לדלג לתוכן

משנה חולין ה רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) "אותו ואת בנו" (ויקרא כב כח) נוהג -

בארץ, ובחוצה לארץ,
בפני הבית, ושלא בפני הבית,
בחולין, ובמוקדשין.
כיצד?
השוחט אותו ואת בנו -
חולין בחוץ - שניהם כשרין,
והשני סופג את הארבעים.
קדשים בחוץ - הראשון חייב כרת,
ושניהם פסולין, ושניהם סופגין את הארבעים.
חולין בפנים - שניהם פסולין,
והשני סופג את הארבעים.
קדשים בפנים - הראשון כשר ופטור,
והשני סופג את הארבעים ופסול.


(ב) חולין וקדשים בחוץ - הראשון כשר ופטור,

והשני סופג את הארבעים ופסול.
קדשים וחולין בחוץ - הראשון חייב כרת ופסול,
והשני כשר, ושניהם סופגין את הארבעים.
חולין וקדשים בפנים - שניהם פסולים,
והשני סופג את הארבעים.
קדשים וחולין בפנים - הראשון כשר ופטור,
והשני סופג את הארבעים ופסול.
חולין בחוץ ובפנים - הראשון כשר ופטור,
והשני סופג את הארבעים ופסול.
קדשים בחוץ ובפנים - הראשון חייב כרת,
ושניהם פסולין, ושניהם סופגין את הארבעים.
חולין בפנים ובחוץ - הראשון פסול ופטור,
והשני סופג את הארבעים וכשר.
קדשים בפנים ובחוץ - הראשון כשר ופטור,
והשני סופג את הארבעים ופסול.


(ג) [ב] *הערה 1: השוחט ונמצא טריפה,

והשוחט לעבודה זרה,
והשוחט פרת חטאת,
ושור הנסקל, ועגלה ערופה -
רבי שמעון - פוטר.
וחכמים - מחייבין.
השוחט ונתנבלה בידו,
והנוחר, והמעקר - פטור משום "אותו ואת בנו" (ויקרא כב כח).


[ג] שנים שלקחו פרה ובנה -

איזה שלקח ראשון - ישחוט ראשון.
ואם קדם השני - זכה.
השוחט פרה ושני בניה - סופג שמונים.
שחט שני בניה, ואחר כך שחטה - סופג את הארבעים.
שחטה, ואת בתה, ואת בת בתה - סופג שמונים.
שחטה, ואת בת בתה,
ואחר כך שחט את בתה - סופג את הארבעים.
סומכוס אומר, משום רבי מאיר: סופג שמונים.


[ד] בארבעה פרקים בשנה,

המוכר בהמה לחברו, צריך להודיעו -
אמה מכרתי לשחוט, בתה מכרתי לשחוט,
ואלו הן -
ערב יום טוב האחרון של חג,
וערב יום טוב הראשון של פסח,
וערב העצרת,
וערב ראש השנה.
וכדברי רבי יוסי הגלילי - אף ערב יום הכיפורים בגליל.
אמר רבי יהודה: אימתי? - בזמן שאין לו ריוח,
אבל אם יש לו ריוח - אינו צריך להודיע.
מודה רבי יהודה,
במוכר את האם לחתן, ואת הבת לכלה - שהוא צריך להודיע,
שהדבר ידוע - ששניהם שוחטין ביום אחד.


(ד) [ה] בארבעה פרקים אלו - משחיטין את הטבח על כורחו,

שאפילו שור שוה אלף דינר,
ואין ללוקח אלא דינר - כופין אותו לשחוט,
לפיכך, אם מת - מת ללוקח.
אבל, בשאר כל ימות השנה - אינו כן,
לפיכך, אם מת - מת למוכר.


(ה) [ו] יום אחד, האמור ב"אותו ואת בנו" (ויקרא כב כח) -

היום הולך אחר הלילה.
זו דרש שמעון בן זומא -
נאמר במעשה בראשית: "יום אחד" (בראשית א ה),
ונאמר באותו ואת בנו: "יום אחד" (ויקרא כב כח),
מה יום אחד האמור במעשה בראשית - היום הולך אחר הלילה,
אף יום אחד האמור באותו ואת בנו - היום הולך אחר הלילה.


הערות

[עריכה]
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה חולין ה