מפרשי רש"י על בראשית כה ו
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק כ"ה • פסוק ו' |
• א • ג • ה • ו • ט • יא • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כה • כו • כז • כח • כט • לא • לב • לד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃
רש"י
"הפילגשים" - (ב"ר) חסר כתיב שלא היתה אלא פלגש אחת היא הגר היא קטורה נשים בכתובה פילגשים בלא כתובה כדאמרינן (בסנהדרין דף כא) בנשים ופילגשים דדוד
"נתן אברהם מתנות" - פי' רבותינו שם טומאה מסר להם (שם צא) ד"א מה שניתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו הכל נתן להם שלא רצה ליהנות מהם
רש"י מנוקד ומעוצב
הַפִּילַגְשִׁם – חָסֵר כְּתִיב (בספרים שלנו הוא מלא), שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא פִּלֶגֶשׁ אַחַת, הִיא הָגָר, הִיא קְטוּרָה (בראשית רבה סא,ד). נָשִׁים בִּכְתֻבָּה, פִּלַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה, כִּדְאַמְרִינָן בְּסַנְהֶדְרִין (כ"א ע"א) בְּנָשִׁים וּפִלַגְשִׁים דְּדָוִד.
נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת – פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: שֵׁם טֻמְאָה מָסַר לָהֶם (סנהדרין צ"א ע"א). דָּבָר אַחֵר: מַה שֶּׁנִּתַּן לוֹ עַל אוֹדוֹת שָׂרָה וּשְׁאָר מַתָּנוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ – הַכֹּל נָתַן לָהֶם, שֶׁלֹּא רָצָה לֵהָנוֹת מֵהֶם.
מפרשי רש"י
[ה] הפלגשים חסר כתיב דלא היה רק פילגש אחד. וקשיא דאם כן מה תהיה המ"ם של רבוי "הפלגשים", דלא הוי למכתב "פילגשים" במ"ם (קושית הרא"ם), ויראה דכך פירושו שהיו בני פילגש אחת מן הפילגשים דעלמא, כמו "ויקבר בערי גלעד" דכתיב ביפתח (שופטים י"ב, ז') - לפי הפשט - דפירושו בעיר אחת מן ערי גלעד, הכי נמי ולבני פלגש אחד מן הפילגשים. וכן "על עיר בן אתונות" (זכריה ט', ט') שפירושו עיר בן אחת מן האתונות. אף כאן - ולבני פילגש אחת מן הפילגשים, ולא קשיא מידי:
[ו] נשים בכתובה פילגשים שלא בכתובה. והרמב"ן הקשה עליו דהא כתובה לא הוי רק דרבנן ולא מן התורה (כתובות דף נו.), והגירסא בפרק ב' דסנהדרין (דף כא.) נשים בקדושין וכתובה, ופילגשים שלא בקדושין ולא בכתובה. ובאמת אין הדעת נותן שתהא נקראת 'פילגש' בשביל שאין לה כתובה, דהוא ממון שניתן למחילה, וכי בשביל שקדשה על מנת שאין עליו כתובה תהא נקראת פילגשו:
[ז] שמות הטומאה מסר להם וכו'. בפרק חלק (סנהדרין דף צא.), ופירושו מעשה שדים וכשפים (רש"י שם). ולא שרוצה לומר שנתן להם להשתמש בכשפים, אלא לסלק כשפים ושד שנכנס באדם לסלקו, ודבר זה נתן להם, אבל שיהיו משתמשים בכשפים - אין נראה לומר כלל, שהרי התורה (שמות כ"ב, י"ז) חייבה מיתה מי שהוא מתעסק בכשפים. ומעשה שדים - זהו אפשר דמותר, דהרבה דברים מעשה שדים, כגון לשאול בשדים וכיוצא בזה להשביעם, והוא מותר, אבל כשפים אין נראה דהוא מותר למסור להם להשתמש בהם, כי אם לסלק הכשפים. ומה שהכריח לומר ד'שמות הטומאה מסר להם', דלא יתכן לפרש שנתן להם נכסים, דהא נתן הכל ליצחק בנו, דכתיב (פסוק ה) "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק":
בד"ה פלגשים כו' לא בא נ"ב אבל ק' א"כ למה לא נאמר פלגש אלא נרא' שבא להודיע שלקחה שנית בה כמי שהיתה פלגש אחרת ומ"ה היה ישמעאל כבן הגביר' בעיני אברהם נגד האחרים ודוק מהרש"ל: