ברטנורא על חלה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

אוכלין עראי עד שתתגלגל - שתתערב יפה, לפי שאין שם עיסה עליה קודם גלגול:

ותטמטם בשעורים - לפי שעיסת השעורים מתפרדת ואינה מתערבת יפה כעיסה של חטים אלא מטמטם ביד :

חייב מיתה - דנגמרה מלאכתה וטבל הוא במיתה:

מגבהת חלתה - תקנת חכמים היא בעיסה טהורה למהר להפריש חלה בטהרה, שמא תטמא העיסה, דעיקר מצוה היא להמתין עד אחר גמר לישה:

ובלבד שיהא שם חמשת רבעים קמח - שנתערבו במים, דבפחות מהן לא הגיעה העיסה לכלל חיוב חלה. ואית ספרים דגרסי ובלבד שלא יהיה שם חמשת רביעית קמח, כלומר שלא ישארו חמשת רביעיות קמח שלא נתערבו במים, דאם נשארו חמשת רביעיות לא נפטרו בחלה שהפריש קודם שנתגלגלו. ובירושלמי מוכיח שאם אמר ה"ז חלה על השאור ועל העיסה ועל הקמח הנשאר לכשתתגלגל העיסה כולה תתקדש זו שבידי לשם חלה, הרי זה מותר . וכן ילמד אדם בתוך ביתו לנשים לומר כן כשמפרישות חלה מיד אחר גלגול העיסה קודם עריכת הלחם:

(ב)

נדמעה עיסתה - נתערב בה תרומה בפחות ממאה חולין:

משגלגלה חייבת - דכיון דנתחייבה בחלה כבר, תו לא פקע ע"י דמוע:

עד שלא גלגלה תעשה בטומאה - כיון דאפילו אם תעשה בטהרה אין הכהן רשאי לאכלה מפני ספק שנולד בה, יכול לטמאתה מיד קודם גלגול:

משגלגלה תעשה בטהרה - אם נולד בה ספק לאחר הגלגול אסור לטמאותה, דחולין הטבולים לחלה כחלה דמו , ותרומה תלויה צריכה שמור :

(ג)

עד שלא גלגלה ופדאתה - ולאחר שפדאתה גלגלה, חייבת, כיון דבשעת הגלגול לא היתה הקדש:

שבשעת חובתה היתה פטורה - דגלגול הקדש פוטר, דכתיב עריסותיכם ולא עיסת הקדש :

(ד)

עד שלא באו לעונת המעשרות - כל אחד כמשפט המפורש בפ"ק דמעשרות:

וגמרן הגזבר - שנגמרו בעודן תחת יד הגזבר:

שבשעת חובתן היו פטורים - דכתיב דגנך. ולא דגן הקדש:

(ה)

פטורה מן החלה - שאין גלגולו של ישראל מחייב העיסה של עובד כוכבים. וכן עיסה של ישראל אין גלגול העובד כוכבים פוטרת:

אם אין בשל ישראל כשעור - שחייבין להפריש ממנה חלה, שהן ה' רביעיות:

(ו)

ספק חייב - משום דהוי ספק איסורא, ולחומרא, ומפריש חלה ומוכרה לכהן :

ואין חייבין עליה חומש - זר האוכלה אינו משלם את החומש, אבל הקרן משלם, דתשלומי תרומה כפרה נינהו, הלכך מפריש תשלומין ומכפרים מספק, ומוכרן לכהן:

אחר הקרימה בתנור - דסבר ר"ע אין גמר מלאכתה של חלה עד שיקרמו פני הפת בתנור, וזו היא עונתה לחלה, הלכך אם נתגייר קודם שיקרמו פני הפת בתנור, חייב בחלה. ואין הלכה כר"ע:

(ז)

אורז - לאו מין דגן הוא, וכל שאינו מין דגן פטור מן החלה, ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח:

אם יש בה טעם דגן חייב בחלה - ואע"ג דאין בדגן כשיעור חלה:

(ח)

אם יש לו פרנסה ממקום אחר - אם יש לו קמח אחר חוץ מעיסה זו, מביא קמח כשיעור שאם יצרפנו לשאור זה שחייב בחלה יהיה בו חמשת רבעים שהוא שיעור חלה, ולש עיסה ומערב עס העיסה שיש בה השאור, ומוציא ממנה כשיעור חלה שצריך להפריש מחמשת רבעים:

ואם לאו - שאין לו קמח, מוציא חלה אחת מכ"ד על כל העיסה, דטבל אוסר בכל שהוא במינו, ונעשית כולה טבולה לחלה:

(ט)

זיתי מסיק - זיתים שבעל הבית מלקט. ולקיטת הזיתים קרויה מסיקה:

זיתי נקוף - זיתים שעניים מלקטים. כמה דאת אומר (ישעיהו יז) כנוקף זית שנים שלשה גרגרים, והם פטורים מן המעשר:

ענבי 'ציר - שחייבים במעשר:

עם ענבי עוללות - שפטורים מן המעשר:

אם יש לו - טבל אחר כיוצא בזה, מוציא ממנו לפי חשבון כשיעור מה שצריך להוציא מזיתי מסיק, או מענבי בציר שחייבים במעשר:

ואם לאו - אם אין לו טבל אחר, מוציאים אותו כאילו כולו טבל, ומוציא תרומה ותרומת מעשר על הכל:

והשאר מעשר - ראשון:

ומעשר שני - או מעשר עני, אין מוציא אלא לפי חשבון. ולא שלא יפריש אלא לפי חשבון, דהא אי אפשר להפריש תרומת מעשר עד שיפריש תחלה מעשר על הכל, ועוד אי לא מפריש מעשר על הכל הרי כל מה שמעשר יש בהן חולין לפי חשבון, ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב, אלא כל המעשרות צריך להפריש על הכל, אבל א"צ ליתן ללוי ולעני אלא לפי חשבון, והשאר מערב עם פירותיו. וכן מע"ש א"צ לפדות אלא לפי חשבון, אבל תרומה ותרומת מעשר שהן במיתה. כשמפריש על הכל נמצאו חולין שבהן מדומעין, וצריך שיתן הכל לכהן :

(י)

הנוטל שאור מעיסת חטין - שלא הורמה חלתה ואם לאו פטורה. דאין הטבל אוסרה, כיון דליכא טעם:

א"כ למה אמרו הטבל אוסר בכל שהוא - דאמרן לעיל כשאין לו פרנסה שמביא על הכל. ה"מ במינו, אבל שלא במינו כי האי דחטין באורז, בנותן טעם, דטעמא דטבל בכל שהוא. משום דכהתרו דחטה אחת פוטרת את הכרי כך איסורו, והאי טעמא לא שייך אלא מין במינו: