פסוק ד
• לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עד אנה תהותתו על איש", אתם תביאו הוות ושבר בשביל איש, שעל ידי שאול תרצו להביא הוות על דוד, ובזה "
תרצחו כולכם", שהגם שתעשו זאת בסבת שאול גם אתם נחשבים כרוצחים, כי אתם דומים "
כקיר נטוי (על) גדר הדחויה", שגדר רעוע עומד תחת קיר הנטוי ליפול, והקיר הנטוי נופל על הגדר ומפילו על איש העומד תחתיו והרגו, שבזה אין לומר שעקר ההורג היה הקיר שהוא דחה את הגדר, כי גם הגדר סבב מיתת האיש, שאם היה הגדר חזק לא היה נופל ע"י הקיר, והגם שהקיר נטוי עליו היה נשאר עומד ולא היה הורג את האיש שתחתיו, וא"כ הרצח מיוחס אל שניהם, אל הגדר שהרג, ואל הקיר שהפילו, כן בנמשל שאול דוחה אותם להפיל אותם על דוד ולרצחו, ובכל זה תיוחס הרצח גם אליהם מצד שהם דומים כגדר הדחויה שאינו חזק לעמוד בפני הקיר, שאם היו חזקים בדעתם לא היו שומעים לקול שאול לרצוח בחנם והיו עומדים נגדו, וא"כ הגם שתהותתו הוות על ובשביל איש מכל מקום תרצחו כולכם, וגם אתם אשמים בדבר:
ביאור המילות
"תהותתו". שרשו הות, בשקל תכוננו.
"
על איש". על ידי איש, ומלת על נמשך לשתים, קיר נטוי (על) גדר הדחויה:
פסוק ה
• לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב", מה שהם אומרים שמה שהם ידחו את הגדר על דוד להרגו הוא מפני שאתו ופחדו של שאול שהוא הקיר המפיל אותם להדיח את הגדר, בזה ירצו כזב, הוא טענה של כזב ולא ירצו את עונם בזה, כי מבואר הפך שהם עושים דבר זה מלבם ומרצונם לא מפני פחד שאול, כי "
בפיו יברכו", כי שאול צוה להם להתראות לפני דוד כאוהבים ולחקור ולרגל את מקומו, כמ"ש
(ש"א כ"ג כ"ב) לכו נא הכינו עוד וראו את מקומו כי אמר אלי ערום יערים הוא, והם מה שמברכים אותי בפני ומתדמים כאוהבים הוא רק "
בפיו של שאול", מפני ששאול צוה להם כך, אבל "
בקרבם יקללו", והם שונאים לי ודורשים רעתי בעצמם לא משאתו של שאול, "
סלה" סיום הענין: (חלק ב')
ביאור המילות
"משאתו". מוסב על שם איש הנזכר, מפחדו של שאול.
"
להדיח". שרשו נדח ומשתתף עם דחה, לדחות את הגדר:
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אך", מדבר עם נפשו, "
את נפשי! דמי אך לאלהים כי ממנו תקותי", תקותי אל הישועה היא ממנו, וכן "
הוא" באמת "
צורי וישועתי":
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
על אלהים", ר"ל הוא מקוה מאלהים ישע וכבוד שהיא המלוכה, וזה אין ה' מחויב לעשות לו כי יש כמה צדיקים שלא ישיגו כבוד ומלוכה בעוה"ז, רק מצד שה' הבטיח לו את המלוכה, "
על אלהים ישעי וכבודי", הוא דבר שקבל ע"ע לעשות לי, אבל "
צור עזי מחסי" שישמור אותי מאויב, זה נמצא "
באלהים", שגם בלי הבטחה דרכו לשמור את חסידיו:
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בטחו בו עם", אתם עם בטחו בה', כי הבטחון בה' י"ל יתרון מבטחון על דבר אחר,
- א) שהבטחון על דבר אחר על בני אדם וכדומה, לא יבטח בו בכל עת, כי בעת רעה לא יוכל להושיעו, אבל על ה' "תבטחו בכל עת",
- ב) שהבטחון על בני אדם לא תוכלו לגלות לו כל מצפוני לבכם, שיש דברים שיתבייש מגלות לבני אדם, אבל "לפני ה' תשפכו לבבכם" לגלות כל מצפוני לב,
- ג) "שאלהים מחסה לנו", שבאדם רק יבטח, אבל בה' ימצא מחסה, כמ"ש טוב לחסות בה' מבטוח באדם כמש"פ שם, "סלה", סיום הענין: (חלק ג')
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אך בני אדם הם הבל", שאין בם ממש, וגם "
בני איש הגדולים" שיש בהם איזה ממש, "
הם כזב", שהוא דבר הפוסק ואינו מתקיים "
במאזנים לעלות", אם תראה בני אדם שעולים ברום ההצלחה הם דומים כמי שעולה בכף מאזנים, שזה סימן "
שהמה מהבל יחד", כי כשמניחים שני דברים בשתי כפות המאזנים ההבל והקל הוא עולה למעלה ודבר הכבד נופל למטה, כן עלייתם הוא סימן שהם מהבל ואין להם כובד וממש בעצמותם:
ביאור המילות
"הבל בני אדם, כזב בני איש". כזב הוא דבר הבלתי מתקיים, ובני איש הם הגדולים (כנ"ל מ"ט), והם גם אם אין הבטחתם הבל בשעתו הוא כוזב אח"כ:
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אל תבטחו בעושק, ובגזל אל תהבלו" כי הגזל הוא הבל גרוע מעושק, וגם "
חיל כי ינוב" אם תראה שהגזל ינוב חיל, היינו שישא פרי ותנובה וירויח בו חיל ועושר והצלחה, בכ"ז "
אל תשיתו לב", כי החיל הזה לא יעמוד ולא יתקיים:
ביאור המילות
"כי ינוב". מוסב על הגזל, אם הגזל ינוב תנובה ויעש חיל:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אחת דבר אלהים", כן דבר אלהים, שלא נבטח בעושק וגזל ובהצלחה שהעושק מצליח, והגם שאלהים דבר אחת בכ"ז "
שתים זו שמעתי", שמעתי מדבריו שני דברים,
- א) "כי עז לאלהים" שלכן לא יצליח הגוזל והעושק מפני שיש לאלהים עוז להעניש את העושה רשע, זאת שנית מפני כי.
ביאור המילות
(יב-יג) "ולך ה'". אלהים מדת הדין לרשעים בעז, ולצדיקים ה' מדת הרחמים בחסד: 
