לדלג לתוכן

מפרשי רש"י על דברים ב כט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


| מפרשי רש"י על דבריםפרק ב' • פסוק כ"ט | >>
א • ג • ה • ח • ט • י • יב • טו • יח • כה • כו • כט • ל • לג • לז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים ב', כ"ט:

כַּאֲשֶׁ֨ר עָֽשׂוּ־לִ֜י בְּנֵ֣י עֵשָׂ֗ו הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר וְהַמּ֣וֹאָבִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָ֑ר עַ֤ד אֲשֶֽׁר־אֶֽעֱבֹר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ׃


רש"י

"כאשר עשו לי בני עשו" - לא לענין לעבור את ארצם אלא לענין מכר אוכל ומים

"עד אשר אעבור את הירדן" - מוסב על אעברה בארצך


רש"י מנוקד ומעוצב

כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו – לֹא לְעִנְיַן לַעֲבֹר בְּאַרְצָם, אֶלָּא לְעִנְיַן מֶכֶר אֹכֶל וּמַיִם.
עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן – מוּסָב עַל "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ" (לעיל פסוק כז).

מפרשי רש"י

[יד] לא לענין לעבור בארצם וכו'. דהא לא הניחו אותם לעבור בארצם (במדבר כ', כ"א), אלא לענין מכירת לחם ומים מדבר. והקשה הרא"ם, אם כן איך יתפרש "והמואבים היושבים בער", וצריך גם כן לפרש שהם מכרו להם לחם ומים, וזה אינו, שהרי כתיב (ר' להלן כג, ד-ה) "לא יבא מואבי בקהל ה' על אשר לא קדמו [אתכם בלחם ובמים]". ואין זה קשיא, שלא קדמו אותם להביא להם לחם ומים, אלא כאשר באו להם לקנות מהם - מכרו להם:

וקשיא, והלא לא היו צריכים לקנות מהם מים אלא בשביל להנות אושפיזו (רש"י במדבר כ, יז), שהיו להם מי באר, ואחר שלא עברו דרך ארצו, למה היו צריכין לקנות מהם מים, וכן מזון, הרי מן היה להם. ויש לומר, שהכתוב מדבר מהם, כי אדום באו למכור להם מים ומזון, והם לא ידעו שיש להם הכל, דאם לא כן, מה שאמר הכתוב על עמון ומואב (להלן כג, ה) "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים", הא היה לישראל לחם ומים, אלא שהם לא ידעו, והיה להם להקדים. אבל אדום באו למכור להם מים ומזון. אך קשה, דהא כתיב (ר' פסוק ו) "אוכל תשברו מאתם" גבי אדום, והרי לא היו צריכים. ולכך יראה, למזונות יתירים קאמר, שאם רצה לתאותו מזונות או מים, שלא רצה לטרוח, על זה קאמר שיקנו מאתם:

[טו] מוסב על אעברה בארצך. דאין לפרש דקאי על "אוכל בכסף תשבירני" (פסוק כח), דלא הוי צריך למימר "עד אשר אעבור את הירדן", דהא מה שמוכרים להם מזון - הוא טובתו של סיחון, ולא הוצרך לקבוע להם זמן עד אשר אעבור את הירדן, אלא קאי על "אעברה נא בארצך" (ר' פסוק כז), שבקשו מהם לעבור בארצם, וקבעו להם זמן עד אשר אעבור את הירדן: