משנה יומא ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ד · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שחטו ח וקבל במזרק את דמו, ונתנו למי שהוא ממרס ט בו על הרובד הרביעי שבהיכל, כדי שלא יקרוש.

נטל מחתה ועלה לראש המזבח, ופינה גחלים אילך ואילך, וחותה יא מן המעוכלות יב הפנימיות, וירד והניחה על הרובד (הרביעי) שבעזרהיג.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שְׁחָטוֹ, וְקִבֵּל בְּמִזְרָק אֶת דָּמוֹ,

וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ עַל הָרוֹבֵד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרֹשׁ.

נָטַל מַחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ,

וּפִנָּה גֶחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ,
וְחוֹתֶה מִן הַמְעֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת;
וְיָרַד וְהִנִּיחָהּ עַל הָרוֹבֵד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה.

נוסח הרמב"ם

שחטו וקיבל במזרק את דמו נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש נטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחתה וירד והניחה על הרובד שבעזרה.

פירוש הרמב"ם

שחטו וקבל במזרק את דמו ונתנו למי שהוא כו': ממרס ענינו שמניע את הדם כדי שלא יקרוש ויקפא. רובד איצטבא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ממרס - מגיס ומנער ומערב בו, שלא יקפה כשישהה עד שיעשה עבודת הקטורת:

על הרובד הרביעי - כל שורה ושורה של אבני הרצפה קרויה רובד. וא"א לפרש רובד הרביעי שבהיכל, שורה רביעית שבתוך ההיכל מפתח ההיכל ולפנים, דהא כתיב (ויקרא יו) וכל אדם לא יהיה באוהל מועד וכו', אלא תני רובד רביעי של היכל, כלומר רובד הד' שבעזרה י, כשיוצא מן ההיכל לעזרה מונה את הרובדין ומניחו על הרובד הרביעי ושם עומד הממרס בו. דאילו בתוך ההיכל אי אפשר כדאמרן:

וחותה - את הגחלים ומניח את המחתה עד שיחפון בחפניו הקטורת ויתן לתוך הכף. ואח"כ יכניס כף ומחתה לפנים:

פירוש תוספות יום טוב

שחטו וקבל במזרק. נראה דה"נ קרצו ומרק אחר על ידו כמו בתמיד דתנן בפרק דלעיל אלא שקצר התנא בלשונו וסמך אדלעיל דזיל בתר טעמא:

ממרס כו' שלא יקרוש. והמלה עברית כמו שנאמר ביחזקאל מ"ו (י"ד) ושמן שלישית ההין לרום את הסלת ובארמית מתורגם מרוח אשך דמריס פחדין ומלת יקרוש עיין במשנה ה' פ"ה דפסחים:

הרובד הד' שבהיכל. פירש הר"ב כלומר רובד הרביעי שבעזרה כשיוצא מן ההיכל לעזרה כו' ומדנקט בעזרה ש"מ תרתי חדא דאולם והיכל חדא קדושה ואולם נמי אוהל מועד מיקרי והוא סברת רבא בגמרא. ועוד ש"מ דחוץ לאולם בכל העזרה לא פרשי בשעה שמקטירים לפני ולפנים כת"ק דספ"ק דכלים כפירוש הר"ב שם. אבל כפי הנראה מסוגיא דגמרא דהכא דליכא פלוגתא בהכי ולר"י נמי לא פרשי בין האולם ולמזבח בשעה שמקטיר לפני ולפנים. וכן כתב הר"ש בפי' למס' כלים. וכ"כ שם הרמב"ם:

וחותה. לשון עברי הוא לחתות אש מיקוד (ישעיה ל') רמב"ם משנה דלקמן:

מן המעוכלות הפנימיות. כמו המאוכלות באל"ף שמתחלף בעי"ן שהם ממוצא אחד וסוף פ"ק דתמיד גרס באל"ף ופירש הר"ב שם הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן עד כאן. ומפני כן במשנה ה' פרק ה' דתמיד גבי חתיית אש לקטרת שבכל יום כתב הר"ב דל"ג מן המאוכלות הפנימיות שהן קרובים לדשן דאדרבה גחלים גסות ובוערות היה חותה ע"כ. ונראה דבנוסחת משנתו דהכא לא היה כתוב כלל. לפיכך לא הוצרך לכתוב דל"ג משא"כ [התם] שהיה כתוב כן בנוסחת משנתו. וכן הרמב"ם בפ"ד מהלכות עי"כ כתב וחותה בה אש מעל המזבח ולא הזכיר מן המאוכלות ואילו בפ"ג מהלכות תמידין כתב ונוטל מן הגחלים שנתעכלו קרוב לומר דהכא ל"ג במשנה ובתמיד גריס. ולענין קושית הר"ב בתמיד כבר השיגו הראב"ד להרמב"ם ואמר שאין זה בנוסחאות המדויקות לענין קטרת אלא בענין תרומת הדשן ע"כ. ומ"ש בכ"מ דפשטא דמתניתין דפ"ה דתמיד משמע דלענין קטרת מתנייא ואינו יודע נוסחא אחרת ע"כ לא השיב בזה להראב"ד כלום שגם הוא סובר ודאי דפשטא דההיא מתניתין דפ"ה דלענין קטרת היא אלא ה"ק דבנוסחא מדויקת (שראה וידע הוא ז"ל) לא מתנייא בפ"ה לענין קטרת. והיכא מתניא בספ"ק לענין תרומת הדשן. אבל נ"ל ליישב דברי הרמב"ם משום דבפ"ב מה"ת לענין תרומת הדשן כתב וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב האש. ובקטורת רפ"ג לא הזכיר בלב האש אפשר לומר שזהו חלוף נוסחאתו דבתרומת הדשן גורס הפנימיות והן שקרובים להיות דשן ובקטורת ל"ג פנימיות אבל גרס מאוכלות והן גחלים בוערות מאד ואינם קרובים להיות לדשן כמו הפנימיות ובקטרת דלפני ולפנים שהיה דקה מן הדקה ועוד משום חולשא דכ"ג ל"ג כלל דלא הטריחוהו לחפש אפי' אחר מאוכלות לבד [ובתוס' פ"ו דזבחים דף ס"ד השוו המדות דבין הכא בין בקטורת דכל השנה ל"ג הפנימיות]:

על רובד הרביעי שבעזרה. לכאורה היינו דבין רישא לסיפא דברישא הוא מונה מהיכל ולחוץ והכא מונה מירידתו מן הכבש והוא פונה למול ההיכל. דאי לאו הכי אלא דהכא נמי ברובד דלעיל מיירי מ"ש דהכא תנן שבעזרה וברישא תנן שבהיכל ואמרי' תני של היכל ומיהו בירושלמי נראה דבחדא רובד מיירי דארישא קאמר כיני (פי' כן היא) מתני' על הרובד הרביעי שבעזרה. וברמב"ם פ"ד מה' עי"כ כתוב בסיפא על הרובד שבעזרה ולא הזכיר רביעי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על המשנה) שחטו. נראה דהכי נמי קרצו ומרק אחר על ידו כמו בתמיד בפרקין דלעיל אלא שקצר התנא בלשונו וסמך אדלעיל דזיל בתר טעמא:

(ט) (על המשנה) ממרם. והמלה עברית ביחזקאל מ"ו ושמן שלישית ההין לרוס את הסולת ובארמית מתורגם מרוח אשך דמריס פחדין:

(י) (על הברטנורא) ומדנקט בעזרה שמע מינה תרתי. חדא דאולם והיכל חדא קדושה. ואולם נמי א"מ מיקרי והוא סברת רבא בגמרא ועוד שמע מינה דחוץ לאולם בכל העזרה לא פרשי בשעה שמקטירין לפני ולפנים כתנא קמא דסוף פרק קמא דכלים כפירוש הר"ב שם. אבל כפי הנראה מסוגיא דגמרא דהכא דליכא פלוגתא בהכי. ולר"י נמי לא פרשו בין האולם ולמזבח בשעה שמקטיר לפני ולפנים. תוי"ט:

(יא) (על המשנה) וחותה. לשון עברי הוא לחתות אש מיקוד. הר"מ:

(יב) (על המשנה) המעוכלות. כמו המאוכלות באל"ף שמתחלף בעי"ן שהם ממוצא אחד. ופירש הר"ב שם הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן. ועתוי"ט:

(יג) (על המשנה) שבעזרה. לכאורה היינו דבין רישא לסיפא דברישא מונה מן ההיכל ולחוץ והכא מונה מירידתו מן הכבש והוא פונה למול ההיכל דאי לאו הכי אלא דהכא נמי ברובד דלעיל מיירי. מאי שנא דהכא תנן שבעזרה וברישא תנן שבהיכל ואמרינן תני של היכל. ומיהו בירושלמי נראה דבחדא רובד מיירי דאמר ארישא כיני מתניתין על כו' שבעזרה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שחטו וקבל במזרק וכו':    כאן לא אמר קרצו ומירק אחר וכו' כי כבר אמרו למעלה ה"ר יהוסף ז"ל. וביד שם פ"ד ואין כתוב שם על הרובד הרביעי שבעזרה רק הרובד שבעזרה:

ממרס:    וכתוב בספר תוספות י"ט ושמן שלישית ההין למרס אם אינו טעות סופר נראה שהוא מפ' לרוס כמו למרס:

על הרובד הרביעי שבהיכל:    והדר תני סיפא שבעזרה ושניהם אחד וכו' עיין בספר החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נ"ע בסימן י"א ובת"כ פ' שלישי דפ' אחרי מות:

נטל את המחתה ועלה לראש המזבח ופינה וכו':    יש שאין גורסין ופינה וכו' רק ועלה לראש המזבח וחתה וירד והניחה וכו' והכי מוכח ממה שכתבתי לקמן ר"פ הוציאו לו וכן כתבו תוס' ז"ל בזבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס"ד) בשם ר"ת ז"ל דלא גרסי' ליה דגבי תרומת הדשן חשבינן להו דשן בספ"ק דתמיד וביום הכפורים וכן בקטרת של כל השנה בעינן גחלים דוקא כדאמרי' התם גחלי אש יכול עוממות וכו' ע"כ. וכן פי' ג"כ המפרש שבדפוס בספ"ק דתמיד וז"ל הכא גרסי' מן המאוכלות הפנימיות אבל גבי גחלי יום הכפורים לא גרסי' מאוכלות אלא ה"ג חתה וירד דהתם בעינן גחלים גמורים והכא בעינן דשן דהא דבעינן הכא מאוכלות משום דנעשו דשן בעינן עכ"ל ז"ל ונראה דגם רעז"ל לא גריס לה הכא אע"ג דלא כתב דל"ג לה כדכתב בפ"ה דתמיד סימן ה': וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו מן המשנה וגם מחק מלת הרביעי וכתב שכן מצא בכל הספרים. ועיין במה שפי' ר"ע ז"ל בפ"ה דתמיד סי' ה' ואני כתבתי שם בפ"ק מן המאוכלות הפנימיות זה לתרומת הדשן שהיו מערבין הדשן והגחלים:

תפארת ישראל

יכין

שחטו:    אבל לא קרצו, כלעיל [פ"ג סי' כ"ג]. דעבודת היום מדאו' אין כשר רק בו, ואף דצריך לקבל הדם מהר, לגבי עבודת היום זריז הוא [כיומא ד"ע ע"ב], ובל"ז יזהר לקבל מהר:

ונתנו למי שהוא ממרס בו:    ר"ל להגיס ולמעך בדם שלא יקרש עד אחר שיקטיר הקטורת ויכניס הדם [תרגום או מעוך, דמריס]:

על הרובד הרביעי שבהיכל:    בש"ס קאמר שמהיכל, ור"ל שעומד הממרס, על השורה הד' שבאבני הרצפה מפתח ההיכל ולחוץ:

כדי שלא יקרוש:    נ"ל דהאי שלא יקרש אתרוויי' קאי, דלהכי היה ממרס ולהכי ג"כ דוקא ארובד הד' דהיינו סמוך להיכל בתוך ד' אמות, כדי שלא יקרוש, כשיוליכנו הכה"ג להדם להיכל אפשר שיקרוש בדרך, דכל כמה שאפשר למנוע הקירוש שפיר טפי:

נטל:    הכוה"ג:

וחותה:    ר"ל לקח גחלים בוערות במחתה:

מן המעוכלות הפנימיות:    ר"ל מהגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב, שלא יהיו כאודים שמעלים עשן. [אב"י וקשה מפני מה לא הזכירה המשנה דין המוזכר בקרא [ויקרא טז יב] ולקח וכו' גחלי אש מעל המזבח לפני ה' מצד שלפני הפתח והיא צד מערבי, וכת"כ, ורמב"ם הלכות יה"כ פ"ד ה"א הזכיר רק שנטל האש מעל המזבח מסמוך למערב ולא הזכיר שנטל מהמעוכלות הפנימיות, ותמה הרכ"מ. ורתוי"ט כתב שהרמב"ם לא גרסו כלל במשנה. ול"מ נ"ל דבאמת לרמב"ם פנימיות דאמרה המשנה היינו הסמוך למערב שהוא צד פנים דק"ק ודו"ק]:

וירד:    מהמזבח:

והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה:    ר"ל הניח המחתה על הרצפה אצל הממרס בדם מדצריך לחפון אבל המחתה העמיד לצד חוץ מההיכל, דהיינו לצד העזרה, מדאינו רק מכשיר לקטורת משא"כ הדם דאיהו גופי' מכפר, העמידו לצד פנים סמוך להיכל [כך נ"ל]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

גביעי גביע הכסף

מתוך: גביעי גביע הכסף/ש"ס (עריכה)

(משנה, יומא ד, ג) וירד והניחה על רובד הרביעי שבעזרה:    פי' רש"י (יומא מג, ב) צ"ע מה נשתנה רובד זה מכל הרובדים. ולולא פי' רש"י יש לפרש ע"פ מ"ש אדמ"ו ר' אליהו ז"ל במסכת מדות פ"ג מ"י "אמה אמה ורובד שלש אמה אמה וכו'", ופירש הוא ז"ל שהיה שם עוד אמה אמה ורובד שלש שלא הוזכר במשנה כדרך המשניות שמקצרים בלשונות. כדרך מגל זו מגל זו וש"ד (משנה, מנחות י, ג). נמצא לפי פירושו היו שם ארבעה רובדים ומניח על הרובד הרביעי הסמוך לו כדי שלא יעכבהו שום מעלה ושום רובד בנשאו הדם לפני ולפנים. וכן בנשאו הקטורת והגחלים מניח גם כן שם.

אחרי זה מצאתי בפירוש המשניות להרמב"ם שפי' רובד היינו אצטבא וקודם שראיתי פי' אדמ"ו הייתי אומר רובד רביעי כמו רבעי הנזכר במסכת פרה דהיינו בן ארבע שנים, ה"נ רובד רבעי - בן ארבע אמות, שרובד העליון היה רחב ד' אמות.