"אסף אדם ובהמה גם עוף ודגים" וכמ"ש (הושע ד') בחית הארץ ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו, והוא בדרך מליצה. או כפשוטו שהעופות הביתות מתרחקים ממקום שמם, וגם הדגים יתרחקו מן החוף השמם שאין שם מאכל על ידי ב"א שמשליכים לים כמ"ש הרד"ק, "והמכשלות", יאסף את המכשלות עם הרשעים, וי"מ שיאסף דברים המכשילים את הרשעים, ומפרש שעקר מגמתו הוא "והכרתי את האדם", ר"ל כל העמים אשר "על פני האדמה" כי נ"נ החריב רוב האומות:
"ונטיתי" אחר שספר האוסף הכללי באר "שיטה ידו על יהודה, והכרתי את שאר הבעל", כי כבר הכרית יאשיה את הבעל, רק שעוד נשאר ממנו שארית, "והכרתי את הכמרים" הם הכהנים עובדי השמש "עם הכהנים" כהני ה'. כי יכרית צדיק עם רשע:
"ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים" שהם הרשעים, "ואת המשתחוים הנשבעים לה'" שהתקשרו בשבועה להשתחוות רק לה' שהם הצדיקים, "ואת הנשבעים במלכם" הם הבינונים שאינם עובדים לא ה' ולא את הבעל רק כפי שיפקוד המלך יעשו, שאם המלך עובד ה' יעשו כמעשיו ואם עובד הבעל יטו אחריו:
"הס", אלה דברי הנביא אחר שהזכיר דבר ה' אומר א"כ "הס", ושתוק "כל בשר מפני ה' כי קרוב יום ה'" שהזמן קרוב, וגם כבר "הכין הזבח" (ר"ל שנגזרה הגזרה), "והקדיש קרואיו" שהוא נ"נ וחיילותיו:
"והיה ביום זבח ה'", חושב מי שיהרג בגזרה זו, "ופקדתי על השרים ועל בני המלך" שאותם יהרג תחלה בגלות יכניה ואח"כ בגלות צדקיהו "ועל כל הלובשים מלבוש נכרי", הממונים מאת המלך היה להם מלבושים מצויינים כמנהג השרים של העמים הסמוכים להם:
"ופקדתי על כל הדולג על המפתן", הם משרתי השרים, ואמר בהלצה כמו שכהני פלשתים דלגו על המפתן עת הלכו למקום נורא להם, כן דלגו בבואם לבית אדוניהם, והם "ממלאים בית אדניהם חמס ומרמה" כי הם השוטרים לעשוק ולחמוס:
"והיה", בהגבעות שהוא במרום הר ציון שם ישבו המלך ויועציו, "ובמשנה", שהוא תחתיו במדרגה ישבו השרים, ובשער הדגים ישבו ההמון ומצייר שיהיה קול צעקה משער הדגים. ומן המשנה יהיה יללה שהוא גדול מצעקה, ומהגבעות יהיה שבר גדול, ששם יהיה עקר השבר:
"הילילו", והיו עוד העשירים והסוחרים שהם לא שמו על לבם את שבר השרים כי רובם היו הולכים למרחוק במסחרם, כמנהג עם כנען שהם הצוריים שהיו כולם סוחרים והם ישבו בחלק העיר שנקרא מכתש, אמר "שיילילו גם יושבי המכתש כי נדמה כל עם כנען" שהם הסוחרים, ע"י "שנכרתו נטילי כסף" וחדל גם המסחר:
"והיה בעת ההיא", מפני שהיו עוד אנשים שלא היו לא שרים ולא סוחרים רק היה להם בתים ושדות וכרמים שזה היה פרנסתם, והם ישבו במקצועות העיר נפרד מן אנשי העיר, אומר "שיחפש את ירושלים בנרות, ויפקד גם על האנשים" האלה "הקופאים על שמריהם". כיין הסגור בכלי ושוקט על שמריו, והם "אומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע" כי השרים והסוחרים נתונים לתמורות הזמן ויפחדו מגמול ועונש, לא כן אלה שחושבים שאין הצלחתם מה' כי פרנסתם מזומנת וכופרים בהשגחה:
ביאור המילות
"הקפאים", דבר הנקפא ונגלד עומד על מקום אחד ואינו מתנועע כמים הנוזלים, כמו כגבינה תקפיאני:
"קרוב" אחר שהגיד דבר ה' יאמר הנביא דעו כי יום הגדול קרוב בזמן, וממהר א"ע לבא בסבותיו "קול יום ה'", מצייר כי "שם עומד גבור וצורה בקול מר" וצועק אלה המלות ""יום" ה'"! ר"ל יום ה' בא:
"והצרותי", דברי ה' אחרי "שאני אציר לבני אדם" והם לא יתנו לב לפקוח עיניהם ולשוב אלי, רק "והלכו כעורים כולם", ולא יראו שסבת הצרה הוא מפני "שלה' חטאו", עי"כ יבא האויב עליהם שנית בעת החורבן "ושפך דמם כעפר":
"גם", ואז "גם כספם לא יצילם" כי בפעם הראשון הסתפק בשלל הכסף "ובאש קנאתו" שאז תבער קנאת ה' על דבר כבוד שמו ובאש הזה "תאכל כל הארץ" כי שרף את בית ה' ואת בית המלך, "כי כלה" כי ה' "יעשה כלה את כל יושבי הארץ", אבל הנביא חוזר מדבריו ואומר "אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ", אין דעתו לכלות רק להבהיל אותם כדי שיעשו תשובה, כמ"ש והיה גם בימים האלה לא יעשה אתכם כלה (ירמיה ה' י"ח):
