רבינו שמשון על חלה ג

<< · רבינו שמשון · על חלה · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

אוכלין עראי מן העיסה. אמר בירושל' (הל' א) אמר ר' חגי לא שנו אלא עראי אבל קבע אסור מפני שמערים לפוטרה מן החלה:

עד שתתגלגל. משגלגלה נטבלה ואסור לאכול ממנה עראי:

ותטמטם בשעורין. פירש בערוך דרך החטים ללוש ולגלגל יפה אבל השעורים כשילוש אותן עיסתן מתפרדת ואינו יכול לגלגלן יפה על כן מטמטמו ביד ועוזבו:

חייב מיתה. שהטבל במיתה כדדרשי' בשילהי אלו הן הנשרפין (דף פג):

מגבהת חלתה. טוב היה שתמתין עד לבסוף שתגמר חלתה ותעשה כל העיסה גוש אחד ובטמאה עושין כן אלא תקנה דרבנן היא בעיסה טהורה שתמהר האשה להפריש חלתה בטהרה בתחלת הגלגול פן תארע טומאה בעיסה ותטמא חלתה כדאיתא בירושלמי פרק אלו עוברין והא דאמר רבא בירושלמי כיון שהיא נותנת את המים זו היא ראשית עריסותיכם אסמכתא בעלמא היא אי נמי אשמעינן דמנתינת מים קרינא עריסותיכם:

ובלבד שיהא שם ה' רבעים קמח. בקמח שנתערב במים וזהו שיעור חיוב ובמשנה דייקני' גרסי' ובלבד שלא יהא וקאי הקמח שלא נגע במים והכי איתא בהדיא בירושלמי (שם) למה לי ובלבד שלא יהא שם ה' רבעין קמח אמר רבי מתניה מתני' קודם [עד] שלא למדו את הכהנות דכשהיו מפרישות חלה בתחלת הלישה למדו אותן להתנות דכשתגמר הלישה תקדש לשם חלה ואם היה נשאר ה' רבעים מן הקמח שלא נגע במים לא הוה מיפטר בחלה קודם והוא הדין דהוה מתיישב הירושלמי אי הוה גרסינן שיהא התנאי מועיל בכל ענין ונקט כהנות לפי שדרכם לגבל עיסתן בטהרה מפני שרגילות בטהרה ועיסה טהורה מפרישין חלתה בתחלת לישה כדפרשי' ומפרש בירושלמי מה לימדו את הכהנות הרי זו חלה על העיסה הזאת ועל השאור המתערב עמה ועל הטבל שנתערב בה ועל הקמח שנשתייר בה ועל הקרץ שניתן תחתיה לכשתעשה כולה גוש אחת תקדש זו שבידה לשם חלה ולפירוש זה צריך ללמד לנשים שלנו המפרישות חלה לאחר גלגול קודם עריסת הלחם להתנות תנאי זה מפני שמערבות קמח עם המקרצות בשעה שעורכות אותן ועושות מהן ככרות שאותו קמח נעשה עיסה ואע"פ שאין מערבין בכל אחת ואחת חמש רבעים קמח כיון דבין כולן איכא ה' רבעים תנור מצרפן או סל ואפילו התנאי אינו מועיל אם הושלכה חלתה לאור ושמא כיון דנתבטל ברוב קודם שיחול עליו שם טבל שוב אין תנור מצרף ומיהו בתוספתא (פ"א) משמע דמצרף מ"מ דתניא כהן ששייר קמח לעיסתו וכן האשה ששיירה קמח לעיסתה והקרץ והשאור מצטרפין לחמשה רבעים קמח לאסור את העיסה וע"כ אותו קמח בשעורך בו הככרות ונעשה עיסה דקמח לאו בר חיוב חלה הוא ואע"פ שכבר נתבטל מצטרף לה' רבעין עם הקרץ ושאור שלא הופרש מהן חלה ואוסרת את העיסה וקצת תימה היאך מתנה על קמח המתגלגל אחרי כן הא לא הוי מוקף ושמא לא חיישינן מאחר דעיקר היתה מן המוקף וחשיב מוקף מה שבשעת קדושת שם היו מוקף אע"פ שבשעה שחלה הקדושה לא היה מוקף וכן פירשנו בפ"ק דנדה מכח ההיא דסוטה ומיהו בפרק בתרא דמסכת טבול יום פירשתי בענין אחר:

ירושלמי בפרק אלו עוברין (הלכה ג) תני הלש ביו"ט יפריש חלתה ביו"ט לשה מערב יו"ט ושכח להפריש חלתה אסור לטלטלה וא"צ ליטול ממנה עירס לא אמר אלא לש הא עירס לא ואמר שמואל אחוי דר' ברכיה תיפתר בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף א"ר יוסי בר בון בדין היה עיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא בסוף תקנה תיקנו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא את העיסה. פי' עירס מלשון עריסותיכם והיכא דמעיו"ט לא גמר לישתה אלא עירס בעלמא בזה לא אמר שאסור להפריש חלתה ביו"ט וכדמסיק בעיסה טמאה דמפריש חלתה בסוף ובירושלמי אמתני' דהכא ר' יוסי בשם ריש לקיש דר"ע היא דתנינן התם הנוטל חלה מקב ר' עקיבא אומר חלה וחכ"א אינה חלה כלום אר"ע אלא לשעבר שמא מתחלה ואנן בתחלה קיימינן ר' יונה א"ר חייא בשם ריש לקיש ירדו לה בשיטת ר' עקיבא א"ר יוחנן דברי הכל היא כיון שנותנת את המים זו היא ראשית עריסותיכם. פירוש דר' עקיבא היא מילתיה דר' עקיבא לקמן באידך פירקא ונראה לי דטעות סופר דאדרבה מתניתין רבנן ולא רבי עקיבא ויש דכתבו בפרק אלו עוברין (דף מ"ו.) אמתניתין דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב דקאמר בירושל' (שם) דמתני' בשנטמאת קודם גלגולה אבל אם נטמאת אחר גלגולה יעשנה קבין כלומר פחות מכשיעור ואדרבה איפכא נראה דהא אחר גלגולה מה מועיל הרי כבר נתחייבה בחלה משגלגלה:

משנה ב

שהמדומע שנדמע לפחות מק' ואתי דימוע דרבנן ומפקעה חלה בזמן הזה דרבנן כדפרשינן לעיל בפ"ק (מ"ד):

נולד לה ספק טומאה. לעיסה הא דמוקי לה בפ"ק דנדה (דף ו:) אפי' בנשען כגון זב וטהור שהיו פורקין מן החמור או טוענין בזמן שמשאן כבד היינו סיפא דמשגלגלה דתני עלה וחלתה תלויה אבל רישא דעד שלא גלגלה לא מיתוקמא בנשען דאכתי לאו טבולין לחלה נינהו ונשען טהור לחולין כדקתני וכולן טהורין לבני הכנסת דהיינו אוכל חוליהן בטהרה והא דקאמר התם שלא תאמר בהוכחות אחלת' תלויה קאי דאילו רישא בהוכחות דוקא שנו כגון ב' שבילין שהלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות דקתני עלה בתוספ' דטהרות אלו ואלו מונחות הרי אלו ואלו מוכיחות:

עד שלא גלגלה תעשה בטומאה. בפ"ק דנדה (דף ו.) מייתי לה ופירש שם בקונטרס דתעשה בטומאה משום דבלאו הכי לא מצי אכיל לה כהן שהרי נולד בה ספק טומאה משמע דאם לא נולד בה ספק תעשה בטהרה [דא"ל] דהוא הדין לא נולד בה אלא משום רבותא דסיפא נקטיה דקאמרי' במסכת ע"א פרק ר' ישמעאל (דף נה:) דבוצרין עם הנכרי משום דמותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל אבל אין בוצרין עם ישראל העושה פירותיו בטומאה משום מסייע ידי עוברי עבירה אע"פ שעדיין לא נגמרה מלאכתן למעשר והיינו טעמא משום דבמקום שסופו להפריש מהן תרומה חיישי' להפסד כהן ומיהו יש לחלק דהכא אם מפריש חלה קודם גלגול הרי הוא כמפריש מן הקמח ואין שם חלה עליה אבל התם חל שם תרומה קודם גמר מלאכה כדאשכחן מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין וגם אסור באכילת קבע אבל יש עוד ראיה מהא דתנן בהניזקין (דף סא.) משתטיל למים לא תגע משום מסייע ידי עוברי עבירה אפי' קודם גלגול ואין לומר משום דקסבר אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ומשתטיל למים לא תגע לפי שהוכשרו דהאמרי' התם רישא בטומאת חולין וסיפא בטומאת חלה ואמרינן בירושלמי (הלכה ב) ר' יוסי בשם ר' הילא בדין היה שיטמא את טבלו דבר תורה דכתיב (במדבר יח) משמרת תרומתי תרומה צריכה שימור ואין הטבל צריך שימור ומה אני מקיים (שם) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן עשה שיתננו לכהן בכהונתו וכאן הואיל ואין אתה רשאי ליתן לאהרן בכהונתו רשאי אתה לטמאותו:

משנה ג

חייבת בחלה. כיון דבשעת גלגול חולין היא דאז שעת חובתה וכן לענין מעשר אזלינן בתר עונת מעשר כדמפורש בפ"ק דמעשרות (מ"ה) איזהו גרנן למעשרות ואי בשעת גמר מלאכה הוו דחולין תו לא פקע מיניה חיובא אבל גלגול הקדש ומירוח הקדש פוטר כדדרשי' מקראי במנחות בפרק ר' ישמעאל:

משנה ד

אין 

משנה ה

נכרי שנתן לישראל. קמח לעשות לו עיסה פטורה מן החלה דשל נכרי הוא אלא שישראל מגלגל לנכרי בירושלמי (הלכה ה) פריך מה בינה לעיסת ארנונא אלו לעיסתו ארנונא שמא אינה חייבת בחלה ומשני תמן ברשות ישראל הוא שמא ימלך הנכרי שלא ליטלה ברם הכא לדעתו היא תלויה מכאן מוכח דגרסינן בפ"ק דפסחים (דף ו.) עיסת ארנונא חייבת בחלה אע"ג [דלא] מצי מסליק ליה בזוזי ורוב הספרים דגרסי עיסת ארנונא פטורה מן החלה והוא דלא מצי מסליק ליה ושם דקדקנו בדבר:

העושה עיסה עם נכרי. בשותפות וכי פטרינן בראשית הגז (דף קלה:) שותפות נכרי מן החלה בשאין בחלקו של ישראל כשיעור ובירושל' (שם) אמרינן ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא ואפי' יש בשל ישראל כשיעור יעשה קב מיכן וקב מיכן וקב הנכרי באמצע א"ל ר' זעירא ואינו מעורב על ידי נכרים:

ספק חייב. בפ' הזרוע (דף קלד.) פריך ממתני' דהכא אהא דתני התם נכרי שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה אם עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה ומשני ספק איסורא לחומרא ספק ממונא לקולא ח' ספיקות נאמרו בגר ד' לחיוב וד' לפטור והתם מפרש להו ובירושלמי (שם) אמרינן דמפריש ונוטל דמיו מן השבט כלומר שמוכרה [לכהן]:

משנה ו

הקרימה. בתנור דגלגול הנכרי אינה פוטרת אבל קרימת הנכרי פוטרת ואמרי' בירושל' (שם) חברייא בשם ר' אלעזר מודה ר' עקיבא לחכמים בעיסת הדיוט שגלגלה טבלה רבי הילא בשם ר' אליעזר מודה רבי עקיבא לחכמים בעיסת הקדש שגלגלה פוטרה:

משנה ז

העושה עיסה מן האורז. דלאו מין דגן הוא ופטור מן החלה:

אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה. ואע"פ שאין בחטים כשיעור ואמרי' מתני' דלא כרשב"ג דרשב"ג אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור:

ויוצא בה ידי חובתו בפסח. מהכא דייקינן בפרק כל הזבחים שנתערבו (דף עח) דנותן טעם ברוב דאורייתא:

משנה ח

לפי חשבון דאם נטל קב מעיסה חייבת ונתנו לתוך עיסה פטורה אם יש לו פרנסה ממקום אחר שיש לו עיסה חייבת שיכול להפריש ממנה על זה הקב אחד מכ"ד בקב מפריש ואין זה כמפריש מן החיוב על הפטור דאורייתא שאין השאור בטל בעיסה עיקר דאורייתא ובתוספתא קתני דמביא קמח ממקום אחר ומצרפו לה' רבעים לחייב עליו לפי חשבון [וא"ת היאך מצטרף הרי העיסה שהורמה חלתה מפסקת האמרי' בפרק בתרא נתן מדבר שהורמה חלתו באמצע מצטרפת ועוד יכול לצרפן ע"י סל למאן דאמר הסל מצרף] ואם לאו שאין לו עיסה חייבת נעשית זאת הפטורה כאילו חייבת ומוציא על הכל אחד מכ"ד:

משנה ט

זיתי מסיק. כמו ענבי בציר ולשון מסיקה בזיתים כבצירה בענבים וזיתי ניקוף כענבי עוללות מלשון כנוקף זית כעוללות בציר (ישעיה כד) ושניהן לעניים ופטורין מן המעשר וכשנתערבו עמהן מסיק ובציר דחייבין במעשר ויש לו פרנסה ממקום אחר מפריש לפי חשבון כדפרשינן גבי חלה ואם לאו רואין כאילו הכל חיוב לענין תרומה ותרומת מעשר ומפריש מהן לפי כולן אבל מעשר ראשון ומעשר שני או מעשר עני אין מוציאין אלא לפי חשבון ולא שיפריש אלא לפי חשבון דהא אי אפשר להפריש תרומת מעשר על הכל עד שיפריש תחלה מעשר ראשון על הכל ועוד דכל מעשרותיו טבולים ואם לא היה מעשרן על הכל אם כן אין פירותיו מתוקנין דכל מה שמעשר יש בהן חולין לפי חשבון ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב אלא ודאי כל מעשרותיו נוטל על הכל והא דאמרינן לפי חשבון היינו דאין צריך [ליתן] ללוי ולעני אלא לפי חשבון והשאר מערב עם פירותיו אבל תרומה ותרומת מעשר כשמפריש על הכל נמצאו חולין מדומעי' דאסורין לזרים ונותן הכל לכהן או מוכר לו היתרות לפי חשבון ועוד יש לפרש דבלא קריאת שם מוציא תחלה כדי תרומה ותרומת מעשר על הכל אבל שאר המעשרות אין צריך להוציא כלל אלא קורא שם לצפונו או לדרומו ותדע מדלא קתני מתני' מוציא באותו ענין דתנן בדמאי פרק ה' (מ"ב) הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת ושם פירשנוה אלא דשם קורא שם לכל וכאן קורא שם לפי חשבון וחילול שני ונתינת ראשון ולעני יתן לפי חשבון וא"ת והאמר שמואל בפ"ק דראש השנה (דף יג:) דלכל אין בילה חוץ מיין ושמן ודוחק להעמידה כמאן דאמר יש בילה וי"ל דתחלה דורך ענבים וכותש זיתים ועושה מענבים יין ומזיתים שמן ואח"כ מפריש ואם תאמר היכי משכחת פרנסה ממקום אחר והא בהקומץ רבה (דף לא.) גבי ר"ש בן שזורי שנתערב טבל בחולין מסיק התם לך קח מן השוק מן הדמאי והוי מחיוב דרבנן אחיוב דרבנן ועל כורחין איירי התם בטבל שהורמה ממנו תרומה גדולה כעין דמאי דלא מחייב בתרומה גדולה שלא נחשדו עליה אבל הכא בשלא הורם מהן כלל איירי מדקתני ואי לא מוציא תרומה ותרומת מעשר לכולהו ומיהו למאן דאמר יש קנין משכחת לה בלך קח מן הנכרי כדאמר התם אי נמי מוציא תחלה תרומה גדולה ואח"כ לוקח מן השוק ומעשר לפי חשבון אי נמי הכא כשהטבל רוב ובתוספתא דדמאי (פרק ה) תניא הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל את החולין כדי תרומת מעשר שבטבל אבל תרומה גדולה לא תני כדתני הכא משום דהתם מיירי בטבל של דמאי דלא חשידי עליה ואפי' תרומת מעשר נמי לא חייבו להפריש על הכל משום דבדמאי הקילו דבדמאי איירי מדתניא במסכת דמאי והא דלא תני מעשר ומעשר [שני] כדתני הכא משום דמתני' חלוקה תרומה ממעשר שזה לכל וזה לפי חשבון אבל דמאי כיון דאשמעינן דאפילו תרומה לפי חשבון כ"ש מעשר ולא איצטריך בברייתא למיתני אלא מה שהיא חלוקה ממתניתין:

משנה י

מעיסת חטין. בשלא הורמה חלתה איירי:

ואם לאו פטורה. דלא בעי אפרושה מינה מידי ואין הטבל אוסרת כיון דליכא טעם:

אם כן למה אמרו הטבל אוסר כל שהוא. דאמרינן לעיל בשיש לו פרנסה מפריש לפי חשבון ובשאין לו פרנסה כל העיסה נאסרת ומוציא על הכל הני מילי במינו אבל שלא במינו כי האי דחטים באורז ונותן טעם וטעמא דטבל בכל שהוא אמרינן בשילהי ע"א (דף ע"ג.) משום דכהתירו דחטה אחת פוטרת את הכרי כך איסורו והא דמייתי התם תניא נמי הכי היינו מתני' דהכא: