שולחן ערוך יורה דעה שכד יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · שכד · יא · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

נתן שאור מעיסה שלא הורמה חלתה לתוך עיסה שהורמה חלתה והכל ממין א' אם יש לו קמח או עיסה שלא ניטל ממנה חלה מפריש ממנו על זה השאור לפי חשבון דהיינו אחד ממ"ח בשאור (ואפילו אין בזה שעור חלה ובלבד שיניחנו אצל העיסה הגדולה) (כן משמע בת"ה סי' ק') ואם לאו מפריש אחד ממ"ח בכל העיסה לפי שנעשית כולה טבל והוא הדין אם השאור של פטור והעיסה של חיוב:

הגה: ומ"מ לכתחלה לא יסמוך על זה ולא יתן שאור של פטור בעיסה של חיוב (מרדכי פ' מקום שנהגו) אבל אם כבר עבר ועשה מותר לכתחילה ליקח מאותה עיסה וליתן בעיסה אחרת שיהיה בו לשאור (ת"ה סי' ק'):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(יח) נתן שאור כו'. וה"ה אם נתערב עיסה שאינה של שאור שלא הורמה חלתה לתוך עיסה שהורמה חלתה דינא הכי דהא הך טעמא דטבל אוסר בכל שהוא בהכי נמי שייך ואדרבה בהכי שרי טפי להפריש מיניה וביה דיש בילה בדבר לח ובשיעור חלה שיפריש אי אפשר שלא יהא בו מעיסה שלא הורמה חלתה וחלה אין לה שיעור מן התורה אבל בשאור כתב בת"ה סימן ק"ץ דמודה הרא"ש דאין בילה ולפ"ז צ"ל הא דשרי הרא"ש בשאור לפרוש מיניה וביה היינו דוקא בשאור שלא הורמה חלתה כדמיירי התם להדיא והיינו מטעם דכתב התם דטבל אוסר בכל שהוא במינו ונעשית כולה (פסולה) [טבולה] לחלה ולפ"ז בשאור של עובד כוכבים שנתערב בעיסה אין להפריש מיניה וביה להרא"ש דהא אין בילה ואיכא למיחש דלמא אתי לידי שאור של עובד כוכבים ומפריש מן הפטור על החיוב והשתא ליכא למימר דנעשית כולה (פסולה) [טבולה] דהרי שאור של עובד כוכבים אינו טבל שיאסר בכל שהוא אבל בטור הביא דברי הרי"ף דבשאור של עובד כוכבים נמי דינא הכי משמע דס"ל דגם הרא"ש סובר דיש בילה אף בשאור וכמ"ש בת"ה שם בשם סמ"ק וזה דעת המחבר שכתב וה"ה אם השאור של פטור כו' ולפ"ז לא היו צריכים הרא"ש והמחבר לטעמא לפי שנעשית כולה טבל דבלאו הכי שרי כיון דיש בילה בדבר לח ואפשר לא שרי מהך טעמא דיש בילה בדבר לח אלא כשעיקר העיסה הוא של חיוב דאי אפשר שלא יפריש משל חיוב מעט וחלה מן התורה אין לה שיעור אבל כשנתן מעט שאור שלא הורמה חלתה לעיסה אפשר שיזדמן שיפריש מעיקר העיסה שהורמה חלתה ולא יפריש משאור כלל ולא שרי הכא מטעמא דיש בילה להכי צריך לטעמא דטבל אוסר בכל שהוא ובפרישה כתב נתן שאור מעיסה שלא הורמה כו' נראה דוקא שאור אבל עיסה כל זמן שאין לה שיעור חלה אינה טובלת וק"ל עכ"ל ותימא דמ"ש הא סוף סוף מה"ת חלה היא דחלה אין לה שיעור מן התורה:

(יט) אם יש לה קמח או עיסה כו'. ויש בעיסה שניה שיעור עיסה שחייבת בחלה נותנת בכלי אצל העיסה שהורמה חלתה כדי שיהא מן המוקף וסגי כשהן סמוכות אע"פ שאין נוגעים וליכא נמי צירוף כלי כדלקמן סי' שכ"ה:

(כ) מפריש ממנו על זה השאור. דאין זה כמפריש מן החיוב על הפטור שאין השאור בטל בעיסה ר"ש והרא"ש ולכאורה קשה ל"ל להך טעמא דאינו בטל בעיסה תיפוק ליה דנעשה כולו טבל וכ"נ מדברי הב"ח:

(כא) וה"ה אם השאור של פטור כו'. כלומר שאור של עובד כוכבים וכמו שנתבאר או שאור שהורמה חלתו לעיסה שלא הורמה חלתה ובמהרי"ל כתב בהל' פסח כששאלו למהר"ש אחר פסח על עיסה שנתנו בה שאור של עובד כוכבים איך להפריש ממנה חלה היה מורה שיפרישו חלה נגד השאור ומעט יותר כי אמר שאם לא היו לוקחים יותר אזי יש לחוש מה שמפריש היה הכל משל עובד כוכבים ונמצא מפריש מפטור על החיוב ואמר שאחר כך כשמחמיצים עיסה אחרת עם השאור שנוטלים מתוך זאת העיסה אז אינו צריך להפריש רק מעט לחלה כו' אז הוא כמו ס"ס וכשנוטלים לעולם מן העיסה שאור להחמיץ עיסה אחרת אז יהו נוטלים קודם שיפרישו החלה כדי שלא יהא נפטר ממה שהפרישו ונמצא בתר הכי כשמפרישים חלה מעיסה אחרת זה היה מן הפטור על החיוב ואמר שיש נוהגין שאין מפרישין מעט חלה גם בעיסה שניה שהחמיצה עם מה שנטלו מזאת העיסה אלא ג"כ בכאן נוטלים נגד הכל שהחמיצו בו מעט יותר ומהר"ש היה מורה אל אשתו הרבנית ללוש שתי עיסות אחת בשאור של עובד כוכבים ואחת כשיעור חלה בלא שאור ולקרב העיסות להדדי ולא יטול חלה מאותה שלא נתחמצה בשאור של עובד כוכבים על הכל עכ"ל ואף על פי שדעת המחבר אינו כן וכמ"ש לעיל ס"ק י"ח מכל מקום יש להחמיר וגם בתשב"ץ מחמיר:

(כב) אבל אם כבר עבר ועשה כו' בעיסה אחרת שיהא בו לשאור. כלומר שבעיסה אחרת ישאור שאר עיסות ולא חיישינן דילמא בעיסה ראשונה שלקח ממנו לא לקח רק שאור של פטור והשתא נמי בבצק שני דילמא אתרמי רק אותו שאור של פטור דכולי האי לא חיישינן דמתרמי תרי זימני ממש אותו של פטור. ת"ה שם:


ט"ז

נתן שאור מעיסה. דוקא שאור אינה בטלה בעיסה אבל עיסה כל זמן שאין לה שיעור חלה לא טובלת. כן כתב ב"י בשם הפוסקים:

אם יש לו קמח כו'. בטור כתוב או אם ירצה יביא רובע הקב מקמחו ויערבנו עם זו העיסה ויפריש ממנו עכ"ל. והיינו מפירוש הר"ש ומבואר שם דגם בזה אינו מפריש אלא לפי חשבון ונראה הטעם כיון שיש כאן שיעור חלה דהיינו מן השאור שבא ממקום חיוב ומה שהוא מוסיף עכשיו קמח אין צריך לחשב שאר העיסה לזה אלא מן שיעור חלה של חיוב שבו וכתב רש"ל דאין צריכין שיערבנו בעיסה אלא אף נותן אותה בצד עיסה אם ירצה עכ"ל:

אחד משמונה וארבעים. בשאור כל העיסה לפי שאין השאור בטל ועושה הכל טבל על כן אם מפריש ממקום אחר די בהפרשה לפי שיעור השאור לחוד דהא השאור הוא הגורם החיוב והוא מפריש עליו ממקום חיוב גמור דהיינו ממקום אחר מה שאין כן אם אין לו קמח ממקום אחר וצריך להפריש מיניה גופיה כיון שאינו מפריש ממקום שחייב בחלה רק מחמת שקבלה העיסה טעם מהשאור ונעשה כולה חייבת על כן יפריש כשיעור מן העיסה כולה דאזלינן בתר מעשה הפרשתו. כן נראה לי:

וה"ה אם השאור של פטור כו'. והיינו כגון אחר פסח שלוקחין שאור של עובד כוכבים ונותנין אותה בעיסה יכול להפריש מיניה וביה ולא חיישינן דמתרמי בידו שאור של פטור אלא אמרינן דכולו נעשה חיוב על ידי שנבלל. ותמיה לי שהרי כתב שם בת"ה סימן ק"ץ דאין בילה אלא ביין ושמן לבד ומצריך להפריש חלה גדולה יותר ממה שהיה עיסה של עובד כוכבים שנתערב דממה נפשך יש באותה חלה מעיסה של ישראל וכתב דיש להחמיר כן אלא שאחר כך כתב דיש להקשות גם על זה שהרי רגילין הנשים ליקח מעט בצק מעיסה הגדולה ומשהין אותה לשאור להחמיץ בו עיסה אחרת ונוטלת אותה בצק מהעיסה קודם הפרשת חלה כדי שיהיה אותו בצק מן החיוב שאם היו נוטלין אחר הפרשה היתה כל העיסה פטורה ונמצא שאור זה ג"כ של פטור והוה כשאור של עובד כוכבים דצריך תקנה והשתא בזה אם יטלו קודם הפרשה יש לחוש דלמא יבוא לידיה אותו שאור של עובד כוכבים שנתערבה והיא של פטור וכשתחמיץ משאור זה שנעשה מבצק זה יתערב גם כן בעיסה השניה וכשתפריש מן העיסה השניה יש לחוש ג"כ שמא יבוא לידו בצק שניטל מעיסה הראשונה והיא של פטור וי"ל דלא חיישינן דילמא איתרמי תרי זימני עכ"ל וזהו שכתב רמ"א אבל אם כבר כו' ומשום הכי יש ליזהר אחר הפסח שיקח חלה יותר משיעור השאור של עובד כוכבים כי כן מסיק שם בתה"ד:

באר היטב

(יד) בשאור:    לפי שאין השאור בטל ועושה הכל טבל ע"כ אם מפריש ממקום אחר די בהפרשה לפי שיעור השאור לחוד משא"כ אם אין לו קמח ממקום אחר וצריך להפריש מיניה גופיה כיון שאינו מפריש ממקום שחייב בחלה רק מחמת שקבלה העיסה טעם מהשאור ונעשה כולה חייבת יפריש כשיעור מן העיסה כולה דאזלינן בתר מעשה הפרשתו. ובטור כתב אם ירצה יביא רובע הקב מקמחו ויערבנו עם זו העיסה ויפריש ממנה וכתב הרש"ל דאין צריך שיערבנו עם העיסה אלא אף נותן אותו בצד העיסה אם ירצה עכ"ל הט"ז וכתב הש"ך דה"ה אם נתערב עיסה שאינה של שאור שלא הורמה חלתה לתוך עיסה שהורמה חלתה דינא הכי וגם סגי בדינים אלו כשהם סמוכות אע"פ שאין נוגעים וליכא נמי צירוף כלי כדלקמן סי' שכ"ה עכ"ל.

(טו) פטור:    כגון אחר הפסח שלוקחין שאור של עובדי כוכבים ונותנין אותו בעיסה יכול להפריש מיניה וביה ולא חיישינן דמתרמי בידו שאור של פטור אלא אמרינן דכולו נעשה חיוב ע"י שנבלל וצריך ליזהר אחר הפסח שיקח חלה יותר משיעור השאור של עובד כוכבים עכ"ל הט"ז ובש"ך כ' שיש להחמיר כמ"ש מהרי"ל שמוהר"ש היה מורה ללוש ב' עיסות א' בשאור של עובדי כוכבים וא' כשיעור חלה בלא שאור ולקרב העיסות להדדי ויקח חלה מאותה שלא נתחמצה בשאור של עובדי כוכבים על הכל עכ"ל.

(טז) אחרת:    כלומר שבעיסה אחרת ישאיר שאר עיסות ולא חיישינן דילמא בעיסה ראשונה שלקח ממנה לא לקח רק שאור של פטור והשתא נמי בבצק שני דילמא איתרמי רק אותו שאור פטור דכולי האי לא חיישינן דמיתרמי תרי זימני ממש אותו של פטור עכ"ל הש"ך.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש