מעשה שמשון/הכל
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק א (עריכה)
| מעשה שמשון |
[שמשון (במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל) אל גבורה]
את את, הוי אשת חיל,
בין הגבורים את זכרונך שמת.
שריון קשקשים כעדי תלבשי.
חסן ישועות כובע
עלי ראשך יופיע,
חרבך לא תדם, היא הוחדה חרב,
למען רוות מדם אויביך,
מאגדתך לפידים יהלכו.
את את, גבורה, בואי
פה במחנה גור אריה תופיעי
על נפש תערג לרוות דודיך,
פה במחנה שפיפון על ארח
מאז יזנק נאדרי בכח
מהררי בשן לעשות חיל,
אולם אם לא שגיתי,
הן יתחדש כעת בלבבי רוח
ויהמו גליו כהמות ימה,
רוח בער הוא אימתה ופחד
<עמוד ו>
יפיץ ענן אימה וזרח שמש,
שמש בהיר הוא ובכנפיו חסן.
עורו נא איפא, עורו.
עורו שעפי נא, אחוזי־חרב
מלמדי מלחמת,
לא עת שכון העת אהלי פחד,
עוז זרועי תגדל וגם לא תלה,
תעז ידי, תרום ימיני סלה.
אם איש נפל שדוד בחיק אימתה
לא יוסיף קום, עד כי תמותתהו,
טרם יחיל יגוע, טרם נכתה־
נפשו תצא מפחד מחלהו.
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק ב (עריכה)
| מעשה שמשון |
[חשק]
אם בין קריאי־שם יליד-החשק
שם לו מעולם, זכרון בספר, -
היום בעט ברזל, בעט עופרת
בצור יחצב כל תקפו לנצח,
כי עוד תראו כעת פליאה דעת
כי לעצמה עצמה חצי יביאו,
כאחד האדם, בלבבה מרך.
זה הוא איש רב אונים ואמיץ כח
שמשון מודע בארץ,
אשר לבו אציבה
כמטרה לחץ, לחצי עתה.
באין זקים אסור וכבלי עני,
כלוא וחפשי בין אסירי־חשק
הנה תראוהו בנתיבות תמנתה.
<עמוד ז>
אך מיי <=מה'> היא, על כן אוחילה
כי לא הבל איגע, אמנם אועילה.
אם משמי עליון הדת יתנו
כי רום ובור ישח לפני רעהו,
תרפינה כנפי כח ידיהו
וידי רעו למשל בו יאמנו.
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק ג (עריכה)
| מעשה שמשון |
[שמשון (יורד התמנתה ורואה את התמנית, ותישר בעיניו)]
מה־טוב באי הלום, וביום טוב באתי
לראות אור כי יהל. עפעפי שחר
אשר מחלב צחו,
בפני רעיתי זאת יחדו יזרחו,-
שמש צדקה היא, ובכנפיה
תשא תשואות־חן ומכלל־יפי.
אף אישון בת־עיניה
יורה בני־קשתו, ושנונים המה,
כן ללבי ילך לאור חציה,
באין מעצור, לשבי
בין כל אסירי־חשק.
אך מה ירך לבי - ורך איננו?
כי מרוח קדים גבורות־חסן
הן משברי גליו יום יום יהומו.
איפה איפא עתה ידיו יניח,
יאבד עצות, תקפו - לחצי חשק
מה עוד איחל פה? הלא אקומה,
עדי אבי אשא רגלי ללכת
<עמוד ח>
ותאות לבי אליו אגידה,
כי לא יחדל מלאות את חפצי סלה.
אחרי כן אשובה,
דודי רעיתי זאת ארוה לבטח,
אתעלמה שלו באהביה.
אלך (כי לא אשקט עדי אבאה),
אלך ותקותי יתן אלוה.
לשוב למצולות-ים תמיד יחפצו
הנחלים רצוא ולא ירגיעו,
המתאוים כן במנוחות יקוצו
רצוא ושוב עד אל חשקם יגיעו.
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק ד (עריכה)
| מעשה שמשון |
[שמשון (עולה אל אביו ואמו, וידבר עמו על דבר התמנית).]
שמשון[עריכה]
אבי, אבי, את חסדך אדרשה
אל משברי לבי למצא מרגוע,
כי כן יעלת־חן הנה ראיתי,
ירבץ הדר יפיה בעיר תמנתה.
חצי מאור־עיניה
סגור־לבי קרעו,
והשקט לא יוכל יומם ולילה.
כן אחלי יכונו,
אותה תקח לי, אל תמנע ממני.
אביו[עריכה]
למה תשגה, בני, בזרה? למה
תהיה למוקש לך ולאבן נגף?
האין בבנות אחיך
יפת־מראה, כי מפלשתים אלה
<עמוד ט>
הערלים, יקחך לבך
עזר כנגדך העת לקחת?
שמשון[עריכה]
אולם אותה קח לי, כי כן דבקה
נפשי בזיו יפיה ובה הואלתי,
כי היא לבד תוכל לתת מנוח
אל מורשי לבי, אותה לקח.
לא יכבו רשפי חשק כל מים,
לא ישטפו אותם נהרות שחו,
לא לאסיריו לב ומאור עינים
עד ישגו חשקם ובו ישמחו.
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק ה (עריכה)
| מעשה שמשון |
שמשון[עריכה]
(יורד תמנתה ואביו ואמו, והנה כפיר אריות שואג לקראתו והגבורה באה לעזרו ובראותה כה יאמר:)
[אל־הגבורה]
יפה בנשים, איך לבא מחרת,
איך בצרתה לי באת לעזרתה,
יהי טעמך מני נשים באהל
ברוך, וברוכה את כי הושעתני
מבין שיני כפיר שואג מנגד.
הנה עתה אקום אשסעהו
כשסע גדי, באשר חננת
אל זרוע עזי לעשות חיל.
נוסי איפא מני אימה ופחד,
תלבשנה חסן זרועותי יחד.
בין כל חמדות תחבש מגבעת
חן וכבוד, תתמך חסן וכח.
<עמוד י>
תשחק לפחד, כן תשכב רוגעת,
כי מי זה יקח מגיבור מלקוח?
(ישסע הכפיר).
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק ו (עריכה)
| מעשה שמשון |
ירד תמנתה וידבר לאשה,
שמשון ותמנית.
שמשון:[עריכה]
אמרי, רעיתי, את: האם תחפצי
את אהלי בך נאמן לנטע?
הנה טובים דודיך
אלי עדי אין חקר
אף כל אהבי אליך אקריבה.
תמנית[עריכה]
כן, אדוני, עתה שלום בואך,
אסור למשמעתך
אם בי חפצת, כן בך חפצתי.
שניהם[עריכה]
מה־טוב חלקי ומה-נעמה.
שמשון[עריכה]
חבלי יפת־מראה אף שרת-טעם
תמנית[עריכה]
חבלי יפה־מראה אף איש שר-טעם
כן אך את יי אודה הפעם.
שמשון[עריכה]
אולם יהי ברוך יום הלום באתי,
תופע בו נהרה וכנפי שמש.
תבא רננה בו ותמיש אמש,
כי זאת מנוחתי בזה מצאתי.
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק ז (עריכה)
| מעשה שמשון |
שמשון (ישוב לקחת התמנית וימצא הדבש בגוית האריה)
הן מפלאות תמים־דעים אשורה
הלום אשר נברו
<עמוד יא>
מבין גוית זה גור אריה נפת
צופים יצא, ומה מתוק ממנו?
מני אוכל יצא מאכל לנו.
מעז-מתוק. הנה פליאה דעת.
אך מי ימלל גבורות צורנו.
יפליא גבורותיו הפלא ופלא,
מני חשכת צרות אורה יזריח,
חסן ישועותיו - מבין צלמות.
הנה את זאת הראני
כעת בצאת דבש מנופת שחל.
עתה לדרכי אלכה בוטח
על יום חתונתי בלב שמח.
אף שפרה דרכי ומה צלחה,
נגד יי היא, וכן אגילה.
כן אל טוב חסדיו לעד אוחילה,
אך זה היום תשיש נפשי שמחה.
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק ח (עריכה)
| מעשה שמשון |
שמשון (ילך ויקחה לאשה ויעשה המשתה ויאמר חידתו אל הפלשתים).
שמשון ופלשתים
שמשון:[עריכה]
אחי. נא שמעוני,
אחודה נא חידה, כי עת לשמח,
ותגידו אותה לי אם תוכלו.
הנה זמן נתתי,
שבעת ימי משתה אשר עוד אעש.
הלא לפעלתכם כן שכר יהי,
כי אם אותה תגידו
<עמוד יב>
חליפות בגדים וסדינים יחד
מהם שלשים אליכם אתנה,
אם לא - לי תתנו
אתם כזאת. כי כן הנה יאתה.
אם יש את נפשכם, עתה שמעו
חידתי זאת, אם להגידה תדעו.
פלשתים[עריכה]
חודה חידתך ונשמענה.
שמשון[עריכה]
אם חידתי זאת תחפצו לדעת,
הטו אזנכם לאמרי פי עתה:
מאוכל יצא אוכל
ומני עז מתוק. הנה הגדתי
לכם חידתי, עתה הגידוה,
אם לא - את דבריכם אלי תקימו.
הן עד שבעת ימים לכם אוחילה,
עתה ביום טובה נשמח, נגילה.
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק ט (עריכה)
| מעשה שמשון |
פלשתים (ילכו אל אשת שמשון כי תפתה אישה ויגיד לה החידה והיא תגיד להם).
פלשתים[עריכה]
הלא את אחותנו
משרשנו הפורה מבן-תמנתה.
לא נאמין איפוא כי תמאסי בנו
וכי ריקם תשיבי
את פנינו כעת אשר אתאנו
חלות פניך. אם תאבי לשמע
לפתות את אישך, ויגד לנו
דברי חידתו, כי אם תחרישי-
<עמוד יג>
עברות אפנו עליך נפיצה,
אותך ובית אביך באש נשלחה.
האם תקצר ידנו
מעשות זאת? אמרי, הן את תדעי,
או כי לירשנו
עתה קראתם לנו?
אם נפשך עם נפש ביתך גם יחד
יקרה בעיניך,
היי לאשת־חיל
ומאישך את חידתו הוציאי,
אחר תגדיי לנו,
פן נדע לך מאד ופן נכחידה
את ביתך מתוכנו.
תמנית[עריכה]
אני אעשה זאת, אם אעצר כח.
פלשתים[עריכה]
עשה תעשי,גם יכל תוכלי.
תמנית[עריכה]
אם אוכל הועיל, הן לא אחדלה.
הנה למועד עוד הימים רבו,
אם לא היום – מחר, אם מחר אין –
בשלישית אולי לא ימנע מני.
עתה לכו, עד כי היום יגיע
כי יגיד לי ־ ואליכם אודיע.
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק י (עריכה)
| מעשה שמשון |
תמנית, מרמה וחשק.
תמנית[עריכה]
מי יקום לי בין כל מרעים אלה.
מי יחזיק לי ויעזרני?
מי יערב לבו אלי לגשת,
<עמוד יד> ממסגרי לבב אישי הניח
דברי־חידתו, אשר בם נכלאו.
הנה לבי תסב אימה ופחד
וכים נגרש השקט לא יוכל סלה
פן מאכלת אש ביתי שימו.
(תשמע רגלי המרמה כי באה)
אך קול צעדה כי יקרב אשמעה,
ידמה לקול רגלי הבת אהבתי,
מרמה רעיתי.
מרמה[עריכה]
אני
תמנית[עריכה]
מי זה הביאך, אחותי, עד הנה
עתה ביום צר לי, אשר חמדתי
אותך כי תעזרי אותי.
מרמה[עריכה]
הנני לעזרתך מה־לך איפא, הגידי?
מה תהמי? מה תיריאי?
תמנית[עריכה]
יראתי פן אהיה אל אש אכלת לחם.
מרמה[עריכה]
אל אש אכלת לחם.
מה־זה ועל מה־זה, אמרי לי עתה,
כי מזמה לא יבצר ממני
להצמיח ישעך. הלא ידעת
כחי וידי רמה,
לא יעצר נגדי כח איש־חיל.
אני חכמה שכנתי,
לא יעמד נגדי כל נבון-לחש,
<עמוד טו> על כל כנפות הארץ
כנפי עצם ידי צלם יפרשו.
אל תכחדי נא איפא ממני,
בתי, מה תיראי, ואל תיראי,
כי לעזרתך אני.
תמנית[עריכה]
אולם רעיתי, הן אמת אגידה:
הנה עד הלום בא - זה ימים רבו -
בחור צח ואדם, יפה עינים,
כאיש גבורתו, אין יערכהו.
מדי ראותו את פני ־ אף אני
את זיו זיו יפיו ראיתי -
הביא בכליותי יליד־החשק
בני־אשפתו ורשפי שלהבת
יחתה בחיקי, עד לבי הבעירו.
כן גם לעומתי יבער כמוני
לב זה ידידי, עד יחדו חברנו.
ביום חתנתנו
עשה משתה ונשמחה בו יחד,
כי כן יעשו כל־בחורי חמד.
אז נספחו אליו שלשים רע,
וחידה להגיד לו נתן למו,
כי אם דרכה יבינו,
שכר לפעלתם יתן,
אם אין ־ הם לו שכר יתנו.
וזמן נתן להם, ימים שבוע,
עתה ־ זה ימים שלשה עברו,
הן נוסדו כלם ואלי באו
<עמוד טז> לאמר: פתי אישך ויגד־לנו דברי חידתו,
כי אם לא, תדעי כי בית אביך אתך תאכל שלהלת.
עתה שעפי המו,
גלי לבבי נגשים ירומו אף השקט לא יוכלו,
כי איך לעשות זאת הן לא אדעה,
ומגורותי ותסבנה את לבבי, עד לא ימצא מנוח.
אם יש לאל ידך, נא הושיעיני.
כי אליך גליתי את אנחותי כי רבו.
מרמה[עריכה]
אך כל שאונך זה עתה תשקטי, הרגעי ודמי,
כי כן נקלה לי לגלות ישע לך ממגורת שוא אשר יגרת.
זאת תעשי, בתי, ואז תצליחי,
לשפך נחלי דמע לפני ידיד חשקך ולא תחדלי,
אף תאמרי בכה אליו:
איככה תאמר כי נפשך אך בי דבקה ובינותנו רב מאד הדרך.
הנה החידה חדת לבני עמי ולי לא הגדת.
היקרא לזאת שלהבת־חשק או רק פרי־שנאה׳ הי שנאתני.
שובי לעשות זאת אחת ושתים, <עמוד יז> כי ללבו ירך, אם אבן איננו,
ואת ללבו יגלה אליך.
תמנית[עריכה]
אך טובו, אחותי, אמרותיך.
כן נתיבות, אשר דרכת במו לבא עדי, יהיו ברוכים סלה.
אך עוד דבר הואלתי:
אולי לא יאבה לי ויאטם אזן מקול בכיי כמו החרש פתן,
מה אעשה אפוא, כי לא יחדלו רעיו מרעים לי להכחידני.
מרמה[עריכה]
אם לא יאבה אליך,
עת כי יבער לבו לרוות דודיך, חרחיקי נדוד ממנו.
תמנית[עריכה]
אם גם לזאת לא ישים לב, מה אעש?
מי זה אשר אראה מרחוק?
מרמה[עריכה]
אנה?
תמנית[עריכה]
לא תראי נער זה יקרב אלינו?
והוא רובה קשת, אם לא שגיתי.
בין כתפיו אראה (אך לא אדעה אשר אראה, כי עוד ירבה הדרך) ככנפי נשר.
מרמה[עריכה]
כן, עתה אראהו.
תדעי מי זה?
הוא יליד־החשק,
קשתו בימינו יחזיק ואבר כמו נשרים יעל. <עמוד יח>
תמנית[עריכה]
יהיה שלום בואו, כי הוא יצליח לבד כל עצתנו.
עתה אחלי לפניו אפילה:
יכין חציו על יתר, עד לב, ידידי ישלחם ללכת,
כי אז יבער לבו לחשקי סלה.
ואם ימנע ממני הגיד חידתו, אף אני ארחיקה נדוד כאשר רעלתי אמרת.
אז אחרי ירדף, כי לא יוכלו כליותיו התאפק בין רשפי־חשק.
מרמה[עריכה]
כן, אחותי, דברת.
עתה נקום נלכה, נרוץ לקראתו ואפים ארצה נשתחוה לו,
כי לא ימנע מנו את כל אשר נשאלה.
(תלכנה לקראתו ותשתחוינה).
חשק[עריכה]
נשים שאננות, מה תעשינה פה? השלום לכן?
תמנית ומרמה[עריכה]
שלום. ובאנו להשתחוות לך, צבי חשקנו.
חשק[עריכה]
מה תדרשנה ממני? מה תחפצנה?
שאלנה, כי לא אמנע מכן אשר אוכלה.
תמנית[עריכה]
אולם דבר קטן אשאל ממך, הלא מצער היא, כן לא תמנעה. <עמוד יט>
חשק[עריכה]
אשר אוכל שאלי כי אעשה.
תמנית[עריכה]
רק ממך חפצתי, כי תעז ידך ואת חציך בלב שמשון דודי תשלח,
למען יבער בלבת אהבתי סלה.
חשק[עריכה]
לכי אל תיראי, כי את זאת אעש, את תאותך אמלא.
תמנית[עריכה]
אף אני אמתך אהיה ולמשמעתך אסור, ולא אסור כל ימי נצח.
יליד־חשק, תשואות־חן אליך נקריב לעולמים,
צבי חשקנו על שכמנו יערב סבלך ותרם ידך, כן יגל לבנו.
(ילך החשק).
מרמה[עריכה]
עתה הלא שמעת בתי איך תעשי.
תמנית[עריכה]
הנה שמעתי כן ספרות לא אדעה איככה תהלתך כי רבה הן אספר אותה, אם אדם סלה.
כי עד תכונתה הן לא אבאה, ידי למו פי כן לדם אשיבה,
עבודתי על מזבחך אקריבה.
הנה דומיה-תהלה, אם רבו תהלות איש, עד לא יספרו <עמוד כ>
כי אם מכל תכלה מאד ירחבו, איך לשים קץ להם־לשוא יאמרו.
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק יא (עריכה)
| מעשה שמשון |
תמנית ושמשון.
תמנית[עריכה]
דוד, צבי חשקי, עת כי אראך יתרוצצו בי שעפי גם יחד.
כי אחזה מכלל יפי פניך, כנפי נגה לך כי עלי יופיעו,
חצי גבור לי שנונים ישובו, ימחצו כליותי ולא יחמלו,
יקד בלבי כיקוד אש אוכלת, נפשי בנפשך יחדו נקשרה.
אך ערפך קשה אז כי אביטה, תאמר כי תדבק בי ורחוק אתה,
תחת אהבתי שנאה תשיבה, תחת רשפי אשי יעמד קרח,
מלבך ירחיק ויזרה הלאה לבי, כי שנאתני.
אך לא אתאפק להרחיק ממך נדד אם כן יאתה,
כי לא אקשה ערפי, אכזר, כמוך.
אך נהרי יגון לבי יסבו,
כן נחלי דמעה עיני תרדנה,
המס ימס לבי, חיל יאחזני.
אך מה אמר?
הנה היום הגיע, ישוב גמולי לי אשר חטאתי לתת מגד דודי, אכזר, אליך <עמוד כא> ולהתרפק כעל ידיד עליך.
מה חטאתי נגדך, יליד־החשק, כי ביד זה ערף־ברזל שתני?
תעיר בתוך לבי קרב ונשק, במרי עצבי אשכח, כי יסרתני.
שמשון[עריכה]
מה־תהמי עלי, יונתי? למה תבכי?
תמנית[עריכה]
למה אבכה? ותשטמני.
שמשון[עריכה]
הן את משוש לבי, ושונא אני.
איפה פרי שנאה מני אכלת?
תמנית[עריכה]
איפה פרי שנאתך אכלתי?
איפה פרי דודים, הלא תשאלה.
הנה לבני עמי החידה חדת, אם אהבתני איך לי לא הגדת?
שמשון[עריכה]
איך אגידה לך אם לא הגדתי לאבי ולאמי?
תמנית[עריכה]
לכן אמרתי מאז כי שנאתני.
אך את זאת אעשה: אהיה כמוך,
אצוק לבבי כאשר עשית,
תגעל נפשי אהביך, כי למה הבל איגע עם לב לא לב, עם אבן?
לא עוד אסור, לא עוד, אל משמעתך עד עת כי לחבשה ישוב לבך.
לא יכנע ברול ונחשת סלה כי אל ברזל אחר, אשר כמהו. <עמוד כב>
כף יד לפוצץ כן לב-אבן תלה, רק לב־אבן אחר יוכל עשהו.
(תלך לה התמנית).
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק יב (עריכה)
| מעשה שמשון |
שמשון תמנית
שמשון[עריכה]
איכה עזי? מרום רקיעי חסן עד בור מגנות לב שדוד נפלת.
לקראת גור אריה תתיצב מנגד וכמו שסע גדי תשסעהו.
הנה מאז חשבתי כל־פחדים אלי עוד לא יגיעו,
כי מי יערך לי וידי רמה,
רוח גבורה בין כתפי שתה
ילדי עזוז ידה ואפרוחיה.
איך נגדעת לארץ
וזרועך בחיק אשה נשברה.
כי עת בין נהרי ינון וחבל תטבע בלי כח לעלות מנהו,
בין תהומות־כאב ומצולות־דמע,
כי יעלת־חן נדדה אזלה,
האם עזרתי בי וזרועי אין?
אנה נסת, לבי? אנה ברחת?
פה אתהפך בין צירים אחזוני,
אני לבדי ואין לי מושיע.
עורי, יעלת־חן, לקולי עורי.
ירך לבבך נא ותוציאיני מחבלי־חבל אלה. <עמוד כג>
תמנית[עריכה]
אמנם כן׳ אוציאך אך את חידתך אלי תגידה.
שמשון[עריכה]
לא אגיד חידתי.
תמנית[עריכה]
אם כן תשבעה מפרי מריך, ומה תצעקה?
שמשון[עריכה]
מה אעשה עוד ואני השברתי, שמה החזיקתני.
באי, יעלת־חן, ולך אגידה את דברי חידתי.
תמנית[עריכה]
עתה אבאה.
שמשון[עריכה]
הנה חידתי על כפיר שסעתי ובין גויתו נפת מצאתי מעדת דבורים כי באו שמה.
הן מכפיר אוכל יצא האכל ומה עז מארי, מתוק מנפת?
מה עוד מני תשאלי ולך אתנה,
כי אל לבי תקרא דרור מכבל שמת אלי רגליו עד כה?
תמנית[עריכה]
הנני, עתה אמלא כל משאלותיך, כי כן בזאת אדע כי אהבתני, ממגנת לבי כי נחמתני.
שמשון[עריכה]
אם בן קשתו יורה יליד־החשק,
מי זה יאמר אליו: הפך ידיך?
לקראת מורה יעיר קרב ונשק, <עמוד כד> עד כי יאמר: אסור למשמעתך.
אין גם אחד נמלט, גם אחד אין, עי כן ידרך חציו סתום־העין.
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק יג (עריכה)
| מעשה שמשון |
תמנית ופלשתים.
תמנית[עריכה]
באו, כי כן אגידה לכם חידת אישי, כי לי הודיע.
פלשתים[עריכה]
אמרי נא אשת־חיל.
תמנית[עריכה]
אך חידתו על כי הרג בן-שחל ובין גויתו מצא צוף נפת מעדת דבורים כי שם עשוהו.
עתה אותה תבינו, כי מה עז מארי, מדבש מגד?
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק יד (עריכה)
| מעשה שמשון |
שמשון ופלשתים.
שמשון[עריכה]
ההגדתם עדן חידתי?
פלשתים[עריכה]
באנו כעת להגידה, וכן מהרנו טרם יבא החרסה, פן תתפאר עלינו לאמר: עבר זמן ומועד שמתי.
חידתך, על פגר אריה שסעת ומגויתו דבש רדית,
כי מה עז מארי ומצוף מתק?
שמשון[עריכה]
אמנם כבר ידעתי, כי תבינו אותה. <עמוד כה>
פלשתים[עריכה]
ואיך ידעת?
שמשון[עריכה]
כי אמנם אשתי היא אשר הגידה את חידתי לכם.
פלשתים[עריכה]
אך עתה קומה תנה לנו שכר פעלתנו.
שמשון[עריכה]
כן אנכי אתנה אם עוד מעט תוחילו.
(ילך ויך שלשים איש, ויקח את חליפתם).
מתוך: מעשה שמשון/ראש א חלק טו (עריכה)
| מעשה שמשון |
שמשון ופלשתים.
שמשון[עריכה]
הנה שכרכם אשר הבאתי,עתה קומו ולכו.
(יצאו פלשתים).
שמשון[עריכה]
מכל ראש פתנים וכוס קבעת,
מכל ילדי זמן אשר לבקר מרורתם יתנו,
נגעי בני־אדם וחבלי־עני, ימר לבב אשה ממר המות.
יום הולדת מרמה עלי הארץ, אותו למושב לה לבד אותה.
רק מצודים הוא וחרמים סלה, ילכדון בהם כל רשעי־ארץ.
תחת לשונה רק עמל ואון, שם קננה ותמלט עולתה.
עת יזלו עיניה רב נחלי דמעה ופלגי־מים, <עמוד כו>
אז בקרבה תלין תועבות שבע.
אין נכונה בפיה.
אם תדבר אתה, נפת תטפנה אל לבך מליה.
הנה תקחך בעפעפיה, לבה לך תקריב עד הדיחך, עד לבך תגנב, כי לא נשמרת.
אך אנכי חטאתי אז, כי לנצורת־לב דודי נתתי.
עתה אקומה, אלכה אשובה אל מקומי ראשון, כי אז מעתה טוב לי, כי לא אפל במצודי אשת מורה זקים, חצים כמתלהלה, לא אתאפק עוד פה, לא אתמהמה.
תמנית, שמעי קולי, בת־בליעל, קצתי בחברתך, לב גונבת.
תשבע נפשך, כי מעלה בי מעל, ממרורת־פריה - גלמוד לשבת.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ב חלק א (עריכה)
| מעשה שמשון |
שמשון[עריכה]
אך עד מתי הלום בדד אשבה, מאין כנגדי עזר?
הנה מני שים אדם עלי ארץ, לא נאמרה רוחו ולא שקטה.
עד כי אחת מצלעותיו לקחה בעת תרדמה על עיניו נפלה.
כי מעצמיו עצם, בשר מבשרו נבנתה לו אשת.
הן אלוה ממעל לבד (וגם זה לו יקר תפארת)
מושיב יחידים ביתה.
הנה בדור ראשון תשומם ארץ אם לא אשה היתה, כי היא תחיה זרע.
ואם לבב הותל באהביה נפתה עד יתמכו צעדיו שחת .
לא לה עון, לא חטא ומשפט מות, כי הוא אשר עובר שארו.
ככה פרי נחומים (אך לריק והבל, יען בלא עת הם) לשבע נפש יאכל, כי כן יאתה.
מה מדבש מתוק ומצוף מגד לחך יטעם אותו?
אך עוד שבע טוב, כן, יקיאנו.
הן, ישמח חיים דם ענבי־חמד, ישיב נפש אבד ומרי־נפש.
אך אם יסיר גבול ויפרץ הרב, לא תערך אליו חרב נוקמת, כי פצעיו ירבה ואבוי ירב.
למי אוי? למי חכלילות עינים?
כן חוללה אשה לטובת גבר,
כי יחסר בלתה כל שובה ונחת.
תחסר גופתו חצי,
בל יקרא אדם עד כי גם יחד איש ואשה חברו.
אך אם נשבע אותה, כן נקיאנה.
תחת טובה תשיב רק רעה לנו.
אך כי נשמר חק ודת הושמה אשה לנו לקחת לבד לעזר, לא לאבן נגף,
כי לא יקח לבנו צבי תארה, טהר עפעפיה, בין עדני־השקט נרוה דודיה,
לא תאנה רעה, לא יקרב נגע באהלי טובנו.
כן גם אנכי אלכה אשובה אל אשת נעורי ולא לנצח אקצף, לא אטר סלה,
אך אשמרה לפי מחסום, אשמרה את דרכי,
פן חלק שפתיה עוד לבבי תדיח,
אקח מני נחש צרי, ורעל מרורתו אשליך, ואז אצליח.
אילת אהבי, אשוב אליה, אלין, ואך נשמר, בבין שדיה.
הן לא יצמח מגד תבואות שמש אם אין תלמי־שדי ומגד־ארץ:
באין אשה איש כן לא יפרץ פרץ, תבואהו שואה ומשואה אמש.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ב חלק ב (עריכה)
| מעשה שמשון |
שמשון וחותנו.
שמשון[עריכה]
הנה, חותני, באתי שנית לחיק בתך:
בגדי־עזים זה אבא לה החדרה.
חותנו[עריכה]
למה תבא שמה.
שמשון[עריכה]
למה?
חותנו[עריכה]
אולם דבר אמת לך אגידה:
הנה ראה ראיתי כי שנאתה.
שמשון[עריכה]
ואני שנאתיה?
חותנו[עריכה]
אם לא שנאתה, למה בה מאסת ותעזב אותה?
שמשון[עריכה]
ומה עשית?
חותנו[עריכה]
הנה למרעך נתתיה.
שמשון[עריכה]
הוי איש בן בליעל.
הלא זכר תזכר, הלא ידעת אם יש לאל ידי אתכם לבלע.
אל איש אשר כמוני את הדבר הזה תעשה.
סורה, זקן וכסיל, פן בין ידי אותכה אספק ואכחיד, ואת כל עמך אשלחה לפי חרב.
חותנו[עריכה]
לא יחרה אפך:
הלא אחותה היא טובה ממנה, תהי נא לך תחתיה.
שמשון[עריכה]
עוד מצחך כנחושה תעזה ושפתיך מרמה נגדי תבענה.
אך הפעם נקיתי מפלשתים, אשר ארע להמה.
עתה יחזו אם ידי עצמה.
בין קמותיהם לפידי ילכו, לבת־אשם תאכל שמיר ושית:
כן חרפתי אנקם, כי ילחכו מגדיש ועד קמה, עד כרם זית.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ב חלק ג (עריכה)
| מעשה שמשון |
שרי פלשתים ופלשתים.
שרים[עריכה]
מי זה עשה זאת לנו? מי מלאו לבו לעשות ככה?
פלשתים[עריכה]
שמשון חתן תמני, מודע בארץ כי חותנו אשת־חיקו מנהו לקח ויתנה למרעהו.
שרים[עריכה]
אולם פשע אין לו ומשפט־מות, כי חותנו הוא המסב כל אלה, הוא ובתו, זונה בת־בליעל.
כן נשלחה באש לבער און וממנו ננקם, כי הרע לנו, באשר רעיתו באש נציתה.
(יבוא שמשון)
שמשון[עריכה]
מה תמרות עשן אשר ראיתי כעשן הכבשן עולות מהנה?
פלשתים[עריכה]
הן הוא עשן אשך אשר שרפנו.
יען אתה שרפת לנו מיטב כל שדה ומיטב כל כרם.
שמשון[עריכה]
אם תעשון כזאת, כי אם נקמתי בכם, אחר אחדל,
אז תחזינה עיני גאוניכם, בעת תשבעו פרי חטאתיכם, והם ידמעו.
חרב תתמך ידי, חרב נוקמת לנקום נקמתי מפלשתים אלה.
תורישמו,ידי ביום מלחמת, מזרוע עזי עזותם תלא.
(ילחם בהם ויכם).
מתוך: מעשה שמשון/ראש ב חלק ד (עריכה)
| מעשה שמשון |
פלשתים ויהודה.
יהודה[עריכה]
מה זה לכם ולנו כי עליתם הלום כיום מלחמת?
פלשתים[עריכה]
אם תאבו ושמעתם לקול מלינו, לכם לא נרע,
אך אם תמאנו חרב תאוכלו.
יהודה[עריכה]
ומה תחפצו?
פלשתים[עריכה]
איש צר ואויב, זה שמעון, נחפצה, כי על קדקדו חמסו נורידה.
יהודה[עריכה]
עתה נבחרה לנו אנשי־חיל ונקומה נלכה אותו לאסר אם נעצר־כח.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ב חלק ה (עריכה)
| מעשה שמשון |
יהודה ושמשון.
יהודה[עריכה]
מה־זאת עשית לנו להבאיש את ריחנו בעיני פלשתים?
הלא ידעת כי מושלים הם בנו.
שמשון[עריכה]
כמו עשו לי, כן להם עשיתי.
יהודה[עריכה]
הלא תדע, כי קצרה ידנו, ואם נלחם בם, אך נהפך ערף.
שמשון[עריכה]
ומה תאבו ממני?
יהודה[עריכה]
לאסרך ירדנו ולתתך ביד פלשתים אלה.
כי כן עלו עלינו הומים בעברתם, אחוזי חרב לאמור:
או כי שמשון תתנו לנו, או כי נבלתכם לעוף השמים נתנה לפי חרב.
שמשון[עריכה]
אם פן תפגעון בי לי תשבעו, כי תאסרו אותי לכם אניח.
יהודה[עריכה]
לא, כי נאסרך רק, ונתנוך בידם והמת לא נמיתך.
עתה הניחה לנו לאסרך, אם נפשנו יקרה בעיניך.
שמשון[עריכה]
אניחה.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ב חלק ו (עריכה)
| מעשה שמשון |
פלשתים, יהודה, ושמשון אסור בידם.
פלשתים[עריכה]
הנה פה אויבנו.
הנה פה זה האיש מרעיש הארץ, יעז ברב עזו, יגבה.
שמשון[עריכה]
הנני.
מה עוד אדבר והיום הגיע, אשר גם גאוני יורד לשאולה,
אשר נבל תבל זרועי רמה, אשר בין עבותים מעזי תלא.
שמחו, שמחו עלי וראש הניעו, כי כן שבת נוגש,
נפל לארץ, המלבישכם אימה, עוטכם פחד.
בין ידיכם נפל. אך מה־תחשבו? זה רק לרעתכם: וחזו עתה.
(ימסו אסוריו ויכם בלחי החמור).
ראו איפא כי כן שדוד נפלתי,
ידי אסורות הן, ומה עוד אעש?
ביד אויבי אני.
בלחי החמור אלף איש הכיתי,
שובו, שובו עדי ותאסרוני..
שובו, שובו עדי והמיתוני..
אולם לשוני בצמא נשתה, מה אעשה איפא ומים אין?
אך נלאיתי נשא ועצמי חרו.
חוסה נא, צורי, חושה וענני, כי את גדלך ועצם ידך ביד עבדך הן היום הראית.
אל נא תעמד ברחוק תעלימה לעתות בצרה לי,
פן אמותה צחה־צמא וביד ערלים אלה בלי כח אפלה.
(ישתה מן הסלע אשר במכתש).
הנה שבה רוחי אשר קצרה, בין חרבוני צמאה אשר סגרה.
אם הרבתה מות תוצאותיה לא אדעה כלם,
אך זאת ידעתי, כי מות ביד צמא, תחלואיה רבים. כי כן כמעט מהם גועתי.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ב חלק ז (עריכה)
| מעשה שמשון |
שמשון בעזה. מגיד ועזתים.
מגיד[עריכה]
הלא תדעו, עזתים, כי הנה בא זה האיש שמשון מרגיז הארץ.
עזתים[עריכה]
את זאת נעשה למען הצליח:
כחרש לא ישמע את־כל־מאומה, לא נדבר עד עת־בוא אור הבקר:
כי נעלה אליו בשכבו בטח, והוא הן לא נשמר, והרגנוהו.
(שמשון על הר חברון עם הדלת).
שמשון[עריכה]
מה תחשבו איפא? כי אם שכבתי לא אשמרה נפשי,
או כי אישנה? לא יבצר ממני עצות לנוס מכם,
וחזו עתה, כי אלהי אבי בעזרי סלה, מרדף אחרי רוחכם תלה.
מה יעשו איפא, ואם נוסדו יחדו בני־חלוף, נגד אלוה?
עלי אדיר הם לשוא נועדו, כי גבה עזי מעל גבה.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק א (עריכה)
| מעשה שמשון |
פלשתים ודלילה.
פלשתים[עריכה]
הלא בבין שדיך בוער באש חשקך, ילין בטוח שמשון, זה איבנו המחריב ארצנו.
הנה לאור חציך, כצבי ליד יקוש, ילך בשבי.
אין עוד בלתך איפא להועיל לנו, אשר תראי במה זה כחו ירב,
ובמה נוכל לו ואסרנוהו לענותו, עד כי ערפו יכניע.
דלילה[עריכה]
ואיך תאבו ממני לבגד בידיד חשקי, ולו אשיבה תחת אהבתו שנאה ופשע?
טרם תפתח את פיה, תבלע ארץ אותי כבלע קרח, כי תעשה נבלה זאת עליה
ואיככה אוכל נא וראיתי שדוד ביד שונא החיק אהבתי?
הלא חיקי אריץ גם לקראת נשק,
אף נמלצו לי אם עד לב יגיעו זקים, חצים ומות,
אם אוכלה מלט את חיקו סלה.
אחשב מותי תחתיו עדני־מגד,
נפת צופים, ילל מחלה ונגע,
ובצאת נפשו תצא נפשי כרגע.
איך תאמרו לי, עם לא חכם: תני נפש ידיד חשקך לבין שנינו?
הלא את נפשי תשאלו ממני, כי גם המות לא יפריד בינינו.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק ב (עריכה)
| מעשה שמשון |
סרני פלשתים.
פלשתים[עריכה]
מה־נעשה איפא? ומי יצליח את עצתנו זאת אשר יעצנו?
מי יהפך ללב דלילה לנו, כי נקשרה נפשה עם דודה יחד?
אין עוד כי אם השחד, כי הוא יעור דעת.
אל היכלו נלך ונדשנו, כי הוא ימלא כל משאלותינו.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק ג (עריכה)
| מעשה שמשון |
פלשתים ושחד בהיכלו.
שחד[עריכה]
מה־לכם פה, כי באתם אלי עתה? מה־תדרשי מני?
פלשתים[עריכה]
אך עתה באנו לשחר פניך כי כן ידענו:
בלעדיך לא ירים איש נפשנו, כי שחה עד עפר ומקים אין.
הנה ידענו כחך כי ירב, זרועך הנטויה עצמה על כל כנפות תבל ואפסי־ארץ.
עד חקרי לב, ואם עור אתה, תביט ולכל אשר תחפץ תטנו.
עתה לבד את זאת נדרש ממך:
אשר תבא אתנו לב־אשת שמשון להטות אלינו, אשר הפך עד כה אלינו ערף,
שחד[עריכה]
אל תיראו, אל תפחדו. אבאה ודרכיכם אצליח, עתה נקום נלכה.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק ד (עריכה)
| מעשה שמשון |
פלשתים, שחד ודלילה.
דלילה[עריכה]
מי זה, פלשתים, בא עמכם הנה, הדור בלבושו צבע רקמתים, רקמי זהב וכסף על מעילו יופיעו?
הלא עור הוא, וילך לבטח, רגלו לא תגף, נשמרה מלכד,
גם צעדיו תחתיו יחדו כוננו.
לא תאמרו לי, מי הוא זה?
פלשתים[עריכה]
נאמרה:
הנה זה שחד הוא כי בא עמנו לחלות את פנני כי תפתי אישך,
עד כי יודיע במה כחו גדול, להגיד לנו, ובמה יאסר לענות נפש?
כי אם תעשי זאת, הנה אנחנו נתן לך איש אלף ומאה כסף.
דלילה[עריכה]
ואיך אעשה זאת ואויל אינו להגיד לי כזאת?
שחד[עריכה]
אך אם תחפצי עשה תעשי, כי עת בין שדיך ילין, והוא בוער ברשפי חשק, לא ימנע ממך כל אשר תשאלי.
דלילה[עריכה]
אלך, ואשר תשיג יד אעש,
אך כי כנים תהיו וכן תקימו היוצא מפיכם, ולא תחדלו.
פלשתים[עריכה]
לכי, אל תיראי. כי כן נקימה את כל אשר דברנו.
(תלך דלילה)
פלשתים[עריכה]
עתה נשתחוה לך, מלכנו,
כי דרכנו הצלחת,
עדי היכל-עזך יחד נבאה,
על כסאך נכון אותך נושיבה,
זבחי תשואות־חן לך נקריבה.
יחי לעד, יחי שחד מלכנו.
יקדמו כסאו שובה ונחת,
ובהיכלו יום יום קולם יתנו ילדי גילה, כי שם תהי פורחת.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק ה (עריכה)
| מעשה שמשון |
דלילה ושמשון.
דלילה[עריכה]
דודי צח ואדום, אשר אהבתי.
מה־מדבש מתוק לחכי מגד פרי ידידותך.
כן נוראות נפלאתי בראות רב עזך ומי כמוהו.
אולם אמר־נא לי: במה הגדלת זה כחך גדול ותקפך ירב?
היוכל איש בארץ ענותך ואסרך, אם אין?
שמשון[עריכה]
יוכל ענותי גבר:
כי אם עוד יאסרוני בשבעה יתרים כי לא חרבו, הן יעזב אותי כחי וילך, אז אדמה לבני־חלוף גם יחד.
דלילה[עריכה]
עתה אראה אם אוכל ענותך.
(תאסרהו)
דלילה[עריכה]
עורה־נא, שמשון, עורה: כי פלשתים עליך.
שמשון[עריכה]
אם פלשתים יבואו, כי לא מהם אגורה,
כי כן אנתק עתה, כאשר ינתק פתיל נערת בהריחו אש, היתרים יחד.
(ינתק אותם)
דלילה[עריכה]
אמנם התלת בי. עתה הגידה דברי אמונה אמן: במה תאסר נא לענותך.
שמשון[עריכה]
אם אסר יאסרוני בעבותים חדשים, אז חליתי, אם לא נעשה מלאכה בהמה.
דלילה[עריכה]
עתה אראה אם האמת הגדת.
(תאסרהו)
עורה־נא, שמשון, עורה, כי פלשתים עליך.
שמשון[עריכה]
אם פלשתים יבאו, כי לא מהם אגורה: כי אנתק את העבותים אלה מעל זרעותי כחוט גם יחד.
(ינתקם)
דלילה[עריכה]
הנה התלת בי, שמשון, עד הנה.
עתה אמת הגידה: במה תאסר נא לענותך?
שמשון[עריכה]
אם תארגי את שבע אל מחלפות ראשי עם המסכת.
דלילה[עריכה]
הנה עתה אראה, אם גם הפעם התלת בי או כי קשט מליך.
(תארוג את מחלפות ראשו)
עורה־נא, שמשון, עורה, כי פלשתים עליך.
שמשון[עריכה]
אם פלשתים יבאו, כי לא מהם אגורה:
הנה עתה אסיעה היתד הארג והמסכת.
(יסיעם)
דלילה[עריכה]
אך איך אמר תאמר לי: אהבתיך, ולבך ירחק מאד ממני.
הזה גמול תשיבה אל אהבתי העזה כמות?
הזה פרי חשקי אשר אקצרה מאתך, אכזר?
שמשון[עריכה]
ואכזר אני.
דלילה[עריכה]
האם לא אכזר אתה, כי את לבי תראה באש אוכלת, אכזר (ואכזר אתה),
יבער לעמתך, תחתיו תציב נגדי קשי ערפך?
מה־יערב אלי חכי ממגד קציר אהבתך?
ואתה את מתק דודי תבוזה.
אולם מאד שגיתי לאמר: אהבתיך, כי עוד אהבה לא תגע עדיך,
כן לא תדע אותה ולא תגיע.
אמנם אם לא ידעת רוות רצוני, את קצפי תשבעה.
ירעץ קשי־ערפי קשי־ערפך, ישפיל זדון לבי זדון לבך.
מעדה-בגד ביום קרת חרף דובר חלקות על לב רע ידמהו,
כי שוא לשון רכה אל קשה־ערף,
רק מענה עזות יפצפצהו.
שמשון[עריכה]
אולם מכשיל־כחי הלא תראיהו, את, יעלת-חן, הוא ומאור־פניך.
כי תניעי רגלך מני ללכת,
יתר לבי ממקומו לברח ולנוד אחריך,
כן עצמו עששו,
כי את מלכם יראו נגדע לארץ,
וכמו חללים שוכבי הקבר,
חלל בקרבי הוא ויהי לאבן.
דלילה[עריכה]
לא נהפך עתה לבך אבן, כי כן מיום הבריאו הנהו.
שמשון[עריכה]
אל תשלחי בי עוד, יפה, חציך,
כי מתגרת ידך הנה חליתי, כמעט נפשי יצאה.
דלילה[עריכה]
לא לבבי ימס לקול מליך.
שמשון[עריכה]
אך ללבי ימס לקול מליך, חצים ומות לי אמרותיך.
הצרי אין, מרפא לצירי יעל?
דלילה[עריכה]
אולם בידי הוא צרי צירך.
שמשון[עריכה]
עד אן אוסר? מה־מצאת בי מעל?
דלילה[עריכה]
עד תעלה אתה צרי צירך.
שמשון[עריכה]
צרי לצירי איך אעלה אני, אם בידך הוא?
דלילה[עריכה]
אם הוא בידך.
שמשון[עריכה]
צרי צירי רק כי תאהביני.
דלילה[עריכה]
צרי צירך רק כי תאהבני.
שמשון[עריכה]
כי אאהב אותך. ומה חליתי? הן רק עליך, כי לא אהבתני.
דלילה[עריכה]
כי אאהב אותך. ומה־קצפתי? הן רק עליך, כי לא אהבתני.
שמשון[עריכה]
ומה תאבי?
דלילה[עריכה]
ומה אבה,ידעת:
כי תאמר לי במה כחך ירב?
אך אל תוסף התל כמו עד הנה.
שמשון[עריכה]
אם זאת לבד תאבי, את חפצך אעש בואי, יעלת־חן, ויסור כעס, ודבר אמת אגידה:
נזיר אלהים אני מני בטן אמי ולא גלחתי.
אם גלחתי עתה, וכחי סרה וכאחד האדם אהיה לכח.
דלילה[עריכה]
(תקרא, בלי ראותו, השליח ותאמר לו)
קרא סרני עמי אשר יבאו, כי את כל לבבו גלה לי עתה.
דלילה [אל שמשון][עריכה]
ראה עתה כי כן יחדל צירך, כי שוב תשוב לי הידיד היית.
עתה תשמחה בי, ובך אגילה.
עתה שוב לחיקי, כי אהבתיך, אף על ברכי תשעשע לבטח,
אחרי ראותי כי אהבתני, לא כאשר עד כה עשה הסכלת.
(ישן עלי ברכיה)
דלילה [אל האיש][עריכה]
קום חיש, אל תאחר ותגלחהו.
(יגלח אותו)
דלילה[עריכה]
עורה־נא, שמשון, עורה, כי פלשתים עליך.
(ייקץ)
שמשון[עריכה]
אך מה היה לי וברכי כשלו, אין עוד אתי כחי, ועזי סרה.
מה זה לא אוכל קום? אוי, כי גלחתי.
פלשתים[עריכה]
עתה קום התיצב מנגד לנו, קום הנער כמו פעם בפעם,
אם ראשך גלחת, לא גלחת כחך.
שמשון[עריכה]
מה עוד אדבר ואני עשיתי.
צדיק הוא ה' כי פיו מריתי.
פלשתים[עריכה]
הנה עתה ירד עלי ראשך חמסך הרבית.
עתה קומו תפשוהו, עיניו רמות תנקרו,
תורידו אחר אותו עזתה, שמה תענו את רגלו בכבל.
(יתפשוהו ויורידוהו ויעשו לו את כל אלה)
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק ו (עריכה)
| מעשה שמשון |
שמשון בבית אסורים.
שמשון[עריכה]
אולם רדה אל ירכתי בור, חשק, יאכל לעד בדיך בבור־מות, על נוך גפרית יזרה סלה.
יושת חשך סתרך, תשב מחשכי ארץ עיפתה, תפל קשתך וימינך יחד, ושמאלך עם חציה נשברת.
ארור יהי היום אותך ידעתי, יום כי צבי אשה עיני בחרו.
יהי נוה תנים ומדבר חרב נחל שורק, מקום קמוש וחוח.
תבלע ארץ אותך, בת בליעל, הוי דלילה בוגדת.
תשכן עננה על היום ראיתי אותך, יום כי יפיך בוגד חמדתי,
יום כי לקח לבי זיו עפעפיך,
יום חלק שפתיך הדיחני.
הנה חשך יהי יום האמנתי דברי תרמיתך כאמונה אמן,
אז כי לבך לי אש בוער הראית,
בו תעמדנה כל תועבות יחד,
אז כי הרך לבי יליד הרשע ואת סודי לך, בוגדת, הגדת,
אז כי לראשי קדמת ברכים ועליהם שכבתי ואישנה.
אך מה אמר? הן אנכי חטאתי אל צור אשר נותן ליעף כח, ובחיק נצורת־לב אותו שכחתי.
שמחו, פלשתים, כי לכם לשמח, כי זרועי נשבר כשבר נבל.
בלחי החמור אלף איש הכיתי, ובאין מרפא בחיק אשה חליתי.
אמנם לא דגון הוא כי הדימני,
אך אלהי אבי, כי בו מרדתי,
צורי ישועתי, כי בו בגדתי.
האנק דם, לבי, למה תצעקה ברעתך, ואתה הסבות?
לשוא תבכה, וישועתך רחקה, כי פריך זה, אשר הרעות.
מתוך: מעשה שמשון/ראש ג חלק ז (עריכה)
| מעשה שמשון |
פלישתים עושים משתה.
פלשתים[עריכה]
עתה נגילה, נשמחה גם יחד, כי נתן בידנו זה שמשון אויבנו.
קראו נא לשמשון וישחק לנו.
שליח[עריכה]
שמשון, בוא. הסרנים קראוך.
(יביאו שמשון)
פלשתים[עריכה]
יעמד נא בין העמודים אלה.
שמשון (לנערו)[עריכה]
אנא המישני ואשענה עתה על עמדי מכון הבית.
(ימישהו)
שמשון[עריכה]
זכרה, אלהי, נא אשר שפטתי עשרים שנה את ישראל עמך והחזק עזי נא אך הפעם, עד כי נקמת אחת מעיני עתה אנקמה מני פלשתים אלה.
(יהפוך פניו אל הפלשתים)
למה לי חיים? למה?
הנה ימותי לי חרבות שבו, אף כל רגעי, בעותי אלוה.
לפני לחמי הן אנחתי תבואה, נתכו שאגתי כמים.
כן אחכה למות, ממטמונים אחפר אם אמצאנו,
כי אשמעה צרי סביב יתנו עלי בקולם ואין לי מושיע.
אמנם זרועי לי תצמיח ישע, כי את נפשי אמיתה, יען חיי השקט ובטח אתן ללבי אם אמותתהו, אנכי אעשה.
כי אם כחי אבדתי, לא אבדתי לבי־לא, לא אבדתי רוחי נדיבה, מאז סמכתני.
אמית נפשי כי אז אהיה רוגע.
חיי-תמותה, כי נפשי נבהלה,
ימי נזעכו ורוחי חבלה.
את משברי לבי אני אכריע,
אלבש גבורה ונפשי אמיתה,
אמות כמו גבור ואז ארגיע,
אחיה במותי וכאבי אשביתה,
אמות, מות לא אגור, אשחק לפחד, תמות נפשי עם פלשתים גם יחד.