משנה כלאים ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ב · משנה ו | >>
הרוצה לעשות שדהו משר משר מכל מין, בית שמאי אומרים, שלשה תלמים של פתיח.
ובית הלל אומרים, מלוא העול השרוני.
וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו.
הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ מֵשָׁר מֵשָׁר מִכָּל מִין,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- שְׁלשָׁה תְּלָמִים שֶׁל פָּתִיחַ.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- מְלֹא הָעֹל הַשָּׁרוֹנִי.
- וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ.
הרוצה לעשות שדהו, מישר מישר מכל מין -
- בית שמאי אומרים:
- עושה שלשה תלמים של פתיח.
- ובית הלל אומרים:
- מלוא העול השרוני.
- בית שמאי אומרים:
- וקרובין דברי אלו - להיות כדברי אלו.
משר משר - מקומות מקומות, והוא שיזרע מקום ארוך מן הארץ מכל המינין, על הצורה הזאת:
ויצטרך להריוח מן ריוח הארץ, בין כל מין ומין, כדי שלשה תלמים של פתיח כגון זה המצויר תחת הציור (האחר).
והארץ כשתמטר, יתבקעו בה בקיעים מתרחבים, ונקרא כל בקיע מהם, "תלם של פתיח", ועניינו חפירת הבקעים שנתפתחו בארץ.
ומלא העול השרוני - רוחב העול שחורשין בו בשרון, רוצה לומר שהוא רחב:
משר משר. מלשון רב זרע לה לגינתא דבי רב משרי משרי בסוף פ"ק דקדושין (דף לט.) כלומר ערוגות ערוגות מינין הרבה כל ערוגה ממין אחד:
ושלשה תלמים של פתיח. כלומר עושה המשר רחב כשיעור ג' תלמים של פתיח מלשון יפתח וישדד אדמתו (ישעיה כח) ומניח בור וזורע וכן לכל שדהו:
השרוני. בקעה מל' והיה העקוב למישור (ישעי' מ):
ירושלמי (הל' ד) ר' זירא בשם ר' חייא רבה עושה ב' אמות ומיצר והולך אפי' כל שהוא. פי' עושה ב' אמות על ב' אמות כל משר ומשר והמצר שבנתים כל שהוא דא"צ להרחיק כר"מ לקמן ושמא מלא העול הוא ב' אמות א"נ כולה בהרחקה איירי שהמשרים רחוקים זה מזה ב' אמות בראש הא' ואותן ב' אמות הולכות ומצירות עד שכלות לראשן א' לכל שהן ושם המשר סמוך וכל שעה ושעה המשר הולך ומתקצר עד כל שהוא והא דקאמר ב' אמות על ב' אמות לא שיהו מרובעות אלא על אורך ב' אמות שכלות עד כל שהוא:
משר משר - ערוגות ערוגות וכל ערוגה ממין אחד לבדו:
שלשה תלמים של פתיח - כלומר מניח בין משר למשר ריוח שלשה תלמים של מחרישה מלשון יפתח וישדד אדמתו (ישעיהו כח) ובירושלמי מפרש שהם שתי אמות רוחב על שתי אמות אורך, ואחר כך מיצר והולך אם ירצה עד שלא ישאר ביניהן בסוף המצר אלא כל שהו, שהרי בכך הן נראים שלא נזרעו בערבוביא:
העול השרוני - כמלוא רוחב העול שחורשים בו בשרון, דהיינו בבקעה, שהוא רחב מן העול שחורשים בו בהר:
וקרובים דברי אלו וכו' - ששיעור שלשה תלמים של פתיח קרוב להיות שוה למלוא העול השרוני:
שלשה תלמים של פתיח. לשון הר"ב ובירושלמי מפרש שהם שתי אמות רוחב וכו'. ולקמן משנה ח דבור וניר מפסיקין לכלאים ובפ"ג משנה ו פירש הר"ב דשתי אמות בורות הוו הפסק. אם כן שתי אמות דלקמן אליבא דב"ש. ובירושלמי הכי איתא רבי זעירא ר"א בשם ר' חייא רובא עושה שתי אמות על שתי אמות ומיצר והולך אפילו כל שהוא ע"כ. ומסתמא אליבא דהלכתא אתי לאשמועינן והיינו שיעורא דב"ה. והיינו טעמא דהרמב"ם שפסק לדר"ח בפ"ד מהלכות כלאים והא דבריש פ"ב דפאה מפרש שיעור בור ג' תלמים. והתם ר' יוחנן אמר הכי בירושלמי י"ל דשיעורא זוטא היא מדב"ה. ולענין פאה מודו ב"ה לחומרא דאפילו שיעור זוטא מחייב בשתי פאות. אך קשה דא"כ ב"ה דהכא לחומרא דבעינן שיעורא רבא לכלאים והו"ל למתני בעדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה ועיין עוד במשנה ג פ"ג. ועיין בפי' הר"ב ריש פרק ג דיבמות וריש פ"ח דחולין:
.אין פירוש למשנה זו
שלשה תלמים של פתיח: פירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה, דהיינו הארץ כשתמטר יתבקעו בה בקעים מתרחבין ונקרא כל בקיע מהן תלם של פתיח. ואינו נכון דמה שייך כאן שם תלמים, ועוד דהיכי הוו בשלש מינייהו כשיעור שתי אמות דהיינו שנים עשר טפחים, ועוד דפתיח משמע מלשון יפתח וישדד אדמתו, וכן פירוש הר"ש ז"ל וגם הרא"ש ז"ל. לכך נראה לפרש דהכי קאמר שלושה תלמים של פתיחת המחרישה, והא דלא תנא שלושה תלמים סתם משום דקא משער בתלמי חרישה דקה כשמתחילין לפתוח האדמה, ולמעוטי תלמי הרביעה דלעיל תני הכי, וכך פירושא דשלשה תלמים של פתיח דכוליה תלמודא כך נראה לי, הרש"ש ז"ל:
בפירוש ר"ע ז"ל, משר משר ערוגות ערוגות. פירוש זה אינו נראה דאם כן היינו קרחת וקרחת אסור לסמוך וצריך הרחקה בית רובע, על כן נראה דמשר לשון שורה, והפירוש רוחב המשר זורע עושה אותו שיעור שלשה תלמים של פתיח, ואם ירצה לעשותו פחות מזה רשאי הוא להיות פוחת את המשר עד כל שהוא, ובלבד שיעשה בתחלתה רחבה שלושה תלמים של פתיח באורך שלושה תלמים כך מפורש בירושלמי, ואין צריך הרחקה כלל כיון שהוא עשוי שורות שורות כן מוכיח בירושלמי. ונראה לי כי בעבור זה אמר תלמים של פתיח כדי למעט תלמי רביעה שהן גדולים יותר, ומה שאמרו בית הלל שיעור של מלא העול ולא אמרו שתי אמות לפי שזה מצוי ביד כל זורע ויכול לצמצם בו, אבל מדידת האמה אין הכל בקיאין בה ע"כ מן החכם הרי"א ז"ל:
עוד בפירוש ר"ע ז"ל, שכתוב שם עד שלא ישאר ביניהם בסוף החצר צריך להגיה בסוף המשר, והא דקאמר בירושלמי שתי אמות על שתי אמות לא שיהו מרובעות אלא על אורך שתי אמות שכלות עד כל שהו:
השרוני: אית דמפרשי שם מקום. גרסינן בירושלמי א"ר יונה הדא דתימר בעשויה משרין משרין דבההוא לא חשיב כל מין ומהני בהרחקת שלשה תלמים, אבל בעשויין משר אחד ובא לעשות משר אחד ממין אחר בסוף או באמצע לא סגי בהכי ושיעורו בית רובע כדין תבואה בתבואה:
וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו: פירוש קרובים דברי בית הלל לבית שמאי דבציר משהו הוא דהוי שיעורא דבית הלל משיעורא דשלשה תלמים של פתיח, וליכא לפרושי קרובים דברי בית שמאי לבית הלל דלא טפו עלייהו בית הלל אלא משהו, דאם כן בית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא והוה ליה למתנייה במסכת עדיות גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל כדאמרינן בכל דוכתי. וליכא למימר דמשום דתני וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו לא חש ליה ולא תני ליה, דהא בריש מסכת שביעית נמי תנן וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו ואפילו הכי פריך עלה בירושלמי דליתנייה התם, אלא ודאי כדאמרן, הרש"ש ז"ל:
יכין
הרוצה לעשות שדהו משר משר: בעטהע ארוכה. אבל מרובעת נקראת ערוגה:
מכל מין: כל משר ממין אחר:
בשאומרים שלשה תלמים של פתיח: ר"ל מניח רווח בין משר למשר ג' תלמים. כאותן שעושה מי שרוצה לפתח ולשדד אדמתו דשיעור שלשתן יחד ב' אמות כך מניח בין ראשי המשרים. והא דלא קאמר ב' אמות. הא קמ"ל. דאף שאח"כ מתקצר הרווח והולך בין המשרים. עד שלא יפסיק לבסוף בין המשרים רק כ"ש שרי. דתו אינן בערבובי'. והא דלקמן מ"י צריך להפסיק בין ב' מינין בית רובע. נ"ל דהתם בין ב' שדות גדולות בעי טפי. א"נ להכי נקט הכא משר דהיינו ערוגה ארוכה. דסגי בהכי. משא"כ לקמן דמיירי בקרחת דהיינו ערוגה מרובעת צריך מרחק רובע. והיינו משום דערוגות ארוכות הן הולכין מתחלת השדה עד סופה. ואין לנו לחוש רק שלא יהיו נראים ב' ראשי הערוגות מעורבים. להכי סגי בהכי. משא"כ התם שכל השדה בין לארכה בין לרחבה עשוי ערוגות ערוגות מרובעות. אי לא יניח רווח גדול מכל הצדדים לכל ערוגה וערוגה. יהיו נראים כמעורבים כל המינין:
ובה"א מלא העול השרוני: כרוחב עול שחורשים בו בעמק. והוא רחב מאותו שחורשים בהר:
וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו: ואעפ"כ שיעורו דב"ש נפיש מדב"ה דאם לא כן הו"ל חומרי דב"ה וקולי ב"ש והרי לא חשבינן בעדיות פ"ו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת