"אלהים", יען אשר "אלי אתה אשחרך", רק אותך אשחר ואדרוש, "צמאה", כמו "שצמאה לך נפשי" כן "כמה" ותאב "לך בשרי", שגם החומר שלי מתאוה אל ה', פה "בארץ ציה ועיף בלי מים", הגם שהוא ארץ ציה שהבשר מתאוה למים והנפש צמאה למים, ואני איני צמא למים רק לך אני צמא ונפשי שוקקה:
ביאור המילות
"נפשי". בהגבלה אל בשרי תורה על נפש הרוחניית (כנ"ל ג'). "כמה". לא נמצא לו דוגמא, והוא מענין תשוקה, וי"ל שהיא פעל ממלת כמה המורה על שיעור הכמות, או הדוגמא כמו, שתשוקת הבשר הוא כמו תשוקת הנפש:
"בארץ ציה ועיף בלי מים". ציה ע"י חום השמש, ועיף ע"י האויר הארסי, ובלי מים, העדר מקורות ומעינות (ישעיה ל"ה):
"כן", והגם שנפשי חוזה אותך בקדש, כי בחזיון הנפש במחזה השכל והרוח הקודש אחזה גדולתך ושכינתך ברוח ובמחזה, אבל אני צמא ותאב "שכמו שחזיתיך בקדש" במחזה הרוח, כן אראה אותך בעין בשר בעירך ובהיכלך, ועז"א "לראות עוזך וכבודך" שהראיה הוא בעינים ממש, שאראה עוזך וכבודך בעינים, לא רק במחזה ובצפיית הלב:
ביאור המילות
"חזיתך לראות". פעל חזה בא על חזיון הרוח והלב תמיד ומזה מחזה הנביאים וחזון. ופעל ראה על ראות העין, עמ"ש ישעיה (ל' י', ל"ג כ', למעלה נ"ח י"א):
"כי טוב חסדך מחיים", שחסדך במתנת החיים נבדל מכל חסד שיעשה זולתך, שכל חסד שנשיג מזולתנו אין החסד טוב מצד עצמו רק מצד התועלת שהשגנו ממנו, למשל מלך ב"ו שעשה חסד לחייב מיתה והניחו בחיים, הטוב של החסד הוא החיים שנתן לו, אבל אצלך החסד בעצמו טוב יותר מן החיים, כי החיים אינם תכלית לעצמם, רק שהם אמצעיים שעל ידם "שפתי ישבחונך", שבלעדי החיים א"א שאשבח אותך בשפה (כי הנפש המופשטת מן הגוף אין לה פה ושפה לשבח ה', והיא רק שכל ומשכלת), וא"כ אחר שעקר תכלית החיים וטובם הוא מה שיכול להודות לה' על החסד שנתן לנו חיים, א"כ החסד הוא הטוב והתכלית של החיים, והוא טוב מן החיים עצמם שהוא רק אמצעי אליו, כי ע"י החסד שפתי ישבחונך וזאת היא תכלית החיים:
"כן", כן הוא הברכה אשר "אברכך בחיי", לא אברך אותך על החיים, רק על החסד מה שאוכל לשבח אותך, וכן רק "בשמך אשא כפי", מה שאשא כפי לתפלה לא אתפלל על חיים הגשמיים וצרכי העולם רק בשמך, שאוכל להודות לך ולברך את שמך:
"כמו חלב ודשן" שישבע הגוף ויהיה לו למזון, כן "תשבע נפשי", שאתן לה מזונה הרוחני ג' פעמים בכל יום בג' תפלות כמו שיתנו ג' פעמים להגוף מזונו הגשמי, ומפרש במה תשבע נפשי במה "ששפתי רננות יהלל פי", שזה מזון הנפש, וכמ"ש הכוזרי שכמו שהגוף הגשמי צריך הוא אל המזון ולא יחיה בלעדיו כן מזון הנפש היא התפלה שתדבק אל שרשה הרוחני, וכמו שמזון הגוף הוא שלש פעמים ביום כן ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה:
(ז-ח) "אם", וכן גם "אם זכרתיך על יצועי בעת" אשר "אהגה בך באשמורות" הלילה, ואזכור אז "מה שהיית עזרתה לי", שעזרתני מן האויבים, "וארנן" על שחסיתי "בצל כנפיך", לא היה זה מפני ששמחתי על הצלחת הזמן והתועלת שהשגתי מאתך בחיים הגשמיים, רק מצד שעי"ז.
ביאור המילות
"אשמרות", עתות הלילה שנחלקו לג' אשמורות כמ"ש חז"ל.
"דבקה נפשי אחריך", שעי"ז נזכרתי איך יש לי דבקות בה' משני צדדים, אם מצדי, שנפשי דבקה אחריך, ואם מצדך, כי "בי תמכה ימינך", והיה עקר שמחתי על שראיתי עי"ז שאני דבק בה' והשגחתו מתמדת עלי וזאת היא עקר מאויי, לא התועלת הגשמי והצלחות העולמיים:
"והמה", אבל אויבי הם "לשואה יבקשו נפשי", נפשי היקרה הזאת אשר עקר מגמתה הוא הדבקות בה', יבקשו המה לשואה וחשך, כי יבקשו לעקרה מארצות החיים, וגם "יבואו בתחתיות הארץ", הם המערות והמחילות שבמדבר שבקשו שם את דוד כנזכר בספר שמואל:
(יא-יב) "יגירוהו", מאמר זה נמשך על יתהלל כל הנשבע בו, ושיעור הכתוב, אבל "כל הנשבע בשם ה'" באמת, (שעבדי המלך כולם נשבעו לו בה' בל ימרדו, וכן כל אנשי דוד נשבעו לו בעת נפלו עליו, או ר"ל כל הנשבע בשם דוד כי היה דרכם להשבע בשם המלך כמו חי פרעה), הם יתהללו לאמר, שגם "אם יגירוהו על ידי חרב", הגם ששאול ואנשיו יגירו את דוד ע"י חרב, ויגרשו אותו מן המערות אשר הוא מתחבא שם להתגורר בארצות אחרות, עד שהמערות ותחתיות ארץ אלה "יהיו מנת שועלים", ששועלים יגורו שם, בכ"ז "המלך ישמח בה'", כי ה' יושיעהו מכל צרותיו, כי יודע בטח "כי יסכר פי דוברי שקר", הדוברים שיגירהו על ידי חרב, כי בודאי מלך ימלוך כמו שהבטיח לו ה':
