מצוה:ללכת ולהדמות בדרכי ה' יתברך
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.
(דברים י, יב)
כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ.
(דברים יא, כב)
אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן.
(דברים יג, ה)
יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו.
(דברים כח, ט)
היא שצונו להדמות בו יתעלה כפי היכולת, והוא אמרו "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט). וכבר נכפל זה הצווי ואמר "ללכת בכל דרכיו" (דברים יא, כב) ובא בפירוש (ספרי על דברים, יא כב) "מה הקב"ה נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הקב"ה נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הקב"ה נקרא חסיד, אף אתה היה חסיד". וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר ואמר "אחרי ה' תלכו" (דברים יג, ה) ובא בפירוש שרצה לומר ההדמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות שיתואר בהם האל יתעלה על צד המשל, יתעלה על הכל עילוי רב.
שנצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך הישר והטוב בכל כחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם וזה חפצו מבריותיו, למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא, ועל זה נאמר "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט) ונכפלה המצוה עוד במקום אחר, שנאמר "ללכת בכל דרכיו" (דברים י, יב) (דברים יא, כב). ואמרו זכרונם לברכה בפרוש זאת המצוה: "מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק, אף אתה היה צדיק; מה הקדוש ברוך הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש" (ספרי עקב יא, כב).
והענין כולו לומר שנלמד נפשנו ללכת בפעולות טובות כאלו ומדות נכבדות, אשר יספר בהם יתברך על דרך משל לומר שמתנהג במדות טובות אלו עם בריותיו. והוא ברוך הוא יתעלה על כל עלוי גדול, שאין בנו כח ודעה להשיג גדל מעלתו ורב טובו, ולא בכל הנבראים. ועל הדרך הזה שאמרנו (פ"א מהל' דעות ה"ו) יקראו הנביאים לאל ברוך הוא כל הכנויים: צדיק, ישר, תמים, גבור, חזק, רב חסד, ארך אפים. כי באמרם ארך אפים אין הענין חלילה שיהיה כעס לפניו לעולם. כי אשר בידו להמית ולהחיות, למחות עולם ולבראת ואין אומר לו מה תעשה, למה יכעס? גם כי הכעס איננו שלמות בכועס, ואליו ברוך הוא כל השלמות. אבל הענין באמת על הדרך שזכרנו, כלומר שהן המדות המעלות שמתנהג עם בריותיו ויש לנו ללמד ולעשות כל דרכינו בדמיונו.
ואולי, בני, תחשב לבא עלי במה שכתוב "ואל זועם בכל יום" (תהלים ז, יב). ואמרו זכרונם לברכה "וכמה זעמו? רגע." (ברכות ז.) ואתה בני אל תטעה בזה. חלילה לאל מרשע, ומלבבך להאמין בו ברוך הוא כי אם תכלית כל שלמות. וענין הכעס לא יארע בנו רק מצד היותנו בעל החמר הגרוע, ובאמת כי הזעם שזכרו בו איננו רק על דרך משל על ענין העולם. כוונתם לומר כי בהיות רוב בני אדם שבעולם נמשכים אחר תאותם, ומהם רבים עובדים לשמש ולירח ולמזלות וגם לעצים ולאבנים, יתחייב העולם מתוך כך כליה תמיד. ואולי אמרם שזעמו רגע בכל יום, הטעם לפי שהעולם נדון אחר רובו ובכל יום ויום מתחייב העולם על מעשיהם הרעים. ואותו רגע קטן אשר ישלים הרוב חוטא אחד בחטאו, ידמו זכרונם לברכה לזעם האל לומר שיש באותו רגע חרון אף בעולם, וחיוב עליהם שהכל ראויים באותו רגע מכח מידת הדין לכלות, אלא שמידת הרחמים מכרעת מיד ומעמידו. וקבל זה בני ממני עד שמעך טוב ממנו.
שרש מצוה זו ידוע הוא כי היא ושרשה דבר אחד.
דיניה גם כן קצרים. ענינה הוא דרך כלל שיבחר לו האדם בכל עניניו ובכל מעשיו – בין באכילה בין בשתיה, בין במשא ומתן בין בדברי תורה, בין בתפלה בין בשיחה ובכל דבר – הדרך הטובה והממצעת, ולא יתרחק אל הקצוות לעולם. ועל כלל הענין הזה אמרו זכרונם לברכה (סוטה ה:) שיהא אדם שם דעותיו תמיד, כלומר שיחשב בעניניו לעשות אותם על דרך המצוע והישר. וסמכו הדבר לקרא דכתיב "ושם דרך אראנו בישע אלהים" (תהלים נ, כג). דרשו הם: אל תקרי ושם אלא ושם (מועד קטן ה.).
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ואינו משתדל להישיר דרכיו ולכבש יצרו ולתקן מחשבותיו ומעשיו לאהבת האל ולקים המצוה הזאת, בטל עשה זה.
מצות עשה ללכת בדרכיו הטובים והישרים, שנאמר "והלכת בדרכיו", ואומר "אחרי ה׳ אלהיכם תלכו". ומפרש בפרק קמא דסוטה (דף יד.) אחר מידותיו תלכו. מה הוא מלביש ערומים, שנאמר "ויעש ה׳ לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם"; ומבקר חולים, שנאמר "וירא אליו ה׳ באלני ממרא"; ומנחם אבלים, שנאמר "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו"; וקובר מתים, שנאמר "ויקבור אותו בגי" – אף אתה עושה כך.
וכן פירשתי לחכמי ספרד פירוש של זה המקרא: "דע את אלהי אביך ועבדהו" (דברי הימים א כח, ט), שכמו שהוא חנון ורחום ועושה חסד משפט וצדקה בארץ, כן תעשה אתה. והא לך שני עדים ביאשיהו שנאמר עליו ש"אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אז טוב לו. דן דין עני ואביון, אז טוב; הלא היא הדעת אותי נאם ה׳" (ירמיהו כ"ב, ט"ו-ט"ז). ונאמר עוד "אל יתהלל חכם בחכמתו" וגו׳ "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה׳ עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה׳" (ירמיהו ט', כ"ב-כ"ג).