מלבי"ם על יחזקאל לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על יחזקאל · לא · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל מי דמית" שואל אותו כי בגדלו אל מי רוצה לדמות את עצמו, בודאי ידמה את עצמו לאשור, כי.

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה אשור ארז בלבנון" וכו' וא"כ יבטח שידמה אליו בכל עניניו עד שיהיה מפלתו כמוהו כי גם הוא נפל ע"י רוב גאותו.

"ארז בלבנון" מדמהו להארז שהוא גדול מכל האילנות של הלבנון, והיו לו מעלות על יתר הארזים "שהענפים" שלו היו "יפים" מאד בתארם, והיה "כחורש מצל" כיער העושה צל גדול. כי היה מלא עלים וענפים רבים כיער הנסבך המצל. והיה "גבה קומה וצמרתו" שהוא הענף האמצעי שבראש האילן "היה בין עבותים" שסביב לו ענפים עבותים וקלועים שזה מיפה ראש האילן, ובנמשל היופי הוא הסדר שהיה במחנותיו והעושר שהיה לו, והיה מצל וסוכך על כל העמים סביביו, והוא גבה קומה שהיה מלך מלכים וגבוה מכולם, וצמרת הארז שהוא המלך היה מוקף מעבותים היינו שרים גדולים שכ"א גבוה במצבו ומקיף את הצמרת (כמ"ש הלא שרי יחדו מלכים, וכמ"ש בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי):

ביאור המילות

"חרש". הוא יער שהעצים קרובים זל"ז ונסבכים עד שהנמצא שם יסתר מב"א, וישב דוד בחורשה (ש"א כ"ג) ומשתתף עם חרש מענין שתיקה:

"ומצל". בנינו הפעיל. עושה צל:
"עבותים צמרת". ע"ל (י"ט י"א):
 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מים גדלוהו", והיה להארז שפע מים ממעל שעי"ז גדל וברכת "תהום" מתחת שעי"ז "נתרומם" יותר, והמים של התהום נעשו "לנהרות" רבות, וכ"א "הלך סביבות מטעה" של הארז להשקותו, "ואל עצי השדה שלחה" רק "תעלות" מן הנהר. והנמשל שהיה לו שפע רב מכל העולם שהיו כפופים תחתיו, וזה משל המים של המטר ושפע של התהום שהוא עושר מדינתו ומלכותו בעצמו שימים לו סביב, והוא קבל השפע הזה בעצם וראשונה, וכל העמים שהם עצי השדה קבלו רק תמצית השפע ע"י, שהם התעלות הנמשכות מן הנהרות:

ביאור המילות

"גדלוהו רוממתהו". עי' ישעיה (א' ב'):

"תעלתיה". אמת המים:
 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"על כן גבהא קמתו מכל עצי השדה" אחר שהוא קבל עיקר השפע "ותרבינה סרעפתיו" הם הסעיפים הנושאים את הענפים הדקים, שבעץ פרי הם נושאי הפרי והם מתרבים מאד, ואלה הענפים הם בראש האילן, או בענפים הגדלים בראשם כפאר ומגבעות למעלה, ונותנים פאר לאילן ונקראים פארות על שהם ארוכים ונכפפים ומפארים את האילן עז"א "ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארותיו ממים רבים בשלחו" ר"ל בהתפשטות ע"י מים רבים ארכו ורחבו:

ביאור המילות

"בשלחו". שלוח באילן מורה על התפשטות כמו שליחותיך נעשו (ישעיה ט"ו):

(ה-ו) "סרעפותיו, פארתיו". כבר בארתי למעלה (י"ז ג') שסעיף ושרעף הם יוצאים באמצע האילן, ופארות הם בראש האילן כפאר ומגבעת סביב, והגם שאומר שהחיות ילדו תחת הפאר, והעופות תחת השרעפות, זה לרבותא שהפארות ארכו כ"כ עד שהגיעו מראש האילן עד למטה לארץ להיות צל לחיות שלמטה, כמ"ש ותארכנה פארותיו, והסרעפות רבו ועי"כ יתלוננו שם העופות הרבים, כ"ז מהפלגת המליצה:
 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בסעפתיו" העוף אין עושה קן בהפארות שהם בראש האילן רק בהשרעפים שהם באמצע האילן, והחיוות יולדים במקום שהצל יותר קרוב להאילן שהוא תחת הפארות שהוא קרוב להעץ, כי הסרעפות מתפשטים מן האילן למרחוק, והנמשל חיות הם המלכים התקיפים כחיה שהיא אבירה נגד העוף מצאו מחסה בפארותיו, בעשרו וכבוד מלכותו, והעופות הם האומות בעלי המסחר והאניות, וכן יושבי האיים השטים כעוף למסחר הביאו לשם סחורותיהם ומצאו קן להם וגוים רבים חסו בצל מלכותו ועז"א "ובצלו ישבו גויים רבים":

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וייף בגדלו" ר"ל הגם שהאילן כשנגדל יותר ומוציא דליות ארוכים שהם ענפם המודלים ומתרומם יותר מגבולם אינו יפה, כי לרוב נכמשים הדליות ועליהם נופלים וכן הם מכחישים גוף האילן, וע"כ מזמרים הדליות וחותכים אותם, אבל הוא נעשה יפה באורך דליותיו, כי אעפ"כ גדל גם האילן, "יען שהיה שרשו על מים רבים", ר"ל שהגם שמלך חלוש כשיארך מלכותו למרחוק לא יעמוד, כי צריך להוציא חיילותיו לחוץ ואינו בטוח ממרד בפנים, אבל הוא מרוב תקפו גם שהתפשט למרחבי ארץ, היה מושרש וחזק במדינתו:

ביאור המילות

"דליותיו". הם הענפים שבראש האילן המודלים יותר מדאי למעלה כנ"ל (י"ז ג'):

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ארזים", גדל כל כך עד שגם הארזים אשר בגן אלהים, שהם הארזים שנטע מששת ימי בראשית, "לא היו עמו" לעם אחד, "ברושים", הסעיפים הרכים שבו היו גדולים יותר מברוש שהוא אילן חזק אחר הארז (כמ"ש הילל ברוש כי נפל ארז) ולא לבד שלא היו כמוהם כי גם לא דמו אליהם אפילו בדמיון.

"וערמונים" שגדלים ביופי מאד "לא היו כפראתיו", הגם שנדמו אליהם בדמיון, לא היו כמוהם ממש, ומוסיף "כל עץ בגן אלהים" שגם העצים שנטע ה' בגן עדן שנטע כל עץ נחמד למראה, ונעשו בתכלית היופי, "לא דמה אליו בענין היופי", שנעלה על כולם, והמליצה שלא היה מלך תקיף ואדיר כמוהו מימי בראשית, וגם סעפותיו ופארותיו שהם שריו וגבוריו ועשיריו עלו על מלכי ארץ בממשלתם וגבורתם ועשרם, לא לבד בדור הזה כי גם העצים אשר הם עתה בגן אלהים, שהם מלכי ארץ הקודמים שההבילו וספרו עליהם נפלאות מגבורתם וממשלתם וכחם לא דמו אליו:

ביאור המילות

"עממהו". לא היו עמו. ממלת עם, וגם משתתף עם שם עם שמורה על הקיבוץ בבני אדם, אחריך בנימין בעממיך, והושאל אל העצים, לא היו לעם אחד:

"לא דמו, לא היו". כבר בארתי (ישעיה א' ט') שיש הבדל בין פעל דמה אל, ובין היה שאחריו כ"ף, היה ה' כאויב היה כן ממש, אבל דומה דודי לצבי, לא היה כצבי רק נדמה לו בקלות מרוצתו, ובזה תבין מ"ש בפנים:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יפה עשיתיו, וע"י הדליות" שהם הענפים הנגבהים ומודלים "היה יפה" מאד ונראה למרחוק עד שראוהו "עצי עדן ונתקנאו בו" על גודל מעלתו וגם ימליץ כאילו עצי עדן ונשמת הקדומים התעוררו עליו ונתקנאו על ממלכתו, והם הקרובים לאלהים השתדלו בתפלה ובתחנונים להפיל הארז הזה המתגאה שלא כדת, כי הוא חוץ מן הגן ושרשו ונופו במקום טומאה, ר"ל האבות הקדושים והצדיקים התפללו עליו, והשרים העליונים עמדו כנגדו, עד ששמע אלהים, ובא קצו:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן כה אמר ה'", קבל קנאת עצי עדן, וכה אמר אליו, "יען אשר גבהת בקומה", (כמ"ש אפקד על פרי גודל לבב מלך אשור),

  • א) שגבה בקומה ר"ל בכחו וגבורתו,
  • ב) "ויתן צמרתו" שהמלך שלו עלה על כולם, ועי"כ "רם לבבו בגבהו" שחשב שכחו מעצמו ושהוא נתן צמרתו על בין עבותים (כמ"ש כי אמר בכח ידי עשיתי וכו'):
 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואתנהו ביד אל גוים", לכן מסר אותו ביד נבוכדנצר שהוא תקיף של הגוים והגוים חושבים אותו כאל, והוא "יעשה לו כרשעו" אשר עי"כ "גרשתיהו" מפני, ואיני משגיח עוד עליו, ויען שכבר נבא עליו ישעיה במליצה כזאת, הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה במערצה וכו', והלבנון באדיר יפול, שדמהו ג"כ לארז אדיר, ואז נכרת ע"י ה' בעצמו, ובאדיר שהוא מלאך ה', אז עוד לא נגרש מפניו ועוד מלכותו קיימת, ועתה שכבר גרשתיו לא נתתיו ביד אל של מלאכי ה' רק ביד אל גוים והוא יעשה כרשעו כי גם הוא רשע כמוהו ויקום רשע על רשע, וברשע יעשה לו:

ביאור המילות

"אל גוים". כמו ואת אלי הארץ לקח, ועפ"י המליצה שהגוים מחזיקים אותו לאל:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויכרתהו" השדים שהם "עריצי גוים והזרים" שעמהם יכרתוהו ויטשוהו.

"הדליות" הארוכים "יפלו על ההרים" ר"ל חילו וגדודיו יפלו בהרים במלחמה "והפארות יפלו אל האפיקים" ר"ל עשיריו ועמו יתפזרו באפיקים בגולה, "ועמי הארץ" שהיו חוסים בצלו "ירדו מצלו ויטשוהו":

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"על מפלתו, העופות והחיות" לא יקננו ולא ילדו שם, רק "ישכנו על מפלתו", שע"י מפלתו ישכנו בשכנם, ר"ל האיים הסוחרים לשם יעברו דרך שם למקומות אחרים, והגבוהים ושרי העמים ומלכיהם יחלקו ארצו ביניהם:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למען", וזה אזהרה אל מלכי מצרים ואשור (נגד מ"ש יען אשר גבהת בקומה) יזהרו "כל עצי מים שלא יגבהו בקומתם", וידעו כי מימי השפע בא מה', הוא המשפיל אף מרומם, (ונגד מ"ש ויתן את צמרתו אל בין עבותים) אומר "ולא יתנו את צמרתם" ר"ל שמלכיהם לא יגבהו על מלכים אחרים, (ונגד מ"ש ורם לבבו בגבהו) אמר "ולא יעמדו אליהם" ר"ל האלים שלהם, (מלשון אל גוים) היינו מלכיהם שעשו את עצמם לבני אלים ואלהות, לא יעמדו "בגבהם, שכל שותי מים" היינו המקבלים השפע לא יגבהו בלבבם כבני אלים, "כי כולם נתנו למות" ר"ל שמתנאי האלהות שיהיה נצחי, ושיהיה נעלה מהעולם התחתון, ושיהיה נעלה מבני אדם בעלי חומר, והם "כולם נתנו למות" ואינם נצחיים, "אל ארץ תחתית", לא לשמים וממעל לככבי אל, "ובתוך בני אדם" לא בתוך האלים והמלאכים, כי הולכים "אל יורדי בור" לקבר:

ביאור המילות

"אליהם". מלשון אל גוים:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה'" הנה את נינוה כבש נבוכדנצר בשנה הראשונה למלכותו, ומאז התחיל לכבוש גוים רבים וכולם נתנו בידו עד שלבסוף כבש את מצרים והחריבה, וזה היה אחרית מלחמותיו, מצייר שביום שהחריב את אשור נגזר מה' להחריב את כל ממלכות הארץ שהיו תחלה כפופים תחת מלכות אשור, ומצייר שאז "ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום", אז נעשה התהום אבל, כמו שהאבל לא יצא לחוץ ומכסה ראשו, כן התהום כסה ה' פניו בל יצא עוד לחוץ להשקות העצים, ועי"כ "ואמנע נהרותיה" שהיה הולך סביבות מטעה, "ויכלאו מים רבים" כמ"ש ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה, ועי"כ "ואקדיר עליו לבנון" נעשה כל הלבנון קודר מרוב החום הבוער כי אין מים, "וכל עצי השדה עליו עלפה" מרוב הצמאון, כאדם המתעלף בחום ובצמא, ר"ל שאז נפסק השפע מכל המלכים שהיו חוסים בצל אשור, כי לא היה מי שיגין עליהם מחמת המציק:

ביאור המילות

"ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים". יש הבדל בין פעל כלא, ובין פעלים, חדל מנע חשך, הנרדפים עמו, שכלא הוא בהכרח (ומשתתף עם כלא שמורה על המאסר) והגשמים יורדים מן ההרים ושוטפים מים רבים אל הנחלים ושם יתהוו נהרות, וצריך לכלוא המים נגד הטבע כמו ויכלא הגשם מן השמים, בל יגרו אל הנחלים וממילא ימנע הנהרות מעצמם:

"עלפה". כמו תתעלפנה הבתולות בצמא (עמוס ה') והה"א נוספת:
 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז-יז) "(עתה" מפרש הנמשל) "מקול מפלתו הרעשתי גוים", כי מאז התחיל נבוכדנצר להרעיש הארץ ולהרגיז ממלכות, "וינחמו בארץ תחתית כל עצי עדן", מצייר שהגוים שעל הארץ נתרעשו, ועצי עדן הם המלכים שמתו ע"י המחריב נחמו בארץ תחתית (עי' רש"י ורד"ק), ומפרש כי "מבחר וטוב לבנון וכל שותי מים גם הם אתו ירדו שאולה" שמאז ירדו כל העצים לשאול ר"ל נכבשו כל הממלכות ונחרב ארצם, וגם "זרועו" של אשור ר"ל עוזריו אשר "ישבו בצלו בתוך גוים" כולם ירדו שאולה ונעשו חללי חרב:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל מי דמית", עתה סיים דבריו מ"ש אל מי דמית בגדלך וכו' אל מי דמית, אם תדמה אל אשור, כי "ככה בכבוד ובגדל בעצי עדן", שכמוהו אתה בכבוד וגודל בין עצי עדן, ר"ל המלכים שמתו והם בעדן (ככה) "והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית" א"כ גם בזה תדמה אל אשור שתרד עמו אל ארץ תחתית ועם כל עצי עדן, "ושם תשכב בתוך ערלים", וכולם יכירו אותך ויאמרו "הוא פרעה וכל המונו", כי תרד שם עם כל המונך, וזה שהתחיל אל מי דמית בגדלך, וכי רק בגדלך תדמה אל אשור הלא תדמה אליו בכל עניניו וכמוהו תשכב בהמון רב בשאול וכמוהו תהיה נרשם ביניהם, לאמר הוא פרעה וכל המונו, כמו שיתרשם אשור בשאול: