משנה טהרות ד דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה טהרות ד דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

הזורק טומאה ממקום למקום, ככר לבין המפתחות, מפתח לבין הככרות, טהור.

רבי יהודה אומר, ככר לבין המפתחות, טמא.

מפתח לבין הככרות, טהור.

משנה ב[עריכה]

השרץ בפי החולדה ומהלכת על גבי ככרות של תרומה, ספק נגע ספק לא נגע, ספיקו טהור.

משנה ג[עריכה]

השרץ בפי החולדה, והנבלה בפי הכלב, ועברו בין הטהורים, או שעברו טהורים ביניהן, ספיקן טהור, מפני שאין לטומאה מקום.

היו מנקרין בהן על הארץ ואמר הלכתי למקום הלז ואיני יודע אם נגעתי אם לא נגעתי, ספיקו טמא, מפני שיש לטומאה מקום.

משנה ד[עריכה]

כזית מן המת בפי העורב, ספק האהיל על האדם ועל הכלים ברשות היחיד, ספק אדם, טמא.

ספק כלים, טהור.

הממלא בעשרה דליים ונמצא שרץ באחד מהן, הוא טמא, וכולן טהורין.

המערה מכלי לכלי ונמצא שרץ בתחתון, העליון טהור.

משנה ה[עריכה]

על ששה ספיקות שורפין את התרומה: על ספק בית הפרס, ועל [ספק] עפר הבא מארץ העמים, על ספק בגדי עם הארץ, ועל ספק כלים הנמצאין, על ספק הרוקין [הנמצאין], על ספק מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגלי בהמה.

על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן, שורפין את התרומה.

רבי יוסי אומר, אף על ספק מגען ברשות היחיד.

וחכמים אומרים, ברשות היחיד, תולין.

וברשות הרבים, טהור.

משנה ו[עריכה]

שני רוקין, אחד טמא ואחד טהור, תולין על מגען ועל משאן ועל היסטן ברשות היחיד, ועל מגען ברשות הרבים בזמן שהן לחין, ועל משאן בין לחין ובין יבשין.

היה רוק יחידי ונגע בו ונשאו והסיטו ברשות הרבים, שורפין עליו את התרומה, ואין צריך לומר ברשות היחיד.

משנה ז[עריכה]

אלו ספיקות שטהרו חכמים:

ספק מים שאובים למקוה.

ספק טומאה צפה על פני המים.

ספק משקין, ליטמא, טמא. ולטמא, טהור.

ספק ידים, ליטמא ולטמא ולטהר, טהור.

ספק רשות הרבים.

ספק דברי סופרים.

ספק החולין.

ספק שרצים.

ספק נגעים.

ספק נזירות.

ספק בכורות.

וספק קרבנות.

משנה ח[עריכה]

ספק טומאה צפה על פני המים, בין בכלים בין בקרקע.

רבי שמעון אומר, בכלים, טמא. ובקרקע, טהור.

רבי יהודה אומר, ספק ירידתו, טמא. וספק עלייתו, טהור.

רבי יוסי אומר, אפילו אין שם אלא מלא אדם וטומאה, טהור.

משנה ט[עריכה]

ספק משקין ליטמא טמא כיצד,

טמא שפשט את רגליו לבין משקין טהורין, ספק נגע ספק לא נגע, ספיקו טמא.

הייתה ככר טמאה בידו וזרקה לבין משקין טהורין, ספק נגע ספק לא נגע, ספיקו טמא.

ולטמא טהור כיצד,

הייתה מקל בידו ובראשה משקין טמאין וזרקה לבין ככרות טהורין, ספק נגע ספק לא נגע, ספיקו טהור.

משנה י[עריכה]

רבי יוסי אומר, ספק משקין, לאוכלים, טמא. ולכלים, טהור.

כיצד, שתי חביות, אחת טמאה ואחת טהורה, ועשה עיסה מאחת מהן, ספק מן הטמאה עשה, ספק מן הטהורה עשה, זה הוא ספק משקין לאוכלין טמא, ולכלים טהור.

משנה יא[עריכה]

ספק ידים ליטמא ולטמא ולטהר, טהור.

ספק רשות הרבים, טהור.

ספק דברי סופרים: אכל אוכלים טמאים, שתה משקים טמאים, בא ראשו ורובו במים שאובין, או שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובים, ספיקו טהור.

אבל דבר שהוא אב הטומאה והוא מדברי סופרים, ספיקו טמא.

משנה יב[עריכה]

ספק החולין, זו טהרת פרישות.

ספק שרצים, כשעת מציאתן.

ספק נגעים, בתחילה טהור, עד שלא נזקק לטומאה. משנזקק לטומאה, ספיקו טמא.

ספק נזירות, מותר.

ספק בכורות, אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה, בין טמאה בין טהורה, שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

משנה יג[עריכה]

ספק קרבנות: האשה שיש עליה ספק חמש לידות, וספק חמש זיבות, מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה.

<< | משנה טהרות ד דפוסים | >>