מפרשי רש"י על דברים כח כג
<< | מפרשי רש"י על דברים • פרק כ"ח • פסוק כ"ג | >>
• ד • ה • כב • כג • כד • כז • ל • מז • נב • נג • סא • סב • סג • סח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהָי֥וּ שָׁמֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשְׁךָ֖ נְחֹ֑שֶׁת וְהָאָ֥רֶץ אֲשֶׁר־תַּחְתֶּ֖יךָ בַּרְזֶֽל׃
רש"י
"והיו שמיך אשר על ראשך נחשת" - קללות הללו משה מפי עצמו אמרן ושבהר סיני מפי הקב"ה אמרן כמשמעו וכן נאמר ואם לא תשמעו לי ואם תלכו עמי קרי וכאן הוא אומר לקול ה' אלהיך ידבק ה' בך יככה ה' הקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד וגם כן בקללה זו הקל שבראשונות הוא אומר את שמיכם כברזל וארצכם כנחושה שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע ומתוך כך יהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע והיא מרקבת פירותיה וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל שיהיו שמים מזיעין אע"פ שלא יריקו מטר מ"מ לא יהיה חורב של אבדן בעולם והארץ לא תהיה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע ואין הפירות מרקיבין מ"מ קללה היא בין שהיא כנחושת בין שהיא כברזל לא תוציא פירות וכן השמים לא יריקו מטר
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת – קְלָלוֹת הַלָּלוּ – מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן; וְשֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים [ספרים אחרים: וְשֶׁבְּהַר סִינַי] – מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲמָרָן (מגילה ל"א ע"ב), כְּמַשְׁמָעָן. וְכֵן נֶאֱמַר: "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי" (ויקרא כו,ד), "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" (שם,כא); וְכָאן הוּא אוֹמֵר: "לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ" (לעיל פסוק טו), "יַדְבֵּק ה' בְּךָ" (שם פסוק כא), "יַכְּכָה ה'" (שם פסוק כב); הֵקֵל מֹשֶׁה בְּקִלְלוֹתָיו לְאָמְרָן בִּלְשׁוֹן יָחִיד. וְגַם כֵּן בִּקְלָלָה זוֹ הֵקֵל, שֶׁבָּרִאשׁוֹנוֹת הוּא אוֹמֵר: "אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָּׁה" (ויקרא כו,יט), שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַשָּׁמַיִם מְזִיעִין כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הַבַּרְזֶל מֵזִיעַ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְהֵא חֹרֶב בָּעוֹלָם; וְהָאָרֶץ תְּהֵא מְזִיעָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהַנְּחֹשֶׁת מֵזִיעַ, וְהִיא מַרְקֶבֶת פֵּרוֹתֶיהָ. וְכָאן הוּא אוֹמֵר: "שָׁמֶיךָ נְחֹשֶׁת וְאַרְצְךָ בַּרְזֶל", שֶׁיִּהְיוּ שָׁמַיִם מְזִיעִין [כְּדֶרֶךְ הַנְּחֹשֶׁת]; אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָרִיקוּ מָטָר, מִכָּל מָקוֹם לֹא יִהְיֶה חֹרֶב שֶׁל אֲבַדּוֹן בָּעוֹלָם. וְהָאָרֶץ לֹא תִּהְיֶה מְזִיעָה כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הַבַּרְזֶל מֵזִיעַ, וְאֵין הַפֵּירוֹת מַרְקִיבִין. מִכָּל מָקוֹם קְלָלָה הִיא, בֵּין שֶׁהִיא כַּנְּחֹשֶׁת בֵּין שֶׁהִיא כַּבַּרְזֶל, לֹא תּוֹצִיא פֵּרוֹת, וְכֵן הַשָּׁמַיִם לֹא יָרִיקוּ מָטָר.
מפרשי רש"י
[ז] משה מפי עצמו אמרם וכו'. פירוש, כי אחר שהיה אומר מפי עצמו, לא היה הקללה בכח כל כך. אבל כשהוא יתברך היה אומר, מפני שהוא יתברך קללותיו יותר וברכותיו יותר, לכך הברכות והקללות יותר. ואין הפירוש 'משה מפי עצמו' בלא הקדוש ברוך הוא, שאף דבר אחד לא אמר משה מפי עצמו, אלא כי משה רבינו עליו השלום היה אומר, והקדוש ברוך הוא הסכים על ידו. או היה אומר לו הקדוש ברוך הוא 'אמור אתה כך וכך'. והנה הקללות שבמשנה תורה היה הקדוש ברוך הוא אומר למשה 'אמור אתה כך וכך', וסוף סוף היה הקללה מפי עצמו. אבל הקללות שבבחקותי היה אומר הקדוש ברוך הוא בעצמו, ומברך בעצמו אך משה היה מדבר לישראל הדברים שדבר הקדוש ברוך הוא:
ובזה אני מתרץ מה שלא תמצא בקללות משנה תורה דברי נחמה בסוף, כי כן יסורין של הקדוש ברוך הוא להטיב באחריתם, כי אין דבר רע יוצא מאתו, כל שכן עם ישראל אין הקדוש ברוך הוא מביא רע אליהם בעצם, כי אם לנקותם מן החטא להטיב להם באחריתם. ולפיכך מזכיר בקללות של הקדוש ברוך הוא נחמה, ואין הדבר כך בקללות של משה שקלל אם יחטאו לפניו, לפיכך לא נזכר נחמה כאן:
ועוד, שאין ספק כי הנחמה תהיה מתוך הצרה, כמו שהיה במצרים מתוך הצרה בא להם הגאולה, ותהיה הנחמה מתוך הצרה היותר גדולה, והן הקללות שבפרשת בחקותי שהם יותר צרה, ומתוך אותו צרה תבא הרוחה. אבל קללות שבמשנה תורה, אין לומר שמהן תבא ההרוחה ולא מן הצרות שהם יותר גדולים, שהם קללות שבתורת כהנים:
ובשביל זה הטעם הקללות של הר סיני הם מוגבלים ומשוערים, שנאמר בהן (ויקרא כ"ו, י"ח) "ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתכם", וכאשר כלה, אז תבא הרוחה וגאולה. מה שאין כך בקללות שבמשנה תורה. ואף על גב דהקללות שבמשנה תורה גם כן הם ספורים, מכל מקום לא כתיב בהן מספר כמו שכתב בהר סיני, דכתיב "ויספתי ליסרה אתכם שבע", כלומר ואחר כלות המכה תבא הרוחה אם ישובו, אבל כאן לא נזכר שום מספר. ועוד, הרי כתיב כאן (ר' פסוק סא) "גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר הזה", והרי אין קצבה כלל:
ואם תאמר, כל שכן יקשה, כיון דמכות שבמשנה תורה אין כל כך, אם כן למה הם הרבה יותר, שהרי במשנה התורה הם צ"ח, ובהר סיני הם מ"ט (רש"י להלן כט, יב). ועוד, שהרי כתיב כאן "גם כל חלי וכל מכה וגו'". ואין זה קשיא, דהא בהא תליא, דכאשר המכה גדולה בעצמה מאוד - שקולה נגד כמה וכמה מכות, והרי היה מעט הכמות ורב האיכות. ומכל מקום אחר המכות של הר סיני נמשכת הגאולה, שלא כתב שם "גם כל חלי וכל מכה וגו'", וכאשר כלו המכות אחר כך חוזר לרחם השם יתברך, כי דבק בהן הרחמים, שהרי יש בהן קץ וסוף: