מצודות על שמואל ב כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מצודות על שמואל ב · כג · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ונאם הגבר" - וזה בעצמי דברי עתה אף כי אני הגבר אשר הוקם למעלה להיות משיח אלהי יעקב למלוך בישראל ולהיות מנעים זמירות ישראל רצה לומר לסדר זמירות נעימות לישראל לשורר בבית ה' וכאומר אחר כל הגדולה הזאת לא נשתנית דעתי מאשר היתה מאז

"נאם דוד בן ישי" - רצה לומר וזה דברו נאם דוד וגו' רצה לומר זה הדבר דברתי עוד הייתי דוד בן ישי רועה צאן בשפל המדרגה

"ואלה דברי דוד האחרונים" - רצה לומר מה שאמר אחר כל המעשים והשירים אשר שר לה' ומשם ואילך לא דבר עוד ברוח הקודש

מצודת ציון

"נאם" - מענין אמירה ודבור

"הגבר" - האיש

"על" - למעלה וכן (איוב לו לג)מקנה אף על עולה

"ונעים" - ענין עריבות ומתיקות

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"רוח ה'" - רצה לומר הדבר אשר אדבר מאז ועד עתה לא מחכמה באה לי אך רוח ה' דבר בי ומלתו וגו' והוא כפל ענין במלות שונות ובא לחזק הדבר

מצודת ציון

"ומלתו" - ענין דבור כמו (תהלים קלט ד)כי אין מלה בלשוני

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מושל באדם צדיק" - כאשר יועמד צדיק למשול בבני אדם אז ימשול יראת אלהים כי כל ממשלתו להכריח העם על היראה אם כן היא המושלת והמתגברת

"אמר אלהי ישראל" - רצה לומר וזהו דברי אשר אלהי ישראל אמר וכאלו דבר לי ליחד אלי הדבור רצה לומר מיד ה' הופיע אלי להשכיל הדבר הזה

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מנוגה ממטר" - כמו מנוגה השמש וממטר השמים אשר משניהם יחד באה הסיבה להצמיח דשא מן הארץ וכן הדבר במושלים כאלה כי אף אשר אור הבוקר היא סיבה ידועה לזריחת השמש אין זו סיבה לשיתמיד בזריחתו כי יבוא הענן ויכסנו כן צדיק המושל לא ימשול היראה כי אם בעוד ימשול הוא ולא בסור ממנו הממשלה אף לא אחרי מותו וכמו שנוגה השמש ומטר השמים המה יחד סיבה להצמיח דשא ולא זה בלא זה כן צדיק אחד מושל לא יוכל להמשיל היראה אם המושל חבירו עומד נגדו ומוחה בידו

"וכאור בוקר" - רצה לומר המושל כזה הוא סיבה להמשיל היראה כמו אור הבוקר המאיר בפאת המזרח אשר הוא סיבה ידוע לשיזרח אחריו השמש אבל כשאור הבקר לא יהיה מעונן בעבים כי כשיהיה מעונן אין אור הבוקר סיבה ידועה לזריחת השמש כי לא יהיה נראה כי הענן יכסנו

מצודת ציון

"עבות" - עננים

"מנוגה" - ענין הארה וזריחה

"דשא" - חציר

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי כל ישעי" - כי כל הישע הבאה היא ישעי כי על ידי או על ידי זרעי תבוא וכמו כן על ידינו תבוא כל חפץ כי לא יצמיח מי למלכות מבלעדינו

"ושמורה" - גם המלוכה הלא היא שמורה לי ולזרעי מדור לדור ואינה כממשלת שאר מושל אשר עמו תמות או בחייו תוסר ומעשיו בטלים אשר ידמה לאור הבוקר שהיא סיבה ידועה לזריחת השמש ובבוא הענן יכסהו

"כי ברית עולם שם לי" - ממשלת המלוכה שם לי לבדו וברית עולם היא

"ערוכה בכל" - רצה לומר הכל תלוי בה על היותה מלוכה ונתנה ביד אחד ואינה כממשלת מושלים שאין הכח ביד האחד כאשר חבירו עומד נגדו אשר ידמו לנוגה השמש ומטר השמים שאין הכח ביד אחד זולת חבירו להצמיח הדשא

"כי לא כן ביתי" - אלא ממשלת בית מלכותי לא כן היא עם הממשלת יראת האל

מצודת ציון

"ערוכה" - ענין סדור

"חפץ" - רצון

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי לא ביד יקחו" - כי בעבור החדודים הבולטים בו אי אפשר לקחתו ביד לסלקו מן הדרך אל מקום מיוחד ולזה בעל כרחו הוא מונח ברגלי אדם ומנידים אותו ממקום למקום ולא יונח זמן רב במקום אחד וכמו כן לא תעמוד בית בליעל על זמן רב

"ובליעל" - אבל בית בליעל כירבעם וחבריו כולם יהיו כקוץ מונד רצה לומר כמו הקוץ המונח ברגלי אדם אשר מנידים אותו ממקום למקום בדרך מהלכם

מצודת ציון

"מנד" - מלשון נדידה

"כלהם" - מלשון כל

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ובאש שרף וגו'" - בתבערת אש ישרפו בעת יושבת מלכותם או רצה לומר בעבור יושבת זכר למו וכן היה בבית ירבעם ואחאב והדומים להם

"ואיש יגע בהם" - רצה לומר אולם בית הבליעל לא תהיה דומה להקוץ הזה אשר לא תגע בו יד איש כי בהם יגע איש לרעה בחרב ובחנית והגוף של כל אחד מהם יהיה מלא מברזל החניתות וגם עץ הנצב תבוא בו אחר להב החנית

מצודת ציון

"בשבת" - ענין בטול כמו (ישעיהו יד ד) שבת נוגש

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"על שמונה מאות" - מוסב למעלה לומר שהיה יושב בישיבת החכמה על אשר היה הורג בפעם אחת שמונה מאות חלל ואף כי נתייגע בהורגו הרג רב מכל מקום חזר לישב בישיבת החכמה על ההריגה וסמוך לה (ובדברי הימים נאמר הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל וגו' כי שם משבחו בהגבורה לבד לומר על הריגת שלש מאות חלל וסמוך לה היה עורר את חניתו להלחם עמו כאלו עתה התחיל להלחם וכאן משבחו באהבת החכמה עם הגבורה)

"יושב בשבת תחכמוני" - רצה לומר האחד היה יושב עם דוד בישיבת החכמה והיה ראש הגבורים ושמו עדינו העצני (ובדברי הימים במקום יושב בשבת נאמר ישבעם והיא היא כי ישבעם הוא כאלו אמר יושב בעם ובמקום תחכמוני נאמר שם בן חכמוני והיא היא וכן איש ירושלים הלא נקרא ירושלמי וגם נקרא בן ירושלים ומובן אחד להם)

"אשר לדוד" - כאשר הזקין ותש כחו היו אלה שלשת הגבורים סביב לו לבל יבוא מי ויכנו נפש

מצודת ציון

"השלשי" - ענין גבורים ונכבדים כמו (שמות יד ז)ושלשים על כלו ונפלה מ"ם הרבים וכן (מלכים ב יא ד)לכרי ולרצים ומשפטו לכרים

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויעלו" - נסתלקו מלהלחם בהם

"ואחריו" - במעלה

"בשלשה הגבורים" - רצה לומר הוא היה אחד בשלשה הגבורים אשר היו עם דוד בעת חרפם את הפלשתים אשר נאספו שם למלחמה ולא הוזכר במקרא מן המלחמה ההיא ומתי היתה

מצודת ציון

"בחרפם" - מלשון חרפה ובזיון

"ויעלו" - נסתלקו כמו (איוב ה כו)כעלות גדיש

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והעם ישובו" - אחר שנסתלק מלהלחם שבו אחריו אך לפשט מלבושי החללים ולא עזרוהו להכות בהם

"עד כי יגעה ידו" - מרוב התנועות וההכאות יגעה ידו ונדבקה אל החרב כי סר אז ממנו כח התפשטות היד כדרך המרבה בתנועות והכאות

מצודת ציון

"יגעה" - מלשון יגיעה ועייפות

"לפשט" - ענין הסרת המלבוש

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מלאה עדשים" - ובדברי הימים נאמר שעורים כי באמת זו מלחמה אחרת וזו אחרת בפעם אחר כי כאן נאמר ששמה הצילה ושם נאמר שאלעזר הצילה

"ואחריו" - במעלה

"לחיה" - להיות עדה ומחנה שלימה

מצודת ציון

"לחיה" - רוצה לומר לעדה וכן (תהלים סח יא)חיתך ישבו בה

"חלקת" - אחוזת שדה

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויצילה" - לבל ישרפו אותה

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וחית פלשתים" - עדת פלשתים

"אל קציר" - כמו בקציר וכן (שמות כה כא) ואל הארון ומשפטו ובהארון ורצה לומר בעת הקציר

"מערת עדולם" - ובדברי הימים אמר עוד על הצור כי צור גבוה וחזק היה שם והוא המצודה שאמר למטה

"מהשלשים ראש" - כל אחד מהשלשה היה ראש מהשלשים הגבורים הנזכרים למטה

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ומצב" - ובדברי הימים נאמר ונציב והיא היא ויקרא כן לפקיד וממונה

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מי ישקני מים" - לא שצוה להביא המים אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם על כי הזמן היה חם והמים היו קרים וערבים

מצודת ציון

"ויתאוה" - מלשון תאוה וחשק

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויסך" - שפכם ארצה לשם ה'

"ויבקעו" - כאשר שמעו שהתאוה להם הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד ועברו דרך המחנה וכאלו בקעוה לעשות בה דרך לעצמם

מצודת ציון

"ויסך" - מלשון נסך

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הדם האנשים" - וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם רצה לומר הלא לדם יחשב

"ויאמר" - נתן טעם על שלא שתה מהם ואמר חלילה וגו' רצה לומר חולין הוא לי לשתותם מחמת יראת ה'

מצודת ציון

"ה'" - כמו מה'

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולו שם בשלשה" - רצה לומר שהיה מפורסם לגבור בין שלשת הגבורים הראשונים והם עדינו ואלעזר ושמה אשר גם הם עם כל גבורתם החשיבו גם את אבישי לגבור

"והוא עורר וגו' על וגו'" - רצה לומר על ההריגה וסמוך לה היה עורר את חניתו להלחם עמו כאלו עתה התחיל להלחם

"הוא ראש השלשה" - הוא היה הראש מהשלשה שבקעו להביא המים לדוד

מצודת ציון

"עורר" - מלשון התעוררות ותנועה

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ועד השלשה" - אבל לא בא למעלת השלשה הראשונים

"מן השלשה" - רצה לומר מבין שלשה שואבי המים והם ראשי השלשים

"הכי נכבד" - האמת הוא היה המכובד שבהם ולזה היה לשר על השנים אשר עמו

מצודת ציון

"הכי" - המלה ההיא עם הה"א התימה מורה על אמתת הדבר

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בתוך הבור" - עם כי המקום דחוק להתחזק בו

"ביום השלג" - עם היות כי טבע הארי להתחזק ביותר בזמן הקור ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיונית בתגבורת הקור עם כל זאת נתגבר עליו והכהו נפש

"שני אריאל מואב" - תרגם יונתן תרין רברבי מואב ועל שם גבורתם קראם אריאל שהיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל שהוא ענין חוזק כמו (יחזקאל לא יא) ביד אל גוים

"רב פעלים" - פעל הרבה גבורות

"מקבצאל" - שם מקום

מצודת ציון

"איש חי" - איש מזורז וכאשר יאמרו הבריות

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"איש מראה" - רצה לומר בעל פרצוף גדול המטיל אימה

מצודת ציון

"בשבט" - בשרביט

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולו שם" - רצה לומר שהיה מפורסם לגבור בין שלשה הגבורים שואבי המים שהיו ראשי השלשים ורצה לומר שעם כל גבורתם החשיבו גם אותו לגבור אבל שלשה הגבורים הראשונים לא החשיבו אותו למאומה לגודל הגבורה אשר היה בהם

"אלה" - הפעלים ההם

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מן השלשים" - החשוב למטה בענין היה נכבד מאוד ולזה לא חשבוהו עמהם אבל לא בא למעלת שלשה שואבי המים ראשי השלשים ולזה לא חשבוהו גם עמהם

"אל משמעתו" - להיות עמו לשמוע ולעשות כל אשר יצוה

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בשלשים" - רצה לומר עם שהיה נכבד קצת מן השלשים מכל מקום לא גדלה מאוד מעלתו עליהם ולזה נחשב גם הוא עם השלשים שחושב והולך ואם כן היו שלשים במספר זולת עשהאל

מצודת ציון

"בית לחם" - מבית לחם

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בני ישן יהונתן" - כמו בן ישן ודוגמתו (בראשית מו כג) ובני דן חושים

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נושא כלי יואב" - חוזר הוא על נחרי שהיה נושא כלי מלחמתו

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כל שלשים ושבעה" - כל הגבורים היו במספר שלשים ושבעה כי שלשים מנויין כאן לבד מעשהאל ועמו הרי שלשים ואחד ועדינו ואלעזר ושמה הרי שלשים וארבעה ושלשה שואבי המים ראשי השלשים המנוין הרי שלשים ושבעה ואבישי היה אחד משואבי המים כמו שכתוב למעלה ובניהו לא יוחשב עמהם כי שמהו דוד על משמעתו ומנע את עצמו מלרדת במלחמה בתמידות שלא יטמא את עצמו למת כי כהן היה ואף יואב לא יוחשב עמהם שאין זה מכבודו לחשבו עם שאר הגבורים על כי היה שר על כל הצבא החשוב מאוד מאוד מכולם