משנה אבות ו ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ו · משנה ח | >>
רבי שמעון בן יהודה[1] משום רבי שמעון בן יוחאי אומר, הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים, נאה לצדיקים ונאה לעולם:
- שנאמר (משלי טז לא): "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא".
- ואומר (משלי כ כט): "תפארת בחורים כוחם והדר זקנים שיבה".
- ואומר (משלי יד כד): "עטרת חכמים עשרם".
- ואומר (משלי יז ו): "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם".
- ואומר (ישעיהו כד כג): "וחפרה הלבנה ובושה החמה, כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד".
רבי שמעון בן מנסיא אומר, אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים, כולם נתקיימו ברבי ובבניו.
משנה מנוקדת
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר,
- הַנּוֹי
- וְהַכֹּחַ
- וְהָעוֹשֶׁר
- וְהַכָּבוֹד
- וְהַחָכְמָה
- וְהַזִּקְנָה
- וְהַשֵּׂיבָה
- וְהַבָּנִים
נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא", וְאוֹמֵר, "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם", וְאוֹמֵר "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּוֹחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה", וְאוֹמֵר, "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם, וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד":
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו:
נוסח הרמב"ם
פירוש הרמב"ם
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עטרת - זה העושר:
תפארת - זה הנוי:
והבנים - ותפארת בנים אבותם:
והכח - תפארת בחורים כחם:
והכבוד - ונגד זקניו כבוד:
והחכמה - דזקנים טובא איכא הכא, וחד מנייהו לזה שקנה חכמה:
פירוש תוספות יום טוב
פירוש עיקר תוספות יום טוב
תפארת ישראל
יכין
נאה לצדיקים ונאה לעולם: דכשימצאום הצדיקים לא די שירוויחו הם עי"ז. אלא גם בני העולם ירוויחו עי"ז, כי הנוי יתן להצדיקים חן לפני שרים ומלכי ארץ להיות דורשי טוב לעמם. ובכח, יצילו עשוק מיד עשקו. ובעושר יתמכו עניים ואביונים. וע"י הכבוד, יהיה עצתם נשמע בדבר ה' ליראה אותו. ובחכמה, ילמדו לעם לדעת את ה'. ובזקנה, יהיו דבריהם דברי טעם וגרעניים כוחיים ומבושלים יפה. וע"י השיבה, יכול לספר לכל ההרפתקאות דעדו על יראי ה' ויצילם ה'. וגם מקריות הרשעים שהיו תחלתן שלוה וסופן יסורין. וברבוי בנים ובני בנים, יטעו נטיעות יפות רבות בישראל, לעשות פרי ולהפיץ דעת בקהל ה' בכל המקומות. אולם הרשעים משתמשין בכוחות אלה בהכל להיפך. ביופי לזנות. ובכח לעוול, וכו' וכו':
בדרך צדקה תמצא: על נוי כח ועושר וכבוד וחכמה, א"צ לראיה מפסוק. דפשיטא דמועילין הרבה לעבדי ה' ליראת ה'. אבל מביא ראיה על שיבה, שלא תאמר, הזקנה והשיבה מתישין כח הצדיק, שעל ידיהן לא יהיה יכול לפעול בכח לטובת הכלל. על זה אמר עטרת תפארת וגו', שבדרך הצדקה תמצא, כמציאה שאין אדם מקוה שימצאנה ואפ"ה ישיגה, שתהיה השיבה עטרת תפארת, ותוסיף הוד בכל ענייניך ודבריך:
ואומר: וא"ת רבוי הבנים יסבבו להצדיק ספק אולי לא ייטיבו כולם, והרי אלה יוכלו לקלקל יותר משאר אדם להחטיא אחרים אם יחטאו הם, כי יחשבו הבנ"א דלולא שקבלו כן מאבותיהם לא היו עושים כך, ע"ז אמר עטרת זקנים בני בנים:
עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם: ר"ל שיכבדו להזקנים אפי' בשביל הבני בניכ., מדנראה במעשה הנכדים איך יקר היה הדרכת הזקנים לבניהן, עד שגם השתילים ששתלו הבנים, דהיינו הבני בנים, גם הם הצליתי. וגם הבנים יוכלו להתפאר שיש להם אבות כאלה, שהדרכתן להם הצליחו גם עד דור שלישי. וא"ת שע"י שיאריכו הזקנים ימים. לא יכבדו כראוי את הבנים והנכדים, רק את הזקנים ועי"ז לא יהיה שמחת הנפש להזקנים. ע"ז קאמר ואומר תפארת וגו':
תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה: כי תפארת בחורים כחם וגו', ר"ל שיכבדו להרכים בשנים, עבור כחם שישתמשו בה לטובת הכלל בכל מעשה צדק וטוב כשצריך זריזות וכח לגמרו. שראוי להעשות מהרכים בשנים. והדרת זקנים שיבה, ר"ל ולזקנים יכבדו עבור שייטיבו להכלל בעצתם הנכונה, שראוי ללמדה רק מאיש שיבה, דכמה הרפתקאות דעדו עלי' [קידושין דל"ג א ]. וא"ת ע"י שיהיה להם כל מחמדי עולם. נוי וכח וכו', יקבלו עולמם בעה"ז, וימנעו מכבוד בעה"ב. ע"ז קאמר, ואומר וחפרה וגו':
וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד: ר"ל אז כאשר חפרה הלבנה ובושה החמה ויהיו נכבים כל מאור אור ההצלחות שבעה"ז, הנוי והכד וכו', היינו, הנוי הוא לבנה והכח זהו החמה דהיינו אז כאשר מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים של מעלה דהיינו בעוה"ב, שיבזו כל אלה, כי יכירו אז הכל מלכותו. גם אז נגד זקניו כבוד. א"נ ה"ק דכמו לעיל. קאמר קרא דבשחפרה הלבנה וגו' יאיר מלוכת ד' בעולם, כ"כ בזקני ת"ח דכשיגיע ימי זקנתם וחפרה הלבנה היינו החושים שלהן, שמקבלים אורן מהחמה והוא הנפש. ובושה החמה, היינו השכל, שטבען להיות עמומים בימי הזקנה, אבל עליהן יזרח כבוד ד' לחזקם באלה לתורתו ועבודתו:
כולם נתקיימו ברבי ובניו: שהשתמשו בהן לטובת הגופני והרוחני של הבנ"א. ונתקיים בהם המקרא כי היא חייך ואורך ימיך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
מגן אבות (רשב"ץ)
דרך חיים (מהר"ל)
גדולה תורה וכו, יש לשאול למה הביא אלו ז' פסוקים לכאן ולא די באחד, ועוד מה ראיה מן הפסוק כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך וכן תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך מה ראיה מזה. דע כי הביא ז' פסוקים ובאלו ז' פסוקים בא לבאר כי יש לתורה החיים הנצחיים, כי יש חיים למעלה מחיים כי יש קצרים ויש ארוכים יותר ויש עוד יותר עד שיש חיים נצחיים. ובא לבאר שעל ידי התורה יקנה החיים הנצחיים. ולפיכך מביא ז' פסוקים כנגד ז' מדריגות שכל אחת יותר, וכאשר יש ז' מורה על זה כי אין למעלה מזה, כי לעולם המדריגות שהם שבעה זה על זה מורה כי אין למעלה מזה, כי הש"י שהוא גבוה על גבוה שומר שאין למעלה והוא יושב רם ונשא יש ז' רקיעים שזהו גובה אחר גובה עד המדריגה האחרונה, הרי כי מספר ז' מורה על המדריגה העליונה וכן תמיד כי המדריגות והמעלות שהם זו על זו הם ז', ודבר מבואר הוא ובארנו זה במקום אחר. ואלו שבע מעלות ומדריגות מתחילין מן חיי עולם הזה בדבר שהוא המדריגה התחתונה ומסיימין במדריגה האחרונה של חיי העולם הבא הנצחיים. ולפיכך ג' פסוקים הראשונים מורים על חיי עולם הזה, וג' אחרונים על חיי עולם הבא, והפסוק האמצעי היא מדריגה בין עולם הזה ובין עולם הבא וכמו שיתבאר:
ותחלה יש לבאר מה טעם שהתורה מיוחדת שהאדם מגיע בתורה לחיי עולם הזה ולחיי העולם הבא. ויש לך לדעת והוא הדבר שבארנו בפרקים הקודמים במקומות הרבה, כי הוא יתברך אחד בלבד ואין זולתו ולפיכך המציאות והחיים שיש לאדם ולכל הנמצאים, מפני שהוא יתברך אלקים חיים נותן חיים לדבקים בו, ואין לנמצאים מצד עצמם דבר כי אם מה שמשפיע להם הש"י, ובזה הש"י אחד ואין זולתו. וזה שאמר (תלים ל"ו) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור כי המקור אין לו הפסק כלל והמקור הזה משפיע לכל הנמצאים. ודבר זה מצד הדביקות שהם דביקים בו יתברך, ואם מסלקים הדביקות שיש לנמצאים בו יתברך ועל ידי חטא כתוב בתורה ובא בלשון כרת כי הוא הדבר אשר אמרנו למעלה כי לא יבא החיים לנמצאים רק מצד הדביקות שיש לנמצאים בו יתברך ועל ידי חטא נכרת מן הדביקות הזה. ולפיכך אצל הדביקות נזכר חיים שנאמר (דברים, ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם אלקים חיים. וזה מפני שהדביקות גורם החיים כי הוא יתברך נקרא עיקר, כמו שאמרו שהוא כופר בעיקר, וידוע כי האילן והענפים כאשר דביקים בעיקר יש להם חיים מן העיקר, ואם נבדל הגוף מן העיקר מיד אין לו חיים, וזהו פי' הכתוב (משלי, ג) כי עץ חיים היא למחזיקים בה, וזה כי על ידי התורה הוא דביקות האדם בבוראו ודבר זה מבואר בכמה מקומות למעלה והארכנו בזה, כי אין לך דבר שהוא קרוב אל הש"י כמו התורה שהיא אצולה מן הש"י ולכך נקראת התורה עץ שהעץ הוא יוצא מן העיקר ונאצל מן העיקר וכך התורה היא אצולה מן הש"י, והעץ אשר הוא נטוע בעיקר מקבל מן העיקר וכך התורה מקבלת מן העיקר הוא הש"י החיים, לפיכך כאשר אוחז ומחזיק בתורה היא עץ חיים אליו ועל ידי זה יושפע עליו החיים מן הש"י ודבר זה מבואר:
ולפיכך אמר גדולה תורה שנותנת חיים לאדם בעולם הזה ובעולם הבא והבן מלת גדולה תורה שנאמר כאן שהוא בא להורות על מעלות התורה, והביא תחילה ראיה שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ופירוש כי החיים הם מי שמוציא ד"ת ועל ידי זה מקבל החיים ומה שאמר למוצאיהם ולא ללומדיהם בא להורות על מעלת התורה, כי יאמר פלוני מצא דבר זה אם כן אין אותו דבר אתו מזומן אליו שאם היה מזומן אליו לא שייך בזה מציאה, וכך אין התורה עם האדם כי יש לה מדריגה עליונה עד שנקרא שהוא מצא דברי תורה והגיע אל דבר שאינו אתו. ומפני מדריגה ומעלה זאת התורה היא חיים לאדם שמביא לאדם החיים מלמעלה מן הש"י הוא מקור חיים. אבל בגמרא בפ' כיצד מעברין (עירובין דף נד.) אמרו אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם מי שמוציא אותם בפה. ומפני שלא אמר הכתוב רק כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ובודאי דבר זה הוא חיים במקצת דהיינו שנותן חיים של מה דהיינו לבשרו בלבד וכמ"ש ולכל בשרו מרפא, והיינו שיושפע נצוץ חיים של מה על האדם בשביל התורה וזה הוא חיים לבשרו בלבד. ולפיכך מוסיף עוד ומביא הכתוב אחריו רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך ובזה נכלל חיות כל האדם. וזה כי הטבור הוא השורר מן האדם כולו, ותחלת בריאת האדם היא מן טבורו כדאיתא בפרק עגלה ערופה (סוטה דף מה:) וכאשר אמר רפאות תהי לשרך כלומר שהתורה רפאות להתחלת האדם ובזה כל הגוף מקבל רפואה, וכאשר התחלה מקבל רפואה כל הגוף מקבל רפואה כי הכל נמשך אחר זה. ואמר עוד ושקוי לעצמותיך כי העצמות אין מקבלין כל כך רפואה מן הטבור כי יש לעצמות מוח בפנים שאין מקבלין כל כך רפואה, ועל זה אמר ושקוי לעצמותיך כי התורה שקוי והוא המוח לעצמות כלומר שהתורה נותנת חיים לכל האדם. ושלא תאמר שאף על גב שהתורה נותנת חיים, היינו שהתורה נותנת חיים עד שהאדם הוא שלם ובריא כל ימיו שהוא בעולם וזהו חיות שלו, אבל אריכות ימים לא שמעינן מן הכתובים שהרי אמר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך היינו שהתורה נותנת רפאות לאדם ולא נחשב חצי מת בעודו בחיים, ולכך מביא הכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה וגו', ודבר זה מורה כי התורה היא עץ חיים שהעץ מקוים ביותר וכדכתיב (ישעי' ס"ה) כי כימי העץ ימי עמי שמזה תלמוד כי העץ מאריך בקיום ודבר זה עוד מעלה יותר. ומפני שעדיין לא נשמע שהתורה תתן חיים טובים רוחניים שמקבלת הנשמה והם חיים הבאים מן עולם הבא, ועל זה מביא מקרא כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, פי' זה כי התורה תתן לנשמה מדריגה רוחניות, וזה שאמר כי לוית חן הם לראשך כי הראש שבו הנשמה האלקית, תתן התורה אליו לוית חן ר"ל חבור של חן, והחן אינו דבר גשמי והוא נבדל לגמרי שהרי אינו דבר ממש רק חן שהוא על העין ואין זה דבר גשמי כלל. ואמר וענקים לגרגרותיך, פי' גרגרותיך הוא הגרון שמשם יוצא הדבור של אדם, והדבור של אדם בארנו לך פעמים הרבה הוא החיות של אדם בעולם הזה, שהרי האדם הוא בעל חי מדבר וכמו שבארנו פעמים כי אונקלס תרגם ויהי האדם לנפש חיה והות באדם לרוח ממללא, שמזה תדע כי עיקר האדם מה שהוא חי מדבר. ואמר הכתוב כי התורה תתן לאדם שני דברים, שתתן לנשמה שהיא בראש מדריגה נבדלת והוא לוית חן, כי על ידי זה יש לאדם חבור אל הש"י ולפיכך התורה היא לוית חן, ותתן לכח הדברי שבאדם שהוא חיות של אדם גם כן מדריגה נבדלת לכך אמר וענקים לגרגרותיך כי הענק הוא תכשיט, וכל תכשיט כמו שבארנו למעלה אצל כי כתרך גדול מכתרם שהתכשיט מורה על מדריגה נבדלת, מפני שהדבר שהוא חמרי יש לו פחיתות ושפלות והדבר שהוא נבדל הוא להיפך שיש לו קשוט וכבוד ודבר זה מבואר. והבן איך אמר כי לוית חן הם לראשך כי אצל הראש ששם הנשמה הנבדלת, אמר לוית חן שהחן הוא דבר נבדל לגמרי, ואצל הגרגרת שהיא כח הדברי שאינו כל כך במעלה אמר וענקים לגרגרותיך ולא כתב ענק חן:
ומדריגה זאת שתתן התורה לאדם בעולם הזה מעין עולם הבא, דהיינו כמו אברהם יצחק ויעקב שנתן להם חיים של טובה ושלוה ומנוחה. והרי אף השבת הוא מעין עולם הבא וכמו שאמרו במס' בבא בתרא (ט"ז, סע"ב) ג' הטעימן בעה"ז מעין עולם הבא אברהם יצחק ויעקב, וגם בשאר צדיקים אפשר לומר כך דמה שלא מנה רק אברהם יצחק ויעקב היינו שהטעימן לגמרי בכל דבר, אבל אפשר שיטעים את הצדיק מעין עולם הבא במה. וכן כתבו התוס' שם שהוקשה לרשב"א דלחשביה נמי לאיוב דאמרינן והאתונות רועות על ידיהן מלמד שהטעימו מעין עולם הבא וי"ל דאיוב לא היה רק בחד מלתא אברהם יצחק ויעקב הטעימן מכל וכל עכ"ל. אבל נראה דלא קשיא, דאברהם יצחק ויעקב כל כך היה גדול העולם הבא שהיה להם עד שהטעימן מאותו חלק שהיה להם בעולם הבא הגיע להם ממנו בעולם הזה, וכך משמע הלשון ג' הטעימן בעולם הזה מעין עולם הבא, כלומר כאשר עדיין היה בעולם הזה הראה להם והטעימן מה שיהיה להם בעתיד, אבל איוב הטעימו הקב"ה מעין עולם הבא ולומר שנתן לו מעין עולם הבא, אבל לא שהיה זה מעולם הבא שלו ואדרבא לא היה לאיוב עולם הבא. והפרש גדול יש בו, לדבר זה של איוב יש הפסק ולא היה רק פעם א', אבל לאבות לא היה הפסק כשם שעולם הבא אין הפסק לו כי מעולם הבא זכו:
וכתוב זה שהביא הוא רביעי והוא בין ג' ראשונים שכולם הם על חיי עולם הזה וג' אחרונים הם על ידי עולם הבא, והפסוק הרביעי הזה הוא כמו דבר שהוא כמו אמצעי בין שניהם ודברים אלו ברורים מאד לפניך, ויש להבין דברים אלו:
ואחר כך הביא עוד שלא תאמר שאין כח בתורה שתתן חיי עולם הבא ממש אל הנשמה שהיא ראויה אל עולם הבא, ולפיכך מביא עוד קרא תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך, ובכתוב הזה לא דבר וענקים לגרגרותיך רק זכר תתן לראשך לוית חן בלבד, ומפני כך יש לך להבין בודאי שבא להודיע כי התורה תתן אל הנשמה האלקית שהיא בראש, לוית חן שהוא קשוט וכבוד נבדל ובזה הוא זוכה אל עולם הבא ממש. ועוד כי בכתוב הזה מוסיף עוד לומר עטרת תפארת תמגנך ודבר זה מורה על מעלת עולם הבא, וכבר התבאר זה בדברי חכמים ובארנו אותו למעלה מה שאמרו במסכת ברכות בפר' היה קורא (י"ז, א') העולם הבא אין בו אכילה ושתיה רק צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, וזה עצמו שאמר כאן עטרת תפארת תמגנך. ועדיין לא הביא ראיה על שתתן לו התורה חיים שהם חיים ארוכים בעולם הבא כי לא דבר כאן רק תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך, ואף על גב שהעולם הבא בודאי ארוך מ"מ אין בכח התורה רק שעל ידה זוכה לעולם הבא וצריך למצות ומעשים טובים שיזכה לאורך ימים. ולפיכך מביא הכתוב אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד, ומה שאמר אורך ימים א"א לפרש רק על עולם הבא וכדאיתא בפרק שלוח הקן (חולין דף קמא.) שאם בעולם הזה הרי הוא מת ואין נחשב זה אריכת ימים, ואפילו היה חי מאה שנים הרי נקרא קצר ימים ודוד אמר (ד"ה א', כט) כי ימינו כצל עלי ארץ ואיך נקרא זה אריכת ימים, אלא קרא בעולם הבא מדבר שהוא ארוך. ועוד כי פירוש הכתוב שאמר אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד על דרך שאמרו חכמים (שבת דף סג.) למימינים בה אורך ימים איכא כ"ש שעושר וכבוד איכא למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אריכות ימים ליכא. וטעם הדבר כי מי שעוסק בתורה לשמה ראוי שיהי' לו אריכות ימים בעולם הבא, שהוא עושה לשמה של תורה שהתורה היא למעלה מן העולם הזה הגשמי שהיא תורה שכלית, ולפיכך ראוי שיהיה לו מדריגת עולם הבא שהוא אורך ימים, וכ"ש שראוי שיהיה לו המדריגה התחתונה שלמטה מזה שהוא טובת עולם הזה שעולם הזה למטה ממדריגת עולם הבא. אבל למשמאילים בה אם עוסק בתורה להתכבד בתורה או שתהיה אליו קורדום לאכול והם הנאות שהם בעולם הזה, ראוי שיהיה לו עולם הזה כפי מה שעסק בתורה בשביל הנאת עולם הזה, אבל שיקנה מדריגת עולם הבא בזה לא יקנה ולפיכך אריכות ימים ליכא וכבר בארנו זה למעלה, ומ"מ על כרחך קרא איירי באריכות ימים בעולם הבא. ועדיין לא למדנו מן הכתוב שיזכה אל החיים הנצחיים על ידי התורה שהרי לא נאמר רק אורך ימים בלבד ואין משמע בזה הנצחיות, ואם יזכה אל הנצחיות אין זה בתורה בלבד רק צריך שיצרף לזה המצות ושאר מעשים טובים כי ימים לא משמע כ"כ הרבה, וכן איתא בפרק האורג (שבת דף קה.) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה איתיביה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים פירוש ושם אמרינן שהיו מתעצלים בהספדו של יהושע ואפ"ה האריכו ימים א"ל בבלאי ימים האריכו שנים לא האריכו, הרי לך כי ימים לא משמע כ"כ הרבה רק אריכות ימים מה, ולפיכך מביא הכתוב כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ומדכתיב שנות חיים הם חיים נצחיים הרי לך כי התחיל ממדריגה התחתונה וסיים במדריגה העליונה הוא החיים של עה"ב הנצחיים ודבר זה מבואר:
מדרש שמואל (אוזידא)
מנו רז"ל אלו השבעה דברים יחד לפי שהם דברים שיכול האדם להשתמש בהם להרע או להטיב וז"ש נאה לצדיקים כלומר שבהם יכול האדם להטות את עצמו אחר הבלי העולם, הנוי הוא דבר שיוכל האדם לעלות בו למדרגה שיקרא צדיק שכן מצינו ביוסף הצדיק שעל היותו יפה תואר ויפה מראה נשאה אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ונתגבר על יצרו וכבש אותו, אמנם האדם המכוער בצורתו זה לא יחשב לו לצדקה כאשר יתרחק מן הזנות, ובבחינה זאת הנוי הוא נאה לצדיקים כמ"ש וגם נאה לעולם כלומר להטות משפט גבר נגד עבודתו יתב' כי כאשר יראה עצמו יפה תואר ויפה מראה יתגבר יצרו עליו ע"כ אמר שהנוי נאה לצדיקים ונאה לעולם. וכן הכח נאה לצדיקים כי התורה מתשת כחו של אדם וצריך שיהיה באדם כח גדול לעסוק בתורה וכמעשה דר' יוחנן כאשר ראה לריש לקיש כשהיה לסטים אמר כמה נאה כח הזה לעסוק בתורה והכשיל כחו בתורת ה' תמימה עד שזכה להיות שר וגדול בישראל, וכן בענין מעשה המצות צריך כח לקיימם אם לקבור מתים ולבקר חולים וכל המצות כלי המעשה גומרין וצריך שיהיה כח בהם כדי לעשות את כל המצות, ועז"א שהכח נאה לצדיקים כלומר להיותם צדיקים וכן נאה לעולם כלומר שגם הכח הוא הכנה לאדם אם ירצה להטות עצמו אחר הבלי העולם להיות מעול וחומץ בזרועו הנטויה כי איש זרוע לו הארץ. וכן העושר הוא נאה לצדיקים כי דבר ברור הוא שבעושר יוכל האדם להיות צדיק גמור בהיותו עושה צדקה וחסד וכמעשה דמונבז המלך שאמר אבותי אצרו במקום שהיד שולטת ואני אוצר אוצרות במקום שאין היד שולטת בהן ואין לך דבר שעומד בפני הצדקה כי היא שקולה כנגד כל המצות וכן עם העושר יכול לעסוק בתורה בלי שום טרדא למזונותיו וכן ג"כ נאה לעולם כי בו יוכל האדם להתענג בתפנוקי מלכים וכל ימיו כחגים וגם יתענג בתענוג המשגל כי רועה זונות יאבד הון וז"ש ונאה לעולם. וכן הכבוד נאה לצדיקים ונאה לעולם כי מי שהוא איש נכבד דבריו נשמעים ויועיל לו כבודו להדריך את הרבים בדרך ישרה וגם בהיותו איש כבוד שהכל מכבדים אותו ואפ"ה לא גבה לבו ולא רמו עיניו שכרו גדול ולפעמים היותו איש כבוד הוא לרעתו כי משתרר על הצבור גם השתרר שלא לשם שמים ומתגאה עליהם ועובר עבירה בפרהסיא ואין מי שיעמוד כנגדו כי גדול כבודו בעיניהם. וכן החכמה יש בה שתי פניות להרע או להטיב ולכן היא נאה לצדיקים כי כל מגמתם בענין לימוד החכמה היא לידע איזה דרך ישכון אור לעבוד את בוראו וכן הוא נאה לעולם כי יש רבים יחכמו לסבת פניות אחרות להתגדל בהם וקורדום לחטוב בהם חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו. וכן הזקנה והשיבה כי שניהם אחד הוא נאה לצדיקים כי רוב שנים יודיעו חכמה ומה טוב ומה נעים הזקנה והשיבה לצדיקים כי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וכן נאה לעולם להאריך ימים בתענוגי העולם הזה וגם לסבת זקנתם מהדרים פניהם ויקומו מפני שיבתם והוא נאה לעולם להתגדל להתרומם בה למי שרודף אחר הדברים האלה. וכן הבנים נאה לצדיקים כמ"ש בספר הזוהר הנה נחלת ה' בנים כי על ידי הבנים שמניח האדם בזה העולם זוכה לנחלת ה' לעולם הבא וכן נאה לעולם כי האדם הנטוי אחר הבלי העולם מתגדל ברוב בניו כחצים ביד גבור לנתוץ ולנתוש, וכוונת רז"ל באמרם נאה לצדיקים ונאה לעולם להזהיר לאדם כי אלו השבעה דברים הם דברים היוליים ובמאזנים ישאו יחד אם להטות עצמו בהם ללכת בדרכי יושר להטות משפט גבר להרע או להטיב ואשריו מי שבחר להיות צדיק ולהשלים את עצמו בהם ואוי למי שנטה עצמו לצד האחר. והביא ראיה לכל אלה הדברים ואמר שנאמר עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא רצה שלמה המלך עליו השלום לשבח לפאר מעלת תהלת השיבה כי אין אדם אשר לסבת זכותו ומעשיו יהיה ראוי שיזכה לשיבה רק השם יתברך נותנה על צד הרחמים בדרך צדקה כמי שנותן צדקה לעני וז"ש בדרך צדקה תמצא על צד הצדקה שעושה השם יתברך עם האדם תמצא השיבה. גם אפשר שרמז שלמה המלך ע"ה כמה גדול כח הצדקה כי בסבתה מאריכין לו ימיו של אדם וזוכה לשיבה, וז"ש עטרת תפארת שיבה וכאשר ילך האדם בדרך צדקה שם תמצא השיבה, ורמז שאמר בדרך צדקה להודיע כי אפילו קודם שנתן הצדקה ועדיין הוא בדרך ושם לדרך פעמיו ליתן צדקה מאז זכה לשיבה הרי בכאן השמיענו עטרת תפארת השיבה עם שבח מעלת תהלת העושר כי בה יזכה לעשות צדקה כי רבה היא, ואומר עטרת זקנים בני בנים הרי בכאן הוזכרה עטרת הבנים כי הם עטרה לאבות וגם הנוי במה שאמר ותפארת בנים אבותם כלומר כי התפארת והנוי של הבנים היא מאבותם מסכים למה ששנו רז"ל האב זוכה לבן בנוי וכו', וענין הכח הזכיר בפסוק תפארת בחורים כחם כי זאת היא תפארתם כדי לעבוד את ה' בכל כחם ובפרט בבחרותם שיאמר עליהם אשרי ילדותם שלא ביישה את זקנותם. והדר זקנים שיבה אפשר שגם בזה רמז ענין השיבה והודיע במה יזכה האדם לשיבה והוא המהדר פני הזקנים יזכה לא לבד לזקנה אלא אף לשיבה כי מדה טובה מרובה, וז"ש והדר זקנים שיבה כי בהדר שעושה האדם לזקנים זוכה גם לשיבה. עוד אמר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים הכונה כי אז בזמן ביאת משיחנו כבוד ה' עלינו יזרח ואז וחפרה הלבנה ובושה החמה ואורם לחשך יחשב, וכמ"ש הכתוב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך כי ה' יהיה לך לאור עולם וגו', ואומרו ונגד זקניו כבוד אם נפרש מ"ש למעלה כי הכבוד נאה לצדיקים כלומר כי להם נאה הכבוד שיכבדום והוא ראוי אליהם על כן הביא ראיה לדבריו ממה שאמר ונגד זקניו כבוד כי אז בזמן ההוא יכובדו הראוים להתכבד והם הזקנים והחסידים אשר הם נקראים זקניו יתברך להם ינתן הכבוד כי להם יאתה:
עוד אמר רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים כלם נתקיימו ברבי ובבניו. אפשר לתרץ מה ראו רז"ל לאסוף ולמנות אותם אחר שלא הוסיפו שום פירוש על דברי שלמה המלך לכן אמר שמה שמנו אותם רז"ל והוסיפו על מה שאמר שלמה המלך ע"ה הוא להודיע שהצדיקים הגמורים אפשר שיזכו לכל אלו השבעה בבת אחת כלם כאחד והרוצה ליטול יבא ויטול שהרי ראינו שכלם נתקיימו ברבי ובבניו:
גם אפשר שרמז לפי שרבי שמעון בן יוחאי אמר שאלו המדות נאה לצדיקים כמו שביארנו וגם נאה לעולם כלו' לעידון גופניי כמו שביארנו אמר עתה רבי שמעון בן מנסיא כי מאלו השתי חלוקות שמנו אחת לצדיקים ואחת לעולם מה שמנו לצדיקים את זה ראינו הלכה למעשה שכלם נתקיימו באדם אחד הלא הוא ברבי ובבניו וזה לסיבה שהיה ה' עמהם אמנם מה שמנו שאלו השבעה נאה לעולם לא ראינו שיתקיימו כלם באדם אחד להרע ולא להטיב ואם יזכה הרשע באחד מהם בשתים לא ישורנה:
הערות
- ^ נ"א: (מנסיא)