מפרשי רש"י על ויקרא טו כד
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ט"ו • פסוק כ"ד | >>
• ב • ד • ה • ו • ח • י • יא • יב • יג • יח • יט • כג • כד • כה • לא • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאִ֡ם שָׁכֹב֩ יִשְׁכַּ֨ב אִ֜ישׁ אֹתָ֗הּ וּתְהִ֤י נִדָּתָהּ֙ עָלָ֔יו וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְכׇל־הַמִּשְׁכָּ֛ב אֲשֶׁר־יִשְׁכַּ֥ב עָלָ֖יו יִטְמָֽא׃
רש"י
"ותהי נדתה עליו" - (ת"כ נדה לג) יכול יעלה לרגלה שאם בא עליה בחמישי לנדתה לא יטמא אלא ג' ימים כמותה ת"ל וטמא שבעת ימים ומה ת"ל ותהי נדתה עליו מה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף הוא מטמא אדם וכלי חרס
רש"י מנוקד ומעוצב
וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו – יָכוֹל יַעֲלֶה לְרַגְלָהּ, שֶׁאִם בָּא עָלֶיהָ בַּחֲמִישִׁי לְנִדָּתָה לֹא יִטְמָא אֶלָּא שְׁלֹשָׁה יָמִים כְּמוֹתָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים"; וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו? מַה הִיא מְטַמְּאָה אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס, אַף הוּא מְטַמֵּא אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס (ספרא פרק ז,ג; נדה ל"ג ע"א).
מפרשי רש"י
[יז] יכול יעלה לרגלה. פירוש, שיהיה בועל נדה נמשך אחריה, כמו "וכל העם אשר ברגליך" (שמות י"א, ח'), שפירושו הנמשכים אחריך, אף כאן, 'שאם בא עליה בחמשה לנדתה לא יטמא אלא שלשה ימים וכו:
[יח] מה היא מטמאה אדם וכלי חרס וכו'. בפרק יוצא דופן (נידה דף לג.) פירש רש"י דהיא מטמאה אדם לטמא הבגדים מקל וחומר דמשכבה מטמא אדם לטמא בגדים, אף הוא מטמא אדם לטמא בגדים. שלא נראה מתוך הברייתא, שאמרה 'מה היא מטמאת אדם וכלי חרס', דמשמע 'אדם' דומיא ד'כלי חרס' אמר, מה 'כלי חרס' - לטמא כלי חרס בלבד, אף 'לטמא אדם' - לטמא אדם בלבד. ועוד, דהוי ליה למימר 'מה היא מטמאה אדם לטמא בגדים אף הוא כן', כדאמר בסיפא (שם) 'אי מה היא מטמאה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים, אף הוא כן, תלמוד לומר "וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא", נתקו הכתוב לטומאה קלה', וכך הוי ליה למימר נמי במשא, 'מה היא מטמאת אדם לטמא בגדים אף הוא', אי מטמאת אדם לטמא בגדים, והשתא הוי שפיר טפי לומר עליו '[מה] היא מטמאה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים':
ומה שהביא הרא"ם ראיה לדברי רש"י, מדאמר בסיפא דברייתא 'יכול מטמא משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים', ולא אמר 'יכול יטמא אדם לטמא בגדים', אין זה ראיה כלל, כיון דמפיק ליה מקרא "וכל המשכב אשר ישכב עליו וכו'", לכך נקט 'אי מה היא מטמאת משכב לטמא בגדים'. ואין שום סברא לחלק כלל לומר דיטמא אדם לטמא בגדים, ולא יטמא משכב לטמא אדם לטמא בגדים. וכך פירש רבי ישעיה, והוא עיקר, ולא כדברי רש"י: