מפרשי רש"י על דברים כב ט
<< | מפרשי רש"י על דברים • פרק כ"ב • פסוק ט' | >>
• א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • טו • יז • יח • כ • כא • כב • כג • כו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לֹא־תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֙רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם׃
רש"י
"כלאים" - (קידושין לט חולין פב) חטה ושעורה וחרצן במפולת יד
"פן תקדש" - כתרגומו תסתאב כל דבר הנתעב על האדם בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור נופל בו ל' קדש כמו (ישעיהו סה) אל תגע בי כי קדשתיך
"המלאה" - זה מילוי ותוספת שהזרע מוסיף
רש"י מנוקד ומעוצב
כִּלְאָיִם – חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפֹּלֶת יָד (ברכות כ"ב ע"א).
פֶּן תִּקְדַּשׁ – כְּתַרְגוּמוֹ: "תִּסְתָּאַב". כָּל דָּבָר הַנִּתְעָב עַל הָאָדָם, בֵּין לְשֶׁבַח, כְּגוֹן הֶקְדֵּשׁ, בֵּין לִגְנַאי, כְּגוֹן אִסּוּר, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן קִדּוּשׁ, כְּמוֹ: "אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קִדַּשְׁתִּיךָ" (ישעיהו סה,ה).
הַמְלֵאָה – זֶה מִלּוּי וְתוֹסֶפֶת שֶׁהַזֶּרַע מוֹסִיף.
מפרשי רש"י
[י] חטה ושעורה וחרצן וכו'. פירוש, מדכתיב "לא תזרע כרמך כלאים", משמע לא תזרע כרמך - שהוא החרצן - כלאים עמו, דהיינו חטה ושעורה. דלא מקרי 'כרם' בלא חרצן, ואם כן אינו חייב אלא אם זורע חטה ושעורה וחרצן. ואף על גב דכבר כתיב (ויקרא י"ט, י"ט) "שדך לא תזרע כלאים", דאפילו על שני מינים בלבד חייב (קידושין דף לט.), אמרינן בספרי דהזורע כלאים חייב שתים, אחת משום "שדך לא תזרע", ואחת משום "לא תזרע כרמך". כך פירשו התוספות בפרק קמא דקדושין (שם ד"ה לא):
ולי נראה לפרש, דסבירא ליה דלא מקרי זה "כלאים" בחטה וחרצן, שהכרם הוא מין אילן, והזרע אינו מין אילן, ודבר כזה לא מקרי שהוא זורע כלאים. שהרי חרצן בפני עצמו, שהוא מין אילן, ומין זרע בפני עצמו. לכך צריך שיהיה זורע חרצן עם שני מינין, והשתא הוי כלאים כשזורע חטה ושעורה עם חרצן. אי נמי, דלא שייך כלל זריעה בחרצן, רק נטיעה, וכאן כתיב "לא תזרע כרמך כלאים", לכך צריך לפרש שהוא זורע חטה ושעורה, דהוא זריעת כלאים תוך חרצן, שהוא "כרמך":
ו'במפולת יד' דקאמר, לפירוש אשר אמרנו למעלה, שלכך בעי חטה ושעורה משום דלא נקרא "כלאים" אם לא היה רק מין אחד, יש לפרש גם כן, שאם לא היה הכל במפולת יד - שהיה מערב את חטה ושעורה וחרצן וזורע, לא הוי כלל "כלאים" חרצן וחטה ושעורה ביחד, כיון שהם מחולקים, זה מין אילן וזה מין זרע, ולכך בעינן שיהיה מערב חטה ושעורה וחרצן, עד שיהיה "כלאים" נחשב, כך יראה לי. ויש לומר עוד, דהוי למכתב 'כרמך לא תזרע כלאים', כדכתיב (ויקרא י"ט, י"ט) "שדך לא תזרע כלאים", אלא לכך לא כתיב 'כרמך לא תזרע כלאים', שאינו כרם עדיין עד שעת זריעה, דהוא זורע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, לכן צריך לכתוב "לא תזרע כרמך כלאים". ועיין בתוספות בפרק קמא דקדושין (לט. ד"ה לא):