משנה חלה ג ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ג · משנה ח | >>
הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה, אם יש לו פרנסה ממקום אחר, מוציא לפי חשבון.
ואם לאו, מוציא חלה אחת על הכל.
הַנּוֹטֵל שְׁאוֹר מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָה,
- אִם יֶשׁ לוֹ פַּרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
- וְאִם לָאו, מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל:
הנוטל שאור, מעיסה שלא הורמה חלתה,
- ונותן, לתוך עיסה שהורמה חלתה -
- אם יש לו פרנסה ממקום אחר -
- מוציא לפי חשבון.
- ואם לאו -
- מוציא חלה אחת על הכל.
- אם יש לו פרנסה ממקום אחר -
אם יש לו פרנסה ממקום אחר, מוציא לפי חשבון - ביאור זה כאשר אגיד לך, והוא שמביא אדם קמח, שיעורו במצרפו לאותו שאור שלקח מעיסה שלא הורמה חלתה שיהיה הכל חמשה רבעים שהוא שיעור חלה, ואחר כך יערב הכל ומוציא ממנו החלה החייבת לחמשה רבעים.
ואם אין לו מה שיצרף, תהיה כל העיסה טבל ויוציא ממנה החלה החייבת לה אילו היתה כולה טבולה לחלה, וזהו אמרם מוציא חלה אחת על הכל:
לפי חשבון דאם נטל קב מעיסה חייבת ונתנו לתוך עיסה פטורה אם יש לו פרנסה ממקום אחר שיש לו עיסה חייבת שיכול להפריש ממנה על זה הקב אחד מכ"ד בקב מפריש ואין זה כמפריש מן החיוב על הפטור דאורייתא שאין השאור בטל בעיסה עיקר דאורייתא ובתוספתא קתני דמביא קמח ממקום אחר ומצרפו לה' רבעים לחייב עליו לפי חשבון [וא"ת היאך מצטרף הרי העיסה שהורמה חלתה מפסקת האמרי' בפרק בתרא נתן מדבר שהורמה חלתו באמצע מצטרפת ועוד יכול לצרפן ע"י סל למאן דאמר הסל מצרף] ואם לאו שאין לו עיסה חייבת נעשית זאת הפטורה כאילו חייבת ומוציא על הכל אחד מכ"ד:
אם יש לו פרנסה ממקום אחר - אם יש לו קמח אחר חוץ מעיסה זו, מביא קמח כשיעור שאם יצרפנו לשאור זה שחייב בחלה יהיה בו חמשת רבעים שהוא שיעור חלה, ולש עיסה ומערב עס העיסה שיש בה השאור, ומוציא ממנה כשיעור חלה שצריך להפריש מחמשת רבעים:
ואם לאו - שאין לו קמח, מוציא חלה אחת מכ"ד על כל העיסה, דטבל אוסר בכל שהוא במינו, ונעשית כולה טבולה לחלה:
[אם יש לו וכו'. מ"ש הר"ב כשיעור חלה. עיין מ"ש בזה בפ"ק מ"ד]:
מוציא חלה אחת על הכל. עיין מ"ש במשנה דלקמן:
.אין פירוש למשנה זו
הנוטל שאור מעיסה וכו': ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל מעיסה שלא הורמה חלתה והי' בה חמשה רובעים שיעור דמיחייב בחלה והפריש ממנה כשיעור מועט דהיינו רובע לשאור קודם שהפריש החלה בענין שהשאור הוא טבל ונתן לתוך עיסה שהורמה ואפי' שהעיסה שהורמה חלתה כ"כ גדולה שהשאור של טבל כנגדה הוי אחד למאתים ועוד. אם יש לו פרנסה ממקום אחר. מפ' בירושלמי מביא ד' רובעין ומשיך כלומר אם לא נאכלה אותה שהפריש ממנה השאור שנשארו בה ד' רובעין מביאה ומחברה בזו עד שתהא נושכת ואפי' אם נאכלה מפ' בירושלמי דמביא עיסה של ד' רובעין שלא נטבלו מעולם ומביאה אצל זו כדי שיהא מוקף אע"ג שאין בה שיעור אלא ד' רובעין וצריכין אנו לצרף הרובע של טבל שבכאן כדי שיהי' בה שיעור עיסה כיון דמשיך חשבינן כאילו הרובע סמוך לה ומפריש מזו שמביא כדי חלה דוקא להני ה' רובעים וטעמא משום דנשוך דבר תורה כדאיתא בירוש' ולפי חשבון היינו דמפריש אחד מכ"ד כשיעור עיסה ראשונה וא"ת איך מצטרף והרי עיסה שהורמה חלתה מפסיק הא ליתא דתנן לקמן בפ' בתרא דבר שהורמה חלתו באמצע מצטרף ואם נפשך לומר והלא השאור הזה בטל במיעוטו והיאך מצטרף והלא מפריש מן החיוב על הפיטור ולדידן דאין כאן שיעור אלא עם השאור המעורב מפיטור על הפטור הוא ואין כאן חיוב תריץ דהיינו חומרא דטבל כדתני סיפא דמין במינו בכל שהוא הילכך באיסורו עומד בכל מקום שהוא. ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל. דאפי' החולין המתוקנים חשבינן להו נמי טבל וטעמא מפ' בפ' בתרא דע"ז דטבל איסורו כהיתרו מה היתרו במה שהוא כדשמואל דחטה אחת פוטרת את כל הכרי אף איסורו במשהו נ"ל דלא לימרו כיון דקיל דמן התורה ביבש חד בתרי בטיל דמקדשו ממנו אסמכתא בעלמא כדי שיחושו ולא יקלו על גזרת המלך ולומר מה לנו ולהפרישו בטל הוא הלכך כשנתערב אפי' עם אלף לא בטיל וצריך להפריש כאילו כולו טבל וכי תימא הך טעמא שייכא לתרומה אבל לתרומת מעשר דיש שיעור לתרומה מאי איכא למימר תריץ דלהכי אצטריך טעמא דגרסי' בירושלמי בס"פ שלש ארצות דהוי דבר שיש לו מתירין כגון שיבקש פרנסה ממקום אחר ובעלי התוס' ז"ל כתבו דתרוייהו צריכי וז"ל וי"ל דצריכי תרוייהו דאי ליכא אלא חד טעמא דיש לו מתירין ה"א דוקא היכא דהבעלים בעיר דאז יש לו מתירין שהבעלים יכולין להפריש אבל אי ליתנהו בעיר אע"ג דיכול לילך למקום שהבעלים שם כיון שיש לו טורח והוצאה חשיב כאין לו מתירין ומש"ה איצטריך טעמא דהכא משום דכהיתרו כך איסורו ואי ליכא אלא חד טעמא דהכא ה"א דלא הוי במשהו אלא היכא דכהיתרו במשהו אבל מעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר דהיתרו לא הוי במשהו ה"א דאיסורו נמי לא הוי במשהו מש"ה אצטריך טעמא דיש לו מתירין והא דנקט שאור לא תימא משום דלטעמא עבידא וטעמא לא בטיל דהה"נ אם לקח קצת מהעיסה שלא נתקנה ולא נתחמצה עדיין ועירב עם עיסה מתוקנת ומחומצת דמפריש על הכל ומש"ה תני כיוצא בו והתם לאו משום דלטעמא עביד אזלינן ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל ולש עיסה ומערב עם העיסה וכו'. כתב ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה כי אם הי' מערב מה הי' מועיל בזו העיסה יותר מהשיעור עצמו כיון שנתערבו זה כמו זה ונ"ל דר"ל שֶמַשִיכָה בזו העיסה דכיון שאינו מקפיד בתערובתן מפרישין מזו על זו ודו"ק עכ"ל ז"ל:
יכין
הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה: ר"ל שנטל השאור מעיסה שיש בה שיעור חלה. וה"ה באינו שאור רק עיסה אחרת שהיא טבל כך דינה:
ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה: וה"ה איפכא (שו"ע יו"ד שכד, יא):
אם יש לו פרנסה ממקום אחר: שיש לו עיסה אחרת שלא ניטל חלתה:
מוציא לפי חשבון: ר"ל נותן מעיסה ההיא כדי א' ממ"ח בשאור. מיהו ביש מעיסה ההיא שיעור חלה א"צ צרוף סל ובאין בה כשיעור צריך שיצרפה בסל עם העיס' הראשונ' [ש"ך שם סקי"ט]:
ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל: ר"ל מפריש מינה ובה א' ממ"ח בכל העיסה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת