משנה יבמות ג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ג · משנה ז | >>
שלשה אחים, שנים מהן נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות, וכנס נשוי נכרית את אשתו, ומתה אשתו של שני, ואחר כך מת נשוי נכרית, הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.
שלשה אחים, שנים מהן נשואין שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית, גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת כג נשוי נכרית, וכנסה המגרש, ומת, זו היא שאמרו, וכולן שמתו או נתגרשו, צרותיהן מותרות.
שְׁלֹשָׁה אַחִים,
- שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית.
- מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת,
- וְכָנַס נְשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ,
- וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי,
- וְאַחַר כָּךְ מֵת נְשׂוּי נָכְרִית,
- הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית,
- הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת.
שְׁלֹשָׁה אַחִים,
- שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,
- וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית.
- גֵּרֵשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ,
- וּמֵת נְשׂוּי נָכְרִית,
- וּכְנָסָהּ הַמְּגָרֵשׁ, וּמֵת,
- זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ:
- וְכֻלָּן שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת:
שלשה אחים -
- שנים מהן, נשואים - לשתי אחיות,
- ואחד - נשוי לנוכרית,
- מת - אחד מבעלי אחיות,
- וכנס הנשוי נוכרית - את אשתו,
- מתה - אשתו של שני,
- ואחר כך - מת הנשוי נוכרית,
- הרי זו - אסורה עליו עולמית,
- הואיל, ונאסרה עליו שעה אחת.
- הרי זו - אסורה עליו עולמית,
[ט] שלשה אחים -
- שנים מהן, נשואים - לשתי אחיות,
- ואחד - נשוי נוכרית,
- גירש אחד מבעלי אחיות - את אשתו,
- ומת - הנשוי נוכרית,
- וכנסה המגרש - ומת,
- זו היא שאמרו -
- וכולם -
- אם מתו, או מיאנו, או נתגרשו - צרותיהן מותרות.
- זו היא שאמרו -
זה מבואר גם כן:
משנה ז [נוסח הרמבם]
הטעם מפני שהיתה אחות אשתו, ונפלה לפניו ליבום ואשתו קיימת, וכבר נתבאר שהיא אסורה עולמית.
אבל צרתה רוצה לומר נכרית, לא מצינו בה דין בתלמוד ולא דבר לאחד מן הגאונים. והדין אצלי בה שהיא חולצת ולא מתייבמת, לפי שאני מסופק אם אסורה משום ערוה ותהיה צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום, או אסורה עליו מדרבנן שאמרו הואיל ונאסרה עליו שעה אחת נאסרה עליו עולמית והיא כמו שנייה, וצרת שנייה או חולצת או מתייבמת, ולפיכך תחלוץ להחמיר:
משנה ח [נוסח הרמבם]
אמרו זו היא שאמרו - רוצה לומר שזאת המשנה גם כן נכללת בזה העיקר:
שעה אחת - בנפילה ראשונה כשנפלה מאחיו הראשון, שאז היתה אשתו קיימת והיתה זאת אסורה עליו כאשת אח שיש לו בנים. וצרתה הנכרית לא אתפרש דינה, ומסתברא דחולצת ולא מתיבמת כב:
ואחר נשוי נכרית. כתבו התוספות לא תנא מופנה משום דקמ"ל דצרת אחות אשה שעה אחת אסורה וקצת קשה שאינו מזכיר הצרה כלל עכ"ל. והר"ב כתב ומסתברא דחולצת ולא מתיבמת. ומהרמב"ם למד כן שכתב לפי שאני מסופק אם אסורה משום ערוה ותהיה צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום או אסורה עליו מדרבנן שאמרו הואיל ונאסרה עליו שעה אחת נאסרה עליו עולמית והיא [כמו] שנייה וצרת שנייה או חולצת או מתיבמת לפיכך תחלוץ להחמיר:
הואיל ונאסרה עליו שעה אחת. עיין בר"פ מ"ש שם בס"ד:
גירש אחד מבעלי אחיות וכו' ומת נשוי נכרית. ואיכא למידק דבריש מכילתין בצרת ערוה מן הנשואין תנן וכולן שגירשו מותרין ואלו הכא טעמא שגירש ואחר כך מת נשוי נכרית אבל מת נשוי נכרית ואח"כ גירש לא הותרה לפי שקודם שגירשה היתה זקוקה לשני אחין נשואין ב' אחיות וה"ל צרת אחות אשה בזיקה והלכך אסורה עליו עולמית והכי מפרש לה רב אשי למתניתין. ותירץ הרי"ף דהתם כיון דערוה היא מגמר גמרי לה אינשי וקלא אית לה הכא זיקה דרבנן היא ואיכא למגזר משום זיקה דעלמא. א"נ התם גבי ערוה כיון דגרשה מקמי דנפלה לה קמי יבם מהני בה גירושין דכי נפלה צרה קמי יבם בהיתירא נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גירושין ולא מידי והאי טעמא טפי עדיף ומסתבר מההוא קמא ע"כ. וכתבו התוספות וא"ת והיאך כנסה המגרש והא ה"ל צרת אחות אשה בזיקה ר"ל דלא חשיב צרת אחות אשה בזיקה אלא כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו אבל כשהוא חי לא. ע"כ. ולשון רש"י בשלמא אי לא כנסה הוי מותרת לי' מחמת זיקת אחיו הראשון אבל משכנסה ועכשיו זקוקה לזה מכח בעל הערוה אסורה ואע"ג דלא היתה צרתה אלא בזיקה ע"כ. ומדבריו למדנו בביאור דדוקא בכנסה להאחרת לא מהניא בה גירושין דהואיל ונעשית זקוקה קודם שגירש והכי משמע דדיוקא דדייקינן ממתניתין דדומיא דמתניתין היא דהיינו בכנס. וכ"כ המגיד בשם הרשב"א לדעת הרי"ף דאם לא כנס לא יפה כח זיקתו של השני כשהוא מת מכח זיקתו כשהוא קיים שכל אחד היה יכול לכנסה אבל הרמב"ם בפ"ו מה"י כמ"ש עליו המגיד סובר אפילו בלא כנסה ולשון הטור סימן קע"ה אם מת נשוי נכרית קודם שגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו אפילו אם לא כנס את הנכרית ומת וכו' אסורה לאח הנשאר אפילו גירש הערוה קודם שמת וכ"ש אם לא גירש הערוה ומת אבל אם כנס בעל האחות את הנכרית וגירש הערוה ומת ל"ש גירש קודם שכנס ול"ש אח"כ מותרת לאח הנשאר עכ"ל ודבריו סותרים זא"ז שמתחילה כתב אפילו אם לא כנס וכו' וזהו כדעת הרמב"ם. ואח"כ כתב בהפך אבל אם כנס וכו' מותרת דדוקא לא כנס אסורה אבל כנס מותרת משום דהוי כצרת ערוה מן הנשואין דגירושין מתירתה. וזה דלא כהרמב"ם כמ"ש עליו המגיד וכרש"י וסיעתו נמי לא דלדידהו דוקא בכנס. ותמיהני שהבית יוסף לא העיר בזה כלל. ומה שכתב הבית יוסף על אבל אם כנס וכו'. בפרק קמא אהא דתנן היתה בתו וכו' נתגרשה ואחר כך מת אחיו צרתה מותרת אמרינן בגמרא אליבא דרבא לא שנא גירש ולבסוף כנס ולא שנא כנס ולבסוף גירש צרתה מותרת. עד כאן לשון הבית יוסף. זו אינה ראייה מכרחת לנדון דידן דהיתה צרת אחות אשה בזיקה קודם שכנסה ולפיכך שוב אין לו היתר על ידי הגרושין אפילו אחר שכנסה וכמו שהיא סברת רש"י בדוקא כשכנסה ולהרמב"ם לא מיבעיא כשכנסה אלא אפילו לא כנסה כמו שכתב המגיד. אבל יש לי לומר שגם הרמב"ם סובר דוקא לא כנס וכדמסיים הטור דמכיון שכנוסה היא הרי הגירושין של הערוה מתירתה שזהו לשון הרמב"ם גירש אחד מבעלי האחיות את אשתו אחר שמת נשוי הנכרית ומת המגרש הרי הנכרית חולצת וכו'. ויש לפרש דבריו דדוקא בלא כנסה מיירי ויהיו דברי הטור האחרונים כדעת הרמב"ם אבל דבריו הראשונים שכתב אפילו אם לא כנס. נשארים בצריך עיון. ונראה לי דתיבת אפילו טעות סופר היא. [*אבל מ"מ צריך עיון על הטור שאין [נראה] כן מדברי אביו ז"ל אלא דסבירא ליה כהרי"ף דדוקא בכנסה]:
זו היא שאמרו וכו'. לשון הרמב"ם רוצה לומר שזאת המשנה ג"כ נכללת בזה העיקר ע"כ. ועיין סוף פרק ז' דגיטין. וקשיא לי אמאי אינו מפרש דלמעוטי מת ואחר כך גירש כדכתבינן לעיל והכי משמע בגמרא דהא אדרב נחמן פרכינן וכי תימא דהוא הדין אפילו מת ואחר כך גירש צרתה מותרת אלא זו היא למעוטי מאי. שמע מינה דכי אמרינן מת ואחר כך גירש צרתה אסורה. זו היא דתנן למעוטי הך הוא דאתא:
(כב) (על הברטנורא) ומהר"מ למד כן שכתב לפי שאני מסופק אם אסורה משום ערוה ותהיה צרתה פטורה מן החליצה כו' או אסורה עליו מדרבנן כו' והיא כמו שנייה וצרת שנייה או חולצת או מתייבמת ולפיכך תחלוץ להחמיר. תוי"ט. ובחבורו חזר בו ופסק בפשיטות דהיא וצרתה פטורות מן החליצה כו' והוא מבואר בגמרא דכל יבמה שאיני קורא בה בשעת נפילה כו' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים וכ"כ כל הפוסקים להלכה מרווחת. ת"ח:
(כג) (על המשנה) גירש כו' ומת כו'. וקשה דבריש פ"א תנן וכולן שגירשו מותרין ואלו הכא טעמא שגירש ואח"כ מת נשוי נכרית אבל מת ואח"כ גירש לא הותרה לפי שקודם שגירשה היתה זקוקם לב' אחיו נשואין ב' אחות והו"ל צרת אחות אשה בזיקה והלכך אסורה עליו עולמית. ותירץ הרי"ף דהתם גבי ערוה כגון דגרשה מקמי דנפלה לה קמי יבמה מהני בה גירושין דכי נפלה צרה קמי יבם בהתירא נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גירושין ולא מידי וכתבו התוספ' וא"ת והאיך כנסה המגרש והא הו"ל צרת אחות אשה בזיקה וי"ל דלא חשב צרת אחות אשה בזיקה אלא כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו אבל כשחי לא. ועתוי"ט שהביא דעות הפוסקים אי בעינן כנסה דוקא או אפילו לא כנסה:
ה"ז אסורה עליו עולמית: לא מיבעיא האחות שהיתה עליו ערוה פעם אחת אלא אף הנכרית צרתה דהואיל ונאסרה בשעת נפילה ראשונה לפי שהיתה אחותה קיימת עולמית עומדת באיסור זה ופוטרת צרותיה הימנו לעולם ומימרא דרב יהודה אמר רב הכי היא דאמר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה ושמעינן מיניה טפי ממאי דשמעינן ממתני' דאילו מתני' כל זמן נפילה ראשונה נאסרת עליו לפי שהיתה אחותה קיימת ולא מתה עד שנשאת לנשוי נכרית אבל היכא שקודם שנשאת מתה אחותה דבאותה נפילה הא חזיא ליה אימא תשתרי קמ"ל רב דאע"ג דהדר חזיא ליה כיון שמצינו שעה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה תו לא חזיא ואסורה עליו עולמית נמוקי יוסף: ובסמוך בסי' ט' אכתוב ג"כ סוף דבריו. וביד פרק ז' הלכות יבום סי' י"א:
שלשה אחין וכו' גירש אחד מבעלי אחיות וכו': פ"ק דיבמות דף י"ג ועיין בהרא"ש ז"ל וז"ל כאשר הוא מוגה בתלמודו של הרב בצלאל אשכנזי ז"ל ואם תאמר היאך כנסה המגרש הא הויא לכל אחד ואחד צרת אחות אשה בזיקה וי"ל דלא שייך למקרייה צרת ערוה אלא כשהיא והערוה טפלין בבת אחת דהיינו כשמת המגרש שהיתה היא צרת אחות אשתו בזיקה ונפלו שתיהן בבת אחת לפני האח השלישי אבל לא כשהוא חי. ומה שכתב בעל הלכות גדולות אם מת ולא גירש אסורה לתרוייהו לא שתאסר להן בחייהן אלא לכל אחד כשימות אחיו תהיה אסורה לו דהויא צרת אחות אשה בזיקה וכן כתב רב אלפס ז"ל דלא אסורא הנכרית אלא אחר. שמת המגרש ע"כ. ביד פ' ששי דהלכות יבום סי' כ"ה. ועיין במה שכתבתי לעיל פ"ק סי' ב': [הגה פי' אם מת הנשוי נכרית ולא גירש בעל האחות אסורה לשני האחין בעלי האחיותן]:
יכין
הרי זו: כל אחת:
הואיל ונאסרה עליו שעה אחת: ושתיהן פטורות מחליצה:
גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו: ה"ה במתה א' מהאחיות וכלעיל ברישא רק רבותא קמ"ל אע"ג שהיא עדיין בעולם, וכ"כ נקט רישא רבותא:
צרותיהן מותרות: אבל מת נשוי נכרית ואח"כ גירש זה, וייבם הנכרית ומת, לא הותרה לשני, מדקודם גירושין היתה צרת אחות אשה בזיקה, ובשעת נפילה ראשונ' של נכרית באיסור זיקה נפלה קמיה. מיהו בלא כנסה, ונפלו שתיהו לפניו מותרת הנכרית מחמת זיקת אחיו הראשון:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת