מצוה:להחזיר המשכון לבעלים בעת שצריך לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


להחזיר המשכון לבעלים בעת שצריך לו
מצוה זו נוהגת בזמן הזה

כה אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כו כִּי הִוא כסותה [כְסוּתוֹ] לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי. (שמות כב, כה-כו)
הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. (דברים כד, יג)

בחז"ל

בראשונים
משנה תורה: הלכות מלווה ולווה, פרק ג
ספר המצוות לרמב"ם: עשה קצט    ספר החינוך: מצוה תקפז    ספר מצוות גדול: עשה צד