מ"ג דברים כב ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



<< · מ"ג דברים כב · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֙רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לָא תִזְרַע כַּרְמָךְ עֵירוּבִין דִּלְמָא תִסְתָּאַב דִּמְעַת זַרְעָא דְּתִזְרַע וְעַלְלַת כַּרְמָא׃
ירושלמי (יונתן):
לָא תִזְרְעוּן כַּרְמֵיכוֹן עֵירוּבִין דִּלְמָא תִתְחַיֵּיב יַקִידְתָּא דִּימְעַת זַרְעָא דְתִזְרְעוּן וַעֲלָלַת כַּרְמָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כלאים" - (קידושין לט חולין פב) חטה ושעורה וחרצן במפולת יד

"פן תקדש" - כתרגומו תסתאב כל דבר הנתעב על האדם בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור נופל בו ל' קדש כמו (ישעיהו סה) אל תגע בי כי קדשתיך

"המלאה" - זה מילוי ותוספת שהזרע מוסיף

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כִּלְאָיִם – חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפֹּלֶת יָד (ברכות כ"ב ע"א).
פֶּן תִּקְדַּשׁ – כְּתַרְגוּמוֹ: "תִּסְתָּאַב". כָּל דָּבָר הַנִּתְעָב עַל הָאָדָם, בֵּין לְשֶׁבַח, כְּגוֹן הֶקְדֵּשׁ, בֵּין לִגְנַאי, כְּגוֹן אִסּוּר, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן קִדּוּשׁ, כְּמוֹ: "אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קִדַּשְׁתִּיךָ" (ישעיהו סה,ה).
הַמְלֵאָה – זֶה מִלּוּי וְתוֹסֶפֶת שֶׁהַזֶּרַע מוֹסִיף.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

תקדש: תאסר כקדשים:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו רמב"ן על דברים כב ח

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


לא תזרע כרמך כלאים. קבלו רז"ל שאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, וזהו לשון לא תזרע כרמך כלאים, כרמך הוא החרצן כלאים הם חטה ושעורה. ודקדקו זה רז"ל ממה שכתוב כרמך כלאים ולא אמר כרמך לא תזרע כלאים כמו שאמר (ויקרא יט) שדך לא תזרע כלאים, שאלו אמר כן הייתי מבין כרמך שהוא זרוע חרצן לא תזרענו כלאים שהן חטה ושעורה, אבל עכשו כשאמר כרמך כלאים יש להבין שהוא זורע זריעת החרצן והכלאים כאחד, אם כן אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כקבלת רז"ל. ומי שזרע חטה ושעורה וחרצן בארץ לוקה שתים, אחת משום כלאי זרעים ואחת משום כלאי כרם, כלאי זרעים אינו חייב בהן אלא בארץ אבל כלאי הכרם אפילו בחוצה לארץ בזמן הזה חייב מדרבנן, מתוך שהתורה החמירה בהן איסור הנאה בארץ, שנאמר פן תקדש, ודרשו רבותינו ז"ל פן תוקד אש. וטעם איסור הכלאים סודו הוא ערבוב הכחות העליונים למעלה, וכבר הארכתי בפסוק את חקותי תשמרו (ויקרא יט) בסדר קדושים תהיו.

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


סט.

לא תזרע כרמך כלאים . מה אני צריך, והלא כבר נאמר (ויקרא יט) שדך לא תזרע ? (מ"ק ב וש"נ) מלמד שכל המקיים כלאים, עובר בשני לאוין.

ע.

אין לי אלא כרם שלם. מנין אפילו כרם יחידי ועושה פירות? תלמוד לומר כרם , מכל מקום.

עא.

ומנין לכלאי הכרם שאסור בהנאה? נאמר כאן " קדש ", ונאמר להלן " קדש "; מה להלן איסור הנאה, אף כאן איסור הנאה.

עב.

פן תקדש המלאה הזרע (כלאים ז) מאימתי מלאה מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול הלבן (המצרי).

עג.

הזרע [ אשר תזרע ]. פרט (כלאים ה) לזרע שיצא עם הזבלים או עם המים. הזורע והרוח מסערתו.

יכול שאני (מרבה) [מוציא], הזורע והרוח מסייעתו? ת"ל אשר תזרע .

עד.

(כלאים ה) המקיים קוצים בכרם - רבי אליעזר אומר קדש, שנאמר אשר תזרע . וחכמים אומרים, " זרע " - פרט למקיים קוצים בכרם.

עה.

ותבואת הכרם . מאימתי התבואה מתקדשת – משתשריש, וענבים - משיעשו כפול הלבן.

אין לי אלא כרם שהוא עושה פירות, שאין עושה פירות מנין? תלמוד לומר ( כרם ) [ לא תזרע כרמך ], מכל מקום. אין לי אלא כרם שלך, כרם של אחרים מנין? תלמוד לומר ( לא תזרע כרמך ) [ כרם ], מכל מקום.

(כלאים ו) המתיח זמורות של גפן על גבי זרעים, אפילו אמה על אמה, הגפן אסורה היא ופרותיה.

עו.

יכול לא (יחרש על) [יזרע], זה בפ"ע (ועל) וזה בפ"ע? ת"ל יחדו , אבל זבפ"ע (=זה בפני עצמו) וזבפ"ע - מותר.

עז.

(ד"א) כלאים . לחייב משום כרם ומשום שדה.

ד"א פן תקדש המלאה , פן תאסר המלאה כדברי רבי יהודה.

עח.

אשר תזרע . אין לי אלא שזרע. זרע חבירו ורצה לקיים, מנין? תלמוד לומר תזרע , מכל מקום.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

המלאה. ב' במס' פן תקדש המלאה כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר וזהו שאמרו שצריך להרחיק בכלאים כמלא צמד בקר ושניהם רפויין שצריך למדוד בד"א שוחקות וא' יש דגש בעצמם בבטן המלאה:

<< · מ"ג דברים · כב · ט · >>