משנה כלאים ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כל סאה, שיש בה רובע זרע ממין אחר -

ימעט.
רבי יוסי אומר:
יבור -
בין ממין אחד, ובין משני מינין.
רבי שמעון אומר:
לא אמרו, אלא ממין אחד.
וחכמים אומרים:
כל שהוא כלאים בסאה - מצטרף לרובע.


(ב) במה דברים אמורים:

תבואה בתבואה,
וקטנית בקטנית,
תבואה בקטנית,
וקטנית בתבואה.
באמת -
זירעוני גינה שאינן נאכלין -
מצטרפין אחד מעשרים וארבעה, בנופל לבית סאה.
רבי שמעון אומר:
כשם שאמרו להחמיר - כך אמרו להקל.
הפשתה בתבואה -
מצטרפת אחד מעשרים וארבעה, בנופל לבית סאה.


(ג) היתה שדהו זרועה חיטים, ונמלך לזורעה שעורים -

ימתין לה עד שתתליע, ויופך - ואחר כך יזרע.
ואם צימחה -
לא יאמר אזרע, ואחר כך אופך - אלא הופך, ואחר כך זורע.
וכמה יהא חורש? - כתלמי רביעה.
אבא שאול אומר:
כדי שלא ישייר רובע לבית סאה.


(ד) זרועה, ונמלך ליטעה -

לא יאמר אטע, ואחר כך אופך - אלא הופך, ואחר כך נוטע.
נטועה, ונמלך לזורעה -
לא יאמר אזרע, ואחר כך אשרש - אלא משרש, ואחר כך זורע.
ואם רצה -
גומם עד פחות מטפח,
וזורע, ואחר כך משרש.


(ה) היתה שדהו זרועה קרבס, או לוף -

לא יהא זורע, ובא על גביהן,
אף על פי שאינן עושות - אלא לשלש שנים.
תבואה - שעלו בה ספיחי אסטיס,
וכן מקום הגרנות - שעלו בהן מינין הרבה,
וכן תלתן - שהעלת מיני עשבים,
אין מחייבין אותו לנכש.
ואם ניכש, או כיסח -
אומרין לו:
עקור את הכל - חוץ ממין אחד.


(ו) הרוצה לעשות שדהו, מישר מישר מכל מין -

בית שמאי אומרים:
עושה שלשה תלמים של פתיח.
ובית הלל אומרים:
מלוא העול השרוני.
וקרובין דברי אלו - להיות כדברי אלו.


(ז) היה ראש תור חיטים, נכנס לתוך של שעורים -

מותר - מפני שהוא נראה כסוף שדהו.
שלו חיטים, ושל חברו מין אחר -
מותר לסמוך לו מאותו המין.
שלו חיטים, ושל חברו חיטים -
מותר לסמוך לו תלם של פשתן,
ולא תלם של מין אחר.
רבי שמעון אומר:
אחד זרע פשתן, ואחד כל המינין.
רבי יוסי אומר:
אף באמצע שדהו - מותר לבדוק בתלם של פשתן.


(ח) אין סומכין לשדה תבואה - חרדל וחריע;

אבל סומך לשדה ירקות - חרדל וחריע.
וסומך -
לבור, לניר,
לגפה, לדרך,
ולגדר - שהוא גבוה עשרה טפחים,
ולחריץ - שהוא עמוק עשרה, ורחב ארבעה,
ולאילן - שהוא מסך על הארץ,
ולסלע - שהוא גבוה עשרה, ורחב ארבעה.


(ט) הרוצה לעשות שדהו, קרחת קרחת מכל מין -

עושה עשרים וארבע קרחות - לבית סאה,
מקרחת - לבית רובע,
וזורע לתוכן כל מין שירצה.
היתה קרחת אחת,
או שתים - זורען חרדל.
שלש - לא יזרעם חרדל, מפני שהיא נראית כשדה חרדל;
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים:
תשע קרחות - מותרות;
ועשר - אסורות.
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
אפילו כל שדהו בית כור,
לא יעשה בתוכה - חוץ מקרחת אחת.


(י) כל שהוא בתוך בית רובע -

עולה במידת בית רובע.
אוכלת הגפן, והקבר, והסלע -
עולין במידת בית רובע.
תבואה בתבואה -
בית רובע.
וירק בירק -
שישה טפחים.
תבואה בירק, וירק בתבואה -
בית רובע.
רבי אליעזר אומר:
ירק בתבואה - שישה טפחים.


(יא) תבואה נוטה על גבי תבואה,

וירק על גבי ירק,
תבואה על גבי ירק,
וירק על גבי תבואה,
הכל מותר - חוץ מדלעת יונית.
רבי מאיר אומר:
אף הקשות, ופול המצרי;
ורואה אני את דבריהם, מדברי.


הדף הראשי של משנה כלאים ב