משנה אבות ו ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ו · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

רבי שמעון בן יהודה‏[1] משום רבי שמעון בן יוחאי אומר, הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים, נאה לצדיקים ונאה לעולם:

  • שנאמר (משלי טז לא): "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא".
  • ואומר (משלי כ כט): "תפארת בחורים כוחם והדר זקנים שיבה".
  • ואומר (משלי יד כד): "עטרת חכמים עשרם".
  • ואומר (משלי יז ו): "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם".
  • ואומר (ישעיהו כד כג): "וחפרה הלבנה ובושה החמה, כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד".

רבי שמעון בן מנסיא אומר, אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים, כולם נתקיימו ברבי ובבניו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר,

  1. הַנּוֹי
  2. וְהַכֹּחַ
  3. וְהָעוֹשֶׁר
  4. וְהַכָּבוֹד
  5. וְהַחָכְמָה
  6. וְהַזִּקְנָה
  7. וְהַשֵּׂיבָה
  8. וְהַבָּנִים

נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא", וְאוֹמֵר, "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם", וְאוֹמֵר "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּוֹחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה", וְאוֹמֵר, "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם, וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד":
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו:

נוסח הרמב"ם




פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עטרת - זה העושר:

תפארת - זה הנוי:

והבנים - ותפארת בנים אבותם:

והכח - תפארת בחורים כחם:

והכבוד - ונגד זקניו כבוד:

והחכמה - דזקנים טובא איכא הכא, וחד מנייהו לזה שקנה חכמה:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב


תפארת ישראל

יכין

נאה לצדיקים ונאה לעולם:    דכשימצאום הצדיקים לא די שירוויחו הם עי"ז. אלא גם בני העולם ירוויחו עי"ז, כי הנוי יתן להצדיקים חן לפני שרים ומלכי ארץ להיות דורשי טוב לעמם. ובכח, יצילו עשוק מיד עשקו. ובעושר יתמכו עניים ואביונים. וע"י הכבוד, יהיה עצתם נשמע בדבר ה' ליראה אותו. ובחכמה, ילמדו לעם לדעת את ה'. ובזקנה, יהיו דבריהם דברי טעם וגרעניים כוחיים ומבושלים יפה. וע"י השיבה, יכול לספר לכל ההרפתקאות דעדו על יראי ה' ויצילם ה'. וגם מקריות הרשעים שהיו תחלתן שלוה וסופן יסורין. וברבוי בנים ובני בנים, יטעו נטיעות יפות רבות בישראל, לעשות פרי ולהפיץ דעת בקהל ה' בכל המקומות. אולם הרשעים משתמשין בכוחות אלה בהכל להיפך. ביופי לזנות. ובכח לעוול, וכו' וכו':

בדרך צדקה תמצא:    על נוי כח ועושר וכבוד וחכמה, א"צ לראיה מפסוק. דפשיטא דמועילין הרבה לעבדי ה' ליראת ה'. אבל מביא ראיה על שיבה, שלא תאמר, הזקנה והשיבה מתישין כח הצדיק, שעל ידיהן לא יהיה יכול לפעול בכח לטובת הכלל. על זה אמר עטרת תפארת וגו', שבדרך הצדקה תמצא, כמציאה שאין אדם מקוה שימצאנה ואפ"ה ישיגה, שתהיה השיבה עטרת תפארת, ותוסיף הוד בכל ענייניך ודבריך:

ואומר:    וא"ת רבוי הבנים יסבבו להצדיק ספק אולי לא ייטיבו כולם, והרי אלה יוכלו לקלקל יותר משאר אדם להחטיא אחרים אם יחטאו הם, כי יחשבו הבנ"א דלולא שקבלו כן מאבותיהם לא היו עושים כך, ע"ז אמר עטרת זקנים בני בנים:

עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם:    ר"ל שיכבדו להזקנים אפי' בשביל הבני בניכ., מדנראה במעשה הנכדים איך יקר היה הדרכת הזקנים לבניהן, עד שגם השתילים ששתלו הבנים, דהיינו הבני בנים, גם הם הצליתי. וגם הבנים יוכלו להתפאר שיש להם אבות כאלה, שהדרכתן להם הצליחו גם עד דור שלישי. וא"ת שע"י שיאריכו הזקנים ימים. לא יכבדו כראוי את הבנים והנכדים, רק את הזקנים ועי"ז לא יהיה שמחת הנפש להזקנים. ע"ז קאמר ואומר תפארת וגו':

תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה:    כי תפארת בחורים כחם וגו', ר"ל שיכבדו להרכים בשנים, עבור כחם שישתמשו בה לטובת הכלל בכל מעשה צדק וטוב כשצריך זריזות וכח לגמרו. שראוי להעשות מהרכים בשנים. והדרת זקנים שיבה, ר"ל ולזקנים יכבדו עבור שייטיבו להכלל בעצתם הנכונה, שראוי ללמדה רק מאיש שיבה, דכמה הרפתקאות דעדו עלי' [קידושין דל"ג א ]. וא"ת ע"י שיהיה להם כל מחמדי עולם. נוי וכח וכו', יקבלו עולמם בעה"ז, וימנעו מכבוד בעה"ב. ע"ז קאמר, ואומר וחפרה וגו':

וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד:    ר"ל אז כאשר חפרה הלבנה ובושה החמה ויהיו נכבים כל מאור אור ההצלחות שבעה"ז, הנוי והכד וכו', היינו, הנוי הוא לבנה והכח זהו החמה דהיינו אז כאשר מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים של מעלה דהיינו בעוה"ב, שיבזו כל אלה, כי יכירו אז הכל מלכותו. גם אז נגד זקניו כבוד. א"נ ה"ק דכמו לעיל. קאמר קרא דבשחפרה הלבנה וגו' יאיר מלוכת ד' בעולם, כ"כ בזקני ת"ח דכשיגיע ימי זקנתם וחפרה הלבנה היינו החושים שלהן, שמקבלים אורן מהחמה והוא הנפש. ובושה החמה, היינו השכל, שטבען להיות עמומים בימי הזקנה, אבל עליהן יזרח כבוד ד' לחזקם באלה לתורתו ועבודתו:

כולם נתקיימו ברבי ובניו:    שהשתמשו בהן לטובת הגופני והרוחני של הבנ"א. ונתקיים בהם המקרא כי היא חייך ואורך ימיך:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)


פירוש מגן אבות (רשב"ץ)  


הערות

  1. ^ נ"א: (מנסיא)