חידושי הריטב"א על הש"ס/חולין/פרק ה
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו גרשום |
מאירי |
ריטב"א |
רשב"א |
רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
דף עח עמוד א[עריכה]
פרק אותו ואת בנו
אלמא תניא אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי וכו' פירשו רבותינו הצרפתים ז"ל דמשה דפסח עביד בנין אב תדע מדמסיק במרובה דלפטר חמור איצטריך בנין אב דרבא. ובסוף פ"ג דבכורות יליף לה משה שה של פסח וא"ת דמאי שנא דהכא קרי לי' בנין אב ובבכורות עביד לי' ג"ש ועוד דמאי שנא דנקיט רבא כלאים טפי מעגל וחי טרפה ושחוטה דלכולהו מפיק התם משה כדקאמר התם מה להלן פרט לכל השמות הללו ותירצו דטריפה ושחוטה נפקא מג"ש דשה שה מפסח ועגל וחי' ממשמעות דשה וכלאים מבנין אב דרבא דמג"ש לא מסתבר למעוטי כלאים כמו טריפה ושחוטה דאית לן למימר תפדה תפדה ריבה כיון דשה גמור הוא בין דאזלת בתר אב ובין דאזלת בתר אם אבל מבנין אב ממעט שפיר דהכא כתיב שה תמים וגו' ומן העזים חקחו דמשמע עד שיהי' אביו כבש ואמו כבשה ומיותר הוא דלגופי' לא אצטריך דמשאר קדשים נפקא דממעטינן כלאים מאי כבש אלא ללימוד בעלמא אתי דכ"מ שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאים:
דף עט עמוד א[עריכה]
אמר שמואל הלכתא כחנני' כתב בעל המאור ז"ל דהילכתא כחנניא לענין איסורא אבל לא לענין מלקות אי כר"י בפרד' לחומרא דהא אסיקנא בגמרא ספוקי מספקא להו וכפלוגתא דרבנן ור' אליעזר בכלאים אסיקנא דבכלהו ספוקי מספקא וכדמפרש רב פפא בגמרא נקיט' בכל הני דלחומרא אזלינן בכל דוכתא באותו ואת בנו ובכסוי הדם ובמתנות ובפרדות והא דאמר לי' ר' אבא לשמעי' כי מעיינת לי כודנאית' ברוספק עיין בהני דדמיין להדדי ועייל חומרא היא וכר"י וכיון דנקטי' בכל דוכתא לחומרא הא דאמר רב משרשיא בפרק בהמה המקש' לילד לדברי האומר חוששין לזרע האב בן פקועה דאזיל אבהמה הולד אין לו תקנה הלכה הוא וה"ה לזכר מעליא דאזיל אבת פקועה ולאו לאפוקי מדר"י אתא רב משרשיא אלא לאפוקי מדרבנן דפליגי עליה דחנניא ע"כ דברי בעל המאור ז"ל ורבינו הגדול ז"ל דחה דבריו וזה לשונו דאי אמרינן דבכולהו ספוקי מספק' א"כ הא דתניא אותו ואת בנו אינו נוהג בזכרים מני לא ר"י ולא ר"א ולא רבנן אבל באמת מאן תנא דפליג עלה דחנניא דאמר אינו נוהג בזכרים ר"י וה"ה לרבנן ולר' אליעזר וכולהו ס"ל אינו נוהג בזכרים לפיכך שאלו בגמרא מפשט פשיט' ליה לר"י שאין חוששין לזרע האב דכיון דגילה לך הכתוב באותו ואת בנו דאין חוששין ילפינן נמי בעלמ' או דלמא ספוקי מספקא ליה אבל לענין אותו ואת בנו פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב מדרשא דקרא ומאי דמספקא ליה בעלמא ה"ט משום דקסבר חידוש הוא שחדשה תורה באותו ואת בנו דהא האב והאם שניהם שותפין בולד הילכך דוקא גבי אותו ואת בנו שחדשה תורה הוא דאין חוששין אבל בעלמא חיישינן.
ועוד דהתם דלמא טעמא משום דחס בזה שבנה כרוך עליה דומיא דשלוח הקן אבל זכר שאין בנו כרוך אחריו אין מכירים זה את זה כלל ולא הקפידה בהן תורה אבל בעלמא חוששין לזרע האב לענין קורבא דשאר כל דבר וה"ט דספיקא ואסקינן דספוקי מספקא לי' ואלו לדברי חנניא כיון שחשש' תורה לזרעו ע"כ חוששין בכל מקום ולא לחומרא בלבד אלא אפילו להקל דליכא ספיקא קמי שמיא כיון שחששה תורה חיישינן בכל מקום בין להקל בין להחמיר והיינו דאמרינן הכל מודים כולהו תנאי ואפי' תנא קמא דאותו ואת' בנו היינו ר' יהודה ואם לחשך אדם לומר אם כן הא דאמר רב משרשיא לדברי האומר חוששין לזרע האב לאפוקי ממאן אף אתה אמור לו ודאי כשתמצא לומר ספוקי מספקא להו לכולהו ליכא מאן דלא אמר הכי אבל אפשר היה לומר דר"י מפשט פשיטא לי' דאין חוששין ולפיכך לא הכניס רב משרשיא ראשו בין המחלוקת ואמר ואמר לדברי האומר חוששין סתם ואי איכא מאן דלא חייש אפי' להחמי' יש לו תקנה לולד וכתב עוד כיון שנפסק בשילהי כתובות ובשמעתין כר"י בפרדות מכללות למדנו בדין אותו ואת בנו שאינו נוהג בזכרים וכן כתב בעל הלכות ז"ל דלית' לדחנני' באותו ואת בנו ויש עוד שיט' אחרו' בהלכ' זו.