משנה חולין ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) "אותו ואת בנו" (ויקרא כב כח) נוהג -

בארץ, ובחוצה לארץ,

בפני הבית, ושלא בפני הבית,

בחולין, ובמוקדשין.

כיצד?

השוחט אותו ואת בנו -

חולין בחוץ - שניהם כשרין,

והשני סופג את הארבעים.

קדשים בחוץ - הראשון חייב כרת,

ושניהם פסולין, ושניהם סופגין את הארבעים.

חולין בפנים - שניהם פסולין,

והשני סופג את הארבעים.

קדשים בפנים - הראשון כשר ופטור,

והשני סופג את הארבעים ופסול.

(ב) חולין וקדשים בחוץ - הראשון כשר ופטור,

והשני סופג את הארבעים ופסול.

קדשים וחולין בחוץ - הראשון חייב כרת ופסול,

והשני כשר, ושניהם סופגין את הארבעים.

חולין וקדשים בפנים - שניהם פסולים,

והשני סופג את הארבעים.

קדשים וחולין בפנים - הראשון כשר ופטור,

והשני סופג את הארבעים ופסול.

חולין בחוץ ובפנים - הראשון כשר ופטור,

והשני סופג את הארבעים ופסול.

קדשים בחוץ ובפנים - הראשון חייב כרת,

ושניהם פסולין, ושניהם סופגין את הארבעים.

חולין בפנים ובחוץ - הראשון פסול ופטור,

והשני סופג את הארבעים וכשר.

קדשים בפנים ובחוץ - הראשון כשר ופטור,

והשני סופג את הארבעים ופסול.

(ג) [ב] *הערה 1: השוחט ונמצא טריפה,

והשוחט לעבודה זרה,

והשוחט פרת חטאת,

ושור הנסקל, ועגלה ערופה -

רבי שמעון - פוטר.

וחכמים - מחייבין.

השוחט ונתנבלה בידו,

והנוחר, והמעקר - פטור משום "אותו ואת בנו" (ויקרא כב כח).

[ג] שנים שלקחו פרה ובנה -

איזה שלקח ראשון - ישחוט ראשון.

ואם קדם השני - זכה.

השוחט פרה ושני בניה - סופג שמונים.

שחט שני בניה, ואחר כך שחטה - סופג את הארבעים.

שחטה, ואת בתה, ואת בת בתה - סופג שמונים.

שחטה, ואת בת בתה,

ואחר כך שחט את בתה - סופג את הארבעים.

סומכוס אומר, משום רבי מאיר: סופג שמונים.

[ד] בארבעה פרקים בשנה,

המוכר בהמה לחברו, צריך להודיעו -

אמה מכרתי לשחוט, בתה מכרתי לשחוט,

ואלו הן -

ערב יום טוב האחרון של חג,

וערב יום טוב הראשון של פסח,

וערב העצרת,

וערב ראש השנה.

וכדברי רבי יוסי הגלילי - אף ערב יום הכיפורים בגליל.

אמר רבי יהודה: אימתי? - בזמן שאין לו ריוח,

אבל אם יש לו ריוח - אינו צריך להודיע.

מודה רבי יהודה,

במוכר את האם לחתן, ואת הבת לכלה - שהוא צריך להודיע,

שהדבר ידוע - ששניהם שוחטין ביום אחד.

(ד) [ה] בארבעה פרקים אלו - משחיטין את הטבח על כורחו,

שאפילו שור שוה אלף דינר,

ואין ללוקח אלא דינר - כופין אותו לשחוט,

לפיכך, אם מת - מת ללוקח.

אבל, בשאר כל ימות השנה - אינו כן,

לפיכך, אם מת - מת למוכר.

(ה) [ו] יום אחד, האמור ב"אותו ואת בנו" (ויקרא כב כח) -

היום הולך אחר הלילה.

זו דרש שמעון בן זומא -

נאמר במעשה בראשית: "יום אחד" (בראשית א ה),

ונאמר באותו ואת בנו: "יום אחד" (ויקרא כב כח),

מה יום אחד האמור במעשה בראשית - היום הולך אחר הלילה,

אף יום אחד האמור באותו ואת בנו - היום הולך אחר הלילה.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה חולין ה

משנה חולין, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב