משנה חולין ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ה · משנה ד | >>
בארבעה פרקים אלו משחיטין את הטבח בעל כרחו. אפילו שור שוה אלף דינרים ואין לו ללוקח אלא דינר, כופין אותו לשחוט, לפיכך אם מת, מת ללוקח. אבל בשאר ימות השנה, אינו כן, לפיכך אם מת, מת למוכר.
בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים אֵלּוּ,
- מַשְׁחִיטִין אֶת הַטַּבָּח בְּעַל כָּרְחוֹ;
- אֲפִלּוּ שׁוֹר שָׁוֶה אֶלֶף דִּינָרִים,
- וְאֵין לוֹ לַלּוֹקֵחַ אֶלָּא דִּינָר,
- כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשְׁחֹט.
- לְפִיכָךְ אִם מֵת,
- מֵת לַלּוֹקֵחַ.
- אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה,
- אֵינוֹ כֵן;
- לְפִיכָךְ אִם מֵת,
- מֵת לַמּוֹכֵר:
בארבעה פרקים אלו - משחיטין את הטבח על כורחו,
- שאפילו שור שוה אלף דינר,
- ואין ללוקח אלא דינר - כופין אותו לשחוט,
- לפיכך, אם מת - מת ללוקח.
- אבל, בשאר כל ימות השנה - אינו כן,
- לפיכך, אם מת - מת למוכר.
עניין דין זה הוא כמו שאני אומר, והוא שאם נתן לקצב דמי הבשר וקבלו ממנו, כופין הטבח שישחוט אותה הבהמה ויתן לקונה בשר בדמי הדמים שנתן לו. ואין הטבח יכול לומר הא לך מעותיך ואני אקבל מי שפרע שאין אתה קונה הקניין עד שתמשוך הבשר כמו שזכרנו בקדושין, לפי שעיקר הדין דבר תורה מעות קונות, וחכמים אף על פי שתקנו משיכה קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חיטיך בעליה כמו שביארנו במקומות ממציעא ובתרא, ובארבעה פרקים אלו העמידו דבריהם על דין תורה:
משחיטין את הטבח בעל כרחו - שאם קיבל דינר מלוקח ליתן לו בדינר בשר:
אפילו שור שוה אלף זוז - שוחטו בעל כרחו, אף על פי שאין לו לוקחים לשאר הבשר. לפי שדבר תורה מעות קונות ומעת שקיבל המוכר הדינר קנה הלוקח הבשר. ולא תקנו חכמים שמשיכה קונה ולא מעות אלא גזירה שמא יאמר לו מוכר לקונה נשרפו חטיך בעליה. דאי מוקמת להו לפירי באחריות הלוקח משנתן המעות, אי מתרמי דליקה בבית המוכר שהפירות שם לא טרח לאצולינהו. אבל לאחר שמשך מסתמא ממטי להו לביתיה יז. ובארבעה פרקים אלו העמידו חכמים דבריהם על דין תורה שהמעות קונות:
לפיכך אם מת מת ללוקח - ומפסיד לדינר שהרי ברשותו מת:
אינו כן - דבעינן משיכה וכל זמן שלא משך חוזר בו הטבח:
משחיטין את הטבח בעל כרחו. כתב הר"ב שאם קיבל דינר מלוקח וכו'. לפי שד"ת מעות קונות כו'. אלא גזירה שמא יאמרו כו' עיין במ"ב פ"ד דב"מ ומ"ש שם. ומ"ש הר"ב אבל לאחר שמשך מסתמא ממטי להו לביתיה. והיינו טעמא דנקט משיכה אף על גב דאיכא נמי דרכים אחרים שקונין בהן. וכבר כתבתי זה במשנה ה' פ"ק דקדושין:
(יז) (על הברטנורא) וה"ט דנקטי משיכה אע"ג דאיכא נמי עוד דרכים שקונין בהן:
קודם בבא דבארבעה פרקים אלו צריך לכתוב במשנה סימן ז'. ובפי' רעז"ל צריך לכותבו קודם דבור המתחיל משחיטין:
בארבעה פרקים אלו וכו': מה שפי' רעז"ל הוא פי' ר' אלעזר בשם ר' יוחנן וגם רב שמואל בר רב יצחק אוקמה לכולה מתניתין בשלא משך וכגון שזיכה לו המוכר ללוקח את השור ע"י אחר שלא בפני הלוקח ואמר לו זְכֵה בשור זה לפלוני להיות לו בדינר בשר הלכך בד' פרקים אלו דזכות הוא לו דהא לא סגי ליה דליתיב בלא בשר זכין לאדם שלא בפניו אבל בשאר ימות השנה דחוב הוא לו דלהוציא הוצאות הפסד הוא לו אין חבין לאדם שלא בפניו דאין אדם נעשה שליח לחברו שלא מדעתו להפסידו אבל להרויחו אנן סהדי דניחא ליה לפיכך זכין ואין חבין. ואיתא למתני' ס"פ חלון. וביד ספ"ט דהלכות מכירה. ובטור ח"מ סימן קצ"ט. וכתוב שם בספר מפה על השולחן ובספר הלבוש ויש מי שכתב דהוא הדין הנותן מעות על יין לקדוש בערב שבת דקנה דכל כי האי גוונא העמידו חכמים דבריהם על דין תורה ע"כ:
יכין
בארבעה פרקים אלו משחיטין את הטבח בעל כרחו: בשנתן להקצב דינר על בשר בהמה שיש כבר ביד הקצב. מכריחו שישחטנה אף שאין להטבח קונים לשאר הבשר. והטעם דמן התורה מעות קונות ורק חכמים תקנו שרק משיכה קונה [כפ"ב דב"מ מ"ב]. והכא משום צורך יו"ט אקמוה אדאורייתא (שו"ע חו"מ קצט, ג). ונקט להך דינא הכא אף דלא שייך רק בסדר נזיקין אלא דקמל"ן במכר להטבח בד' פרקים אלו וודאי יכריחוהו לשחוט אותו יום וצריך להודיע להלוקח השני.
מת ללוקח: אבל מפסיד רק המעות שכבר נתן.
אבל בשאר ימות השנה אינו כן: דאז קודם שמשך יכול לחזור בו זה וזה.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת