מפרשי רש"י על שמות יג יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שמות יג:



יח


פסוק

(יח) וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

רש"י

"וַיַּסֵּב" - הסיבם מן הדרך הפשוטה לדרך העקומה:

"יַם סוּף" - כמו לים סוף וסוף הוא לשון אגם שגדלים בו קנים כמו (שמות ב, ג) "ותשם בסוף", (ישעיה יט, ו) "קנה וסוף קמלו".

"וַחֲמֻשִׁים" - אין חמושים אלא מזויינים (לפי שהסיבתן במדבר גרם להם שעלו חמושים שאלו היה דרך יישוב לא היו מחומשים להם כל מה שצריכין אלא כאדם שעובר ממקום למקום ובדעתו לקנות שם מה שיצטרך אבל כשהוא פורש למדבר צריך לזמן כל הצורך וכתוב זה לא נכתב כי אם לשבר את האוזן שלא תתמה במלחמת עמלק ובמלחמות סיחון ועוג ומדין מהיכן היו להם כלי זיין שהכו ישראל בחרב, ברש"י ישן) וכה"א (יהושע א, יד) ואתם תעברו חמושים וכן תרגם אונקלוס מזרזין כמו (בראשית יד, יד) וירק את חניכיו וזריז ד"א חמושים מחומשים אחד מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה:

מפרשי רש"י

מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)

עריכה

הסיבן מן הדרך הפשוטה לדרך העקומה - אין הכונה לומר שמפני שדרך המדבר היא עקומה נאמר בה "ויסב" מלשון סבוב, שאם כן היה לו לומר הסיבן בדרך העקומה, אלא הכי פירושו, שמלת "ויסב" הוא מלשון "ואתה הסיבות את לבם", שהוא העתקה מעניין לעניין שהעתיקם מן הדרך הפשוטה לדרך העקומה. ומה שהשמיט הוי"ו של "ויסב" ואמר "הסיבן" הוא מפני שהוא סובר שנשוא המאמר הזה הוא "ויסב", ופירושו כאשר שלח פרעה את העם ולא הוליכם בדרך הפשוטה, פן ינחם העם הסיבן בדרך העקומה. ומה שלא פירש שיהיה הנשוא "ולא נחם", ויהיה פירושו שכאשר שלח פרעה את העם לא נחם דרך ארץ פלשתים, הוא מפני שעכשיו אין הוי"ו של "ויסב" נוסף כי אף על פי שאינו צריך אותו לחבור, צריך אותו להפך העתיד עבר, אבל אם היה הנשוא "ולא נחם" היה הוי"ו נוסף לגמרי.

כמו לים סוף - וחסר למ"ד, כמו שיחסר מ"ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול" לבן שאול, כי אין מנהג הרב לומר שתהיה מלה אחת משרתת לשני עניינים עד שתהיה מלת "מדבר" ומלת "שרי" מושכות עצמן ואחרות עמהן:

גור אריה (כל הפרק)

עריכה

הסיבן מן הדרך הישר וכו' - כלומר דאין פירוש "ויסב אלהים את העם" שהיה מוליכם דרך עקומה כלשון "ויסב", שכל דרך עקומה הסבה הוא, דאם כן לכתוב 'ויולך אותם דרך המדבר ים סוף', מאי "ויסב", אלא לא איירי כלל בדרך שהיו הולכים אלא לאיזה דרך הסיבן, שהסבם לים סוף, כאילו אמר שהסיבן אל דרך המדבר לים סוף:

כמו לים סוף - דאין פירושו מדבר של ים סוף, ויהיה "המדבר" דבוק אל "ים סוף", דהא המדבר בה"א הידיעה שלא שייך כאן דביקות, ועל כרחך פירוש "ויסב אלהים את העם דרך המדבר", ונשאר "ים סוף" בפני עצמו, וצריך לפרש 'לים סוף':

דבר אחר וכו' - מפני שהוקשה על פשט הכתוב דהוי ליה למכתב וחמושים הלכו מאי וחמושים עלו, אלא לכך תלה ביציאתם למכתב וחמושים עלו לומר כי אחד מחמשה חלקים יצאו:

מנחת יהודה (כל הפרק)

עריכה

וסוף הוא לשון אגם - ואם תאמר מה קשה לרש"י שמפרש כל זה. ויל לומר דקשה לרש"י שפירש '"ים סוף" כמו לים סוף', מנא ליה דלמא פירושו של סוף הוא מלשון קץ, והוי פירושו כדכתיב שנסעו לסוף הים. לכן פירש 'סוף לשון אגם' וכולא ימא הוא מלא אגם, לכך צריך לומר ים סוף כמו לים סוף. מהרש"ל:

כמו וירק את חניכיו וזריז - דעת רש"י שמביא בזה שמזורזים שתרגם אונקלוס שהוא לשון מזויינן דהא על "וירק" תירגם 'וזריז', והתם פשיטא ד"וירק" לשון מזויינין. ומהרש"ל פירש 'וכן הוא אומר' וכו' וקשה איך מביא ראייה מהתם דהתם אי אפשר לפרש בענין אחר, לכן פירש דבר אחר ואמר אין המקרא יוצא מידי פשוטו שגם הוא לשון זירוז. עכ"ל:

נחלת יעקב (כל הפרק)

עריכה

ספר הזכרון (כל הפרק)

עריכה

עמר נקא (כל הפרק)

עריכה

וחמושים אין חמושים אלא מזויינים וכו' ד"א מחומשים וכו' - קשה מאי ד"א, י"ל שלפי הפירוש ראשון קשה אדרבא אם היו מזויינים וחגורי כלי מלחמה היה לו להניהגם דרך ארץ פלשתים כי אין להם ליראה מאחר שהם מזויינים. לכן פירש ד"א 'מחומשים' ולכך לא נחם דרך פלשתים כי נשארו מעט מהרבה והיו רכי לבב: