מפרשי רש"י על דברים כב כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< | מפרשי רש"י על דבריםפרק כ"ב • פסוק כ"א | >>
א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • טו • יז • יח • כ • כא • כב • כג • כו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים כ"ב, כ"א:

וְהוֹצִ֨יאוּ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֜ אֶל־פֶּ֣תַח בֵּית־אָבִ֗יהָ וּסְקָל֩וּהָ֩ אַנְשֵׁ֨י עִירָ֤הּ בָּאֲבָנִים֙ וָמֵ֔תָה כִּֽי־עָשְׂתָ֤ה נְבָלָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃


רש"י

"אל פתח בית אביה" - ראו גידולים שגדלתם

"לזנות בית אביה" - כמו בבית אביה

"וסקלוה אנשי עירה" - (ספרי) במעמד כל אנשי עירה


רש"י מנוקד ומעוצב

אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ – רְאוּ גִּדּוּלִים שֶׁגִּדַּלְתֶּם (כתובות מ"ה ע"א).
אַנְשֵׁי עִירָהּ – בְּמַעֲמַד כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ (ספרי רמז).
לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ – כְּמוֹ "בְּבֵית אָבִיהָ".

מפרשי רש"י

[כ] במעמד אנשי עירה. דאנשי עירה שיסקלוה ליכא למימר, דהא כתיב (לעיל יז, ז) "יד העדים תהיה בו בראשונה", ואם כן למה כתב כאן "כל אנשי עירה". והטעם הוא לבזות האב על ידי כל אנשי עירה. ואפשר, כי סבירא ליה לרש"י כי לכך צריך כל אנשי העיר, דכיון דהיתה פרוצה ויצאה בעיר, תוך אנשי העיר היפך הבתולות, לכך תהא נסקלת במעמד כל אנשי העיר. והיינו דפירש אחריו מיד "ומצאה איש בעיר" 'פרצה קוראה לגנב כו, ולפיכך תהא נסקלת תוך אנשי העיר. אף על גב דגבי מוציא שם רע לא כתיב "ומצאה איש בעיר", מכל מקום ילפינן דודאי היה זה גם כן על ידי שהיתה בעיר, כדכתיב גבי נערה מאורסה, וקרא דהכא גם כן בנערה המאורסה משתעי, שזנתה מן האירוסין (רש"י פסוק כ):

בד"ה אנשי עירה במעמד כו' תימה למה לא פירש"י הכי לעיל בבן סורר ומור' דכתיב שם ג"כ ורגמהו כל אנשי עירו באבנים ה"ל לפרש במעמד כנ אנשי עירו והאמת דבספרי נאמ' לעיל בבן סורר ומורה ג"כ הכי ונראה לישב דגבי בן סו"מ דכתי' ורגמהו כל אנשי עירו באבנים פשיט' דפירושו במעמד ולא הוצרך לפרש דאיך יתכן שירגמהו כל אנשי עירו באבני' דהא כתיב יד העדים וגו' ומעולם לא שינה בה אדם אבל הכא דכתיב אנשי עירה יש פיתחון פה לומר דאנשי עירה ר"ל העדים לכן פירש במעמד והטעם שסוקלין אותה במעמד אנשי עירה כדי לראות שלא יעשו כמעשיה דבודאי לא היתה כבודה בת מלך פנימה ולזה כתב רש"י בתר הכי ומצאה איש בעיר פרצה קורא לגנב שהוא ראייה אלעיל ובזה ניחא שמהפך רש"י פירושו ובזה סרה תמיהת הרא"ם ז"ל כנ"ל: