משנה כלאים ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל סאה, שיש בה רובע זרע ממין אחר -

ימעט.

רבי יוסי אומר:

יבור -

בין ממין אחד, ובין משני מינין.

רבי שמעון אומר:

לא אמרו, אלא ממין אחד.

וחכמים אומרים:

כל שהוא כלאים בסאה - מצטרף לרובע.

(ב) במה דברים אמורים:

תבואה בתבואה,

וקטנית בקטנית,

תבואה בקטנית,

וקטנית בתבואה.

באמת -

זירעוני גינה שאינן נאכלין -

מצטרפין אחד מעשרים וארבעה, בנופל לבית סאה.

רבי שמעון אומר:

כשם שאמרו להחמיר - כך אמרו להקל.

הפשתה בתבואה -

מצטרפת אחד מעשרים וארבעה, בנופל לבית סאה.

(ג) היתה שדהו זרועה חיטים, ונמלך לזורעה שעורים -

ימתין לה עד שתתליע, ויופך - ואחר כך יזרע.

ואם צימחה -

לא יאמר אזרע, ואחר כך אופך - אלא הופך, ואחר כך זורע.

וכמה יהא חורש? - כתלמי רביעה.

אבא שאול אומר:

כדי שלא ישייר רובע לבית סאה.

(ד) זרועה, ונמלך ליטעה -

לא יאמר אטע, ואחר כך אופך - אלא הופך, ואחר כך נוטע.

נטועה, ונמלך לזורעה -

לא יאמר אזרע, ואחר כך אשרש - אלא משרש, ואחר כך זורע.

ואם רצה -

גומם עד פחות מטפח,

וזורע, ואחר כך משרש.

(ה) היתה שדהו זרועה קרבס, או לוף -

לא יהא זורע, ובא על גביהן,

אף על פי שאינן עושות - אלא לשלש שנים.

תבואה - שעלו בה ספיחי אסטיס,

וכן מקום הגרנות - שעלו בהן מינין הרבה,

וכן תלתן - שהעלת מיני עשבים,

אין מחייבין אותו לנכש.

ואם ניכש, או כיסח -

אומרין לו:

עקור את הכל - חוץ ממין אחד.

(ו) הרוצה לעשות שדהו, מישר מישר מכל מין -

בית שמאי אומרים:

עושה שלשה תלמים של פתיח.

ובית הלל אומרים:

מלוא העול השרוני.

וקרובין דברי אלו - להיות כדברי אלו.

(ז) היה ראש תור חיטים, נכנס לתוך של שעורים -

מותר - מפני שהוא נראה כסוף שדהו.

שלו חיטים, ושל חברו מין אחר -

מותר לסמוך לו מאותו המין.

שלו חיטים, ושל חברו חיטים -

מותר לסמוך לו תלם של פשתן,

ולא תלם של מין אחר.

רבי שמעון אומר:

אחד זרע פשתן, ואחד כל המינין.

רבי יוסי אומר:

אף באמצע שדהו - מותר לבדוק בתלם של פשתן.

(ח) אין סומכין לשדה תבואה - חרדל וחריע;

אבל סומך לשדה ירקות - חרדל וחריע.

וסומך -

לבור, לניר,

לגפה, לדרך,

ולגדר - שהוא גבוה עשרה טפחים,

ולחריץ - שהוא עמוק עשרה, ורחב ארבעה,

ולאילן - שהוא מסך על הארץ,

ולסלע - שהוא גבוה עשרה, ורחב ארבעה.

(ט) הרוצה לעשות שדהו, קרחת קרחת מכל מין -

עושה עשרים וארבע קרחות - לבית סאה,

מקרחת - לבית רובע,

וזורע לתוכן כל מין שירצה.

היתה קרחת אחת,

או שתים - זורען חרדל.

שלש - לא יזרעם חרדל, מפני שהיא נראית כשדה חרדל;

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:

תשע קרחות - מותרות;

ועשר - אסורות.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:

אפילו כל שדהו בית כור,

לא יעשה בתוכה - חוץ מקרחת אחת.

(י) כל שהוא בתוך בית רובע -

עולה במידת בית רובע.

אוכלת הגפן, והקבר, והסלע -

עולין במידת בית רובע.

תבואה בתבואה -

בית רובע.

וירק בירק -

שישה טפחים.

תבואה בירק, וירק בתבואה -

בית רובע.

רבי אליעזר אומר:

ירק בתבואה - שישה טפחים.

(יא) תבואה נוטה על גבי תבואה,

וירק על גבי ירק,

תבואה על גבי ירק,

וירק על גבי תבואה,

הכל מותר - חוץ מדלעת יונית.

רבי מאיר אומר:

אף הקשות, ופול המצרי;

ורואה אני את דבריהם, מדברי.

הדף הראשי של משנה כלאים ב

משנה כלאים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב