רוחותיה כלומר שלא יהו חטים מקיפין את השעורים מארבע רוחות כאדם החבוש בבית הסוהר התם לא מהניא הרחקה עד שיהא פתוח מרוח אחת:

ירק בתבואה בית רובע. במרובע הוא דבעינן הכי אבל בשורה מקילין שאם רוצה לעשות שורה של ירק בתוך שדה תבואה עושה אורך י' אמות ומחצה על רוחב ששה כדקתני בירושלמי (שם) דאית לרבנן קל בשורה וחומר במרובע והיינו נמי טעמא דר' אליעזר דאמר ירק בתבואה ששה טפחים קסבר דמקלינן במרובע כמו בשורה:

תניא בתוספתא (פ"ב) וכמה היא מדת בית רובע י' אמות ומחצה מרובעות ר' יוסי אומר אפילו ארכו כשנים ברוחבו עבודת ירק בירק אחר ו' טפחים בין מן האמצע בין מן הצדדין ורואין אותם כטבלא מרובעת אפי' אין שם אלא קלח א' נותנין לו עבודה ו' טפחים היו קלחים נוטים לד' רוחותיה מותר מפני שהוא כסוף שדהו. פי' י' אמות ומחצה אותה מחצה באמה בת ה' טפחים העשר באמה בת ו' טפחים ומרובעות דקתני לא שיהא רוחב כאורך שאין בית רובע עולה כי אם י' אמות וב' טפחים ומחצה אורך על רוחב עשר כדפרישית לעיל אפילו ארכו כשנים ברחבו כגון כ"א אמה אורך על חמשה אמות ורביע רוחב חשיב הרחקה מאחר דאיכא בית רובע בין הכל ורואין אותה כטבלא מרובעת אירק אחר קאי דערוגה של ירק אחר או במרובעת ואמרינן בפרק אמר ר' עקיבא (דף פה:) דנקט מרובעת להתיר ראש תור הנכנס והיוצא הימנה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל - שהוא בתוד בית רובע. כגון נקעים מלאים מים, אך על פי שאינם ראוים לזריעה עולים למדת בית רובע ליחשב הרחק בין מין ומין:

אכי, לת הגפן - מה שהגפן תופסת ואוכלת סביבותיה, דהיינו כדי עבודתה, עולה למדת בית רובע להשלים עשר אמות וב' טפחים ומחצה אורך על עשר אמות רוחב, דאמרינן לעיל שהוא שיעור בית רובע שצריך להפסיק בין מין למין. וכן דקבר נמי עולה. וכן הסלע, ובסלע שאינו גבוד עשרד כד מיירי דאי גבוד עשרה דוי מחיצה ומפסיק בפני עצמו:

תבואה בתבואה בית רובע - היתה שדהו זרועה חטין ורוצה לזרוע בה שעורים צריך להרחיק בית רובע, ובלבד שלא יהיו חטין מקיפים את דשעורים מד' רוחות דהתם לא מדניא הרחקה עד שיהא פתוח מרוח אחת:

ירק בתבואה בית רובע - ודוקא במרובע דוא דבעינן דכי, אבל אם רצה לעשות שורה של ירק בתוך שדה של תבואה עושה אורך שורה של עשר אמות ומחצה על רוחב ששה טפחים שהחמירו במרובע טפי מבשורה, והכי אמרינן בירושלמי:

רבי אליעזר אומר ירק בתבואה ששה טפחים - דסבר לא מחמרינן במרובע טפי מבשורה. כו. ואין דלכד כרבי אליעזר:

פירוש תוספות יום טוב

כל שהוא בתוך בית רובע וכו'. לאתויי נקעים מלאים מים וכו' [כמו] שפירשו הר"ב והר"ש:

אכילת הגפן. ירושלמי הביאו הר"ש ר' בון בר' חייא בשם ר' זעירא לא שנו אלא אכילת הגפן הא גפן עצמה לא למה מפני שהיא אסורה בהנייה והרי הקבר אסור בהנייה. קבר אין איסורו ניכר. ועבודת הגפן אין איסורו בהנייה. אלא כר' ישמעאל דאמר אין עבודה לגפן יחידית ע"כ. ואכילת הגפן דהיינו עבודתה מפורש בפ"ה מ"ד. [*והא דקרי לה אכילה מצאתי בפי' הנזכר לפי שנראית נאכלת סביבותיו שאסור לזרעה]:

והסלע. כתבו הר"ב והר"ש ובסלע שאינו גבוה עשרה מיירי דאי גבוה י' הוי מחיצה וכו'. ור"ל בסלע שאינו גבוה י' אע"ג דרוחב ד' דאי רוחב ד' וגבוה י' וכו':

תבואה בתבואה וכו'. כתבו הר"ב והר"ש ובלבד שלא יהיו חטין מקיפין את השעורים מארבע רוחות דהתם לא מהניא הרחקה עד שיהא פתוח מרוח אחת ע"כ. ולשונם זה אינו מדוקדק דעד שיהא וכו' קאי אדהתם דהיינו במוקף מארבע רוחות והתם מאי פתוח שייך. והכי הוי ליה למימר דלא מהניא וכו'. ולא שלחתי יד בלשון הר"ב להגיה הואיל וגם בפירוש הר"ש כתוב כן. רבי אליעזר אומר ירק בתבואה ששה טפחים. ל' הר"ב דסבר לא מחמרינן במרובע טפי מבשורה. וכ"פ הר"ש וא"כ לא פליג אלא ארוחב אבל באורך סבירא ליה נמי עשר אמות ומחצה וכיוצא בזה אשכחן בספ"ג דתנן ששה טפחים רוחב ולא תנן לאורך בכמה ופירשה בתוספתא עשר אמות ומחצה כמ"ש שם הר"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על הברטנורא) ר"ל בסלע. שאינו גבוה י' אף על גב דרותב ד' דאי רותב ד' וגבוה י' כו':אכילת הגפן. ירושלמי לא שנו אלא אכילת הגפן הא גפן עצמה לא למה מפני שהוא אסור בהנייה. והרי הקבר אסור בהנייה קבר אין אסורו ניכר ועבודת הגפן אין איסורה בהנייה. אלא כר' ישמעאל דאמר אין עבודה לגפן יחידי. והא דקרי ליה אכילה לפי שנראה נאכלת סביבותיה שאסור לזרעה:

(כו) (על הברטנורא) ואם כן לא פליג אלא ארוחב אבל באורך סבירה ליה נמי עשר אמות ומחצה. וכיוצא בזה אשכחן בסוף פ"ג דתנן ו' טפחים רוחב ולא תנן לאורך בכמה ופירשה בתוספתא י' אמות ומחצה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל שהוא בתוך כו':    ע' ברמב"ם בחבורו. ואה"נ שמודה הרמב"ם ז"ל לפי' הר"ש ז"ל דכל שהוא בתוך בית רובע לאתויי נקעים וכו' וגם גדר שאין גבוה עשרה טפחים אע"פ שלא הזכירם לא בפי' המשנה ולא שם בפ"ד. ופי' הח' הרי"א ז"ל כל שהוא בתוך בית רובע. פי' לעיל גבי קרחת אמרו חכמים שצריך הרחקה בין זרע לחבירו בית רובע וע"ז קאמ' שכל מה שהוא בתוך בית רובע עולה במדתו ואמר עוד שבקרחת של מה אמרו שצריך בית רובע דוקא בקרחת של תבואה בתבואה אבל בקרחת של ירק בירק עשרה [אולי צ"ל ששה] טפחים ע"כ:

אכילת הגפן:    לשון תפיסה כמו כמה לוחות אוכלות בארון דפ"ק דב"ב ובל' מקרא נמי כי יאכלו אתיקים ביחזקאל. ורבינו יצחק בעהתו"ס ז"ל פי' אכילת הגפן גפן יבש ולא נשאר כי אם השרש בארץ עולה למדת בית רובע ע"כ והר"ש ז"ל פי' זה הפי' בשם י"מ. ובירושל' ר' בון ב"ר חייא בשם ר' זעירא לא שנו אלא אכילת הגפן הא גפן עצמה אינה עולה ומוסיפים על הרובע קרקע כנגד גוף הגפן. למה מפני שהיא אסורה בהנאה. ופריך והרי הקבר אסור וקתני דמשלים. ומשני קבר אין אסורו ניכר אלא שהוא תל בעלמא דמיירי בקבר קרקע עולם ולא ע"י בנין והדר פריך ועבודת הגפן אינה אסורה בהנאה והיכי דייקת מינה הא גפן עצמו לא והא שניהם שוין וכולהו אסורין בהנאה ומוקי לה כר' ישמעאל דס"ל דאין עבודה לגפן יחידית אלא כשאר אילנות דשרי לזרוע דלא אגמריה רחמנא למשה עבודה אלא גבי כרם:

תבואה בתבואה בית רובע:    תני ובלבד שלא תהא חבושה מארבע רוחותיה:

ר' אליעזר אומר ירק בתבואה כו':    ר' אליעזר ביו"ד גרסי'. ומשמע דגם בתבואה בירק פליג ר"א ולאו דוקא נקט במלתיה ירק בתבואה:


פירושים נוספים