מפרשי רש"י על ויקרא טו ב
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ט"ו • פסוק ב' |
• ב • ד • ה • ו • ח • י • יא • יב • יג • יח • יט • כג • כד • כה • לא • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
דַּבְּרוּ֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַאֲמַרְתֶּ֖ם אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ כִּ֤י יִהְיֶה֙ זָ֣ב מִבְּשָׂר֔וֹ זוֹב֖וֹ טָמֵ֥א הֽוּא׃
רש"י
"כי יהיה זב" - יכול זב מ"מ יהא טמא ת"ל מבשרו ולא כל בשרו (ת"כ נדה מג) אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדין טמא בזב וטמא בזבה מה זבה ממקום שהיא מטמאה טומאה קלה נדה מטמאה טומאה חמורה זיבה אף הזב ממקום שמטמא טומאה קלה קרי מטמא טומאה חמורה זיבה
"זובו טמא" - (ת"כ) למד על הטפה שהיא מטמאה (נדה נה) זוב דומה למי בצק של שעורין ודחוי ודומה ללובן ביצה המוזרת שכבת זרע קשור כלובן ביצה שאינה מוזרת
רש"י מנוקד ומעוצב
כִּי יִהְיֶה זָב – יָכוֹל זָב מִכָּל מָקוֹם יְהֵא טָמֵא? תַּלְמוּד לוֹמַר מִבְּשָׂרוֹ, וְלֹא כָּל בְּשָׂרוֹ. אַחַר שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין בָּשָׂר לְבָשָׂר, זָכִיתִי לָדוּן: טִמֵּא בְּזָב, וְטִמֵּא בְּזָבָה; מַה זָּבָה, מִמָּקוֹם שֶׁהִיא מְטַמְּאָה טֻמְאָה קַלָּה, נִדָּה, מְטַמְּאָה טֻמְאָה חֲמוּרָה, זִיבָה – אַף הַזָּב, מִמָּקוֹם שֶׁמְּטַמֵּא טֻמְאָה קַלָּה, קֶרִי, מְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה, זִיבָה (ספרא זבים, פרשתא א,ג-ה).
זוֹבוֹ טָמֵא – לִמֵּד עַל הַטִּפָּה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה (שם,ט).
זוֹב – דּוֹמֶה לְמֵי בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִין, וְדָחוּי, וְדוֹמֶה לְלֹבֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת. שִׁכְבַת זֶרַע, קָשׁוּר כְּלֹבֶן בֵּיצָה שֶׁאֵינָהּ מוּזֶרֶת (נדה ל"ה ע"ב).
מפרשי רש"י
[א] זכיתי לדין וכו'. ומפרש בתורת כהנים דאי לאו קרא לא מצינו למילף מזבה במה מצינו; שלא טמא בזבה אלא במקום שהיא מטמאה טומאה קלה - דהיינו נדות, מטמאה טומאה חמורה - דהיינו זיבות, הכי נמי הזב, במקום שהוא מטמא טומאה קלה - דהוא טומאת קרי, מטמא נמי טומאה חמורה - זיבות, דיש להקשות, מה לזבה שאינה מטמאה בשלש ראיות רק בשלשה ימים, דאם ראתה שלש פעמים ביום אחד לא הוי זבה, ולפיכך גם כן הקל בה הכתוב שלא תטמאה טומאה חמורה בכל מקום שהיתה זבה, רק במקום שהיא מטמאה טומאה קלה - מטמאה טומאה חמורה. אבל זב דמטמא בשלש ראיות ביום אחד, דין הוא שנחמיר עליו אפילו זב מכל מקום, והשתא דחילק הכתוב 'זכיתי לדין':
[ב] למד על הטפה שהיא מטמאה. בתורת כהנים ובפרק דם נדה (נידה דף נד:). ומקשה בתורת כהנים, ולמה לי קרא, תיפוק ליה מקל וחומר, מה זוב דמטמא את האשה, אינו דין שיהיה הזוב בעצמו טמא, ומתרץ התם דאי לאו קרא הווה אמינא שעיר המשתלח יוכיח, דהוא מטמא את המשתלח לעזאזל, והוא בעצמו טהור:
[ג] זוב דומה למי בצק של שעורין ודחוי. פירוש, שאינו קשור, אבל נפרד ומתמקמק (רש"י נידה לה ע"ב):